בימים האחרונים ניכרת קפיצת מדרגה במאמצים ובלחצים מצד הנשיא ביידן בניסיון לקדם מהלכים שיובילו להקלת המצוקות ההומניטאריות בעזה ולגיבוש עסקה להחזרת החטופים והחטופות. הדבר בא לידי ביטוי באזהרות החריפות והחריגות, כי אם לא יחול שינוי בהתנהלות הישראלית, הממשל יתקשה להמשיך ולתמוך בישראל (אם כי ללא פירוט במה מדובר והאם תהיה השפעה גם על הסיוע הצבאי), כמו גם בהמשך המעורבות הפעילה של ראש ה-CIA ברנס במגעים בקהיר. יתרה מכך, בשיחה האחרונה שקיימו ביידן ונתניהו, הנשיא דחק בראש הממשלה להסמיך את צוות המשא ומתן הישראלי לסכם עסקה ללא דיחוי. העובדה שהבית הלבן בעצמו פרסם את ההודעה יש בה כדי לרמוז על התסכול של ביידן מדרך ניהול המו"מ מצד נתניהו ועל הציפייה כי הוא יתגמש בעמדותיו.
"הגישה שלו לא עובדת": הדמוקרטים חוששים להתפוררות בתדמיתו של ביידן
ללכת עם ולהרגיש בלי: נתניהו תקוע במכבש הלחצים בין ביידן לבן גביר | בן כספית
החתירה של הנשיא ביידן לעסקה מושפעת משילוב של שיקולים אסטרטגיים, פוליטיים והומניטאריים. סביר, כי הממשל מודע לכך שהלחצים על ישראל להגדיל את הסיוע ההומניטארי עלולים לשחק לידי חמאס ולהוביל להקשחת עמדתו במו"מ. ברם, נראה כי להערכת הממשל, במציאות הנוכחית וערב סיום חודש הרמדאן, המלחמה הגיעה לצומת הכרעה, כאשר על כפות המאזניים - גיבוש עסקה למול הידרדרות להסלמה. זאת, באופן שלתפיסתו, לא מותיר לו ברירות רבות מדי ומחייב אותו לאמץ גישה אקטיבית יותר כדי לנסות ולהוביל לשינוי ולחלץ את המו"מ מהמבוי הסתום אליו נקלע בחודשים האחרונים.
מה עומד על כפות המאזניים? מצד אחד, עסקה שתוביל בראש ובראשונה להחזרת החטופים ולהפסקת אש ממושכת בעזה. זו עשויה לפתוח את הדלת לגיבוש הבנות מול חזבאללה, נוכח הזיקה הישירה שנסראללה יצר בין המשך הלחימה בעזה להמשך הירי מצידו. הבנות אלו יאפשרו להחזיר את השקט לצפון וייצרו את התנאים לחזרת התושבים לבתיהם. זאת, באופן שיכשיר את הקרקע לנסות ולקדם את תוכניתו הגדולה של ביידן ל"יום שאחרי" - ברית אזורית בין ישראל למדינות ערב, נורמליזציה עם סעודיה, שילוב הרשות הפלסטינית בתהליכי שיקום הרצועה ואופק לחזון שתי המדינות. מהצד האחר, כישלון המגעים לעסקה, עלול בראייתו של ביידן להוביל את ישראל למבצע רחב ברפיח, בוודאי לאחר הוצאת הכוחות מח'אן יונס ותחילת תנועת תושבי הרצועה צפונה, באופן הטומן בחובו פוטנציאל להסלמה גם מול חזבאללה. כל זאת כאשר ברקע האפשרות לתגובה איראנית לסיכול בדמשק, העלולה כשלעצמה לגרור התלקחות אזורית.
מעבר לכך, דומה כי התקרית הטרגית בה נהרגו 7 מעובדי ארגון הסיוע "המטבח המרכזי העולמי", נתפסה ע"י הנשיא ביידן כאירוע קשה שמחייב לבצע שינויים מיידיים בשטח כדי למנוע הישנות מיקרים דומים. זאת בהמשך לתרעומת הגוברת מצד הממשל על כך שממשלת ישראל לא גיבשה עד כה תוכנית מקיפה וישימה להגדלה ולחלוקה של הסיוע ההומניטארי לתושבי עזה. לכך ניתן להוסיף את הביקורת שצוברת תאוצה בארה"ב כנגד מדיניות הממשל. הביטוי האחרון היה המכתב מצד 37 חברי קונגרס מהמפלגה הדמוקרטית שקראו לביידן לעצור את משלוחי הנשק לישראל. בין החתומים על המכתב היתה ננסי פלוסי, שכיהנה בעבר כיו"ר בית הנבחרים ונחשבת לתומכת מובהקת של ישראל, לצד חברות קונגרס מהצד הפרוגרסיבי, כרשידה טלאיב ואלכנדריה אוקסיו-קורטז. הנכונות של פלוסי לצרף את שמה למכתב משקפת הלכה למעשה את הביקורת הגוברת במפלגה הדמוקרטית על גווניה השונים כלפי המשך המלחמה והפגיעה באוכלוסייה בעזה.
בשורה התחתונה, ניכר כי הנשיא ביידן שם את כל יהבו על גיבוש עסקה, מתוך ההערכה כי זו ככל הנראה הדרך היחידה שתמנע הסלמה ותוכל לתת מענה למצוקות ההומניטאריות הגוברות. במציאות הזו, נדרש מראה"מ נתניהו בראש ובראשונה לפעול להחזרת היחסים עם הממשל האמריקני למסלולם התקין. הדבר חיוני לשם המשך הלגיטימציה ללחימה מול חמאס וכדי לאפשר לצה"ל להיערך בצורה מיטבית לאיומים ולאתגרים הגוברים מצד איראן, חזבאללה ובעלי בריתם במרחב. לשם כך, לצד הגדלת הסיוע ההומניטארי, עליו ליזום גיבוש תוכנית מקיפה וישימה לטיפול תשתיתי במצוקות ההומניטאריות, ולא להצטייר כמי שנגרר אחרי תכתיבים אמריקנים, באופן שפוגע ביחסים, בלגיטימציה ובדימוי ההרתעה של ישראל. במקביל, נדרש מראה"מ לגבש אסטרטגיית יציאה מהמלחמה בעזה. ללא הרגל האסטרטגית, ללא גיבוש תוכנית לאחריות האזרחית על הרצועה וללא שיתוף פעולה עם ארה"ב ומצרים לטיפול תשתיתי בהברחות דרך ציר פילדלפי, מעל ומתחת לפני הקרקע, ההישגים הצבאיים המרשימים עלולים להישחק. הזמן להכרעות אסטרטגיות הולך ואוזל, ואם ישראל לא תעשה זאת, ארה"ב ומדינות נוספות עלולות לקבל את ההחלטות מעל לראש שלנו.
הכותב הוא מומחה לארצות הברית