מבוקר השבת השחורה, אי שם לפני חצי שנה, נכנסתי למן מצב הישרדותי, ונראה לי שלצדי כל הישראלים בכל הארץ רבתי. לשמור אנרגיות כדי להכיל את הכאוס שהתעוררנו אליו. להצליח לתפקד כל יום מחדש בשביל האנשים שסביבנו. עסקים כרגיל למרות שהכי לא שבעולם. 

יש כאלה שהמוד ההישרדותי בא אצלם לידי ביטוי בלצפות בהכל. לבלות שעות על שעות בטלגרם, שסיפק לנו אינספור סיבות לא לישון, לשוטט ברשתות מבלי לדעת שתמונות החטופים והחטופים יהפכו כל כך מוכרות לנו, להציף את עצמנו לדעת במידע גרפי ככל שיהיה, רק כדי להצליח לחוש מיליגרם בודד של שליטה במים הסוערים מאליהם. 

ויש את הצד השני, אליו השתייכתי – התנזרות מהרשתות החברתיות לכמה ימים, פן איתקל בסרטון מעורר בחילה מרוב פחד. אני מודה, לא יכולתי. את כל מה שהיה לי לדעת, היכן שיכולתי לעזור וכיוצא בזה, קיבלתי באופן עקיף דרך הוואטסאפ שאותו לא עזבתי כמובן. בכל זאת, אחריות בסיסית של אדם בוגר עם עבודה, התחייבויות, חיים חברתיים וחשבונות הולכים ונערמים. בקיצור, לא יכולתי לתאר לעצמי מה עוברים קרוביהם של כל האנשים היפים שניבטו מהתמונות, מהסרטונים, ומהמבטים המפוחדים, ולכן לקחתי חופשה יזומה מהרשת. אגב, חזרתי כשהצלחתי לתעל את הרגשות הללו לכך שאנחנו עוד נראה את הימים האחרים, כמו שמיטיבים לומר בשיר של להקת פיקוד מרכז ששמים ברדיו בשבתות. אני יודעת, אני לא מספיק מבוגרת בשביל הרפרנס הזה, אבל לא נורא. 

לאן אני חותרת? מאחר ואני אדם פרטי לכל הדעות, הייתה לי בחירה האם לצפות בתיעודים או לא, ויכולתי להחליט מתי ואיך אני הופכת לחלק מהנעשה ברשתות. למי אין בחירה, ועליהם לצפות בכל מה שמבקשים מהם בחרדת קודש? נכון מאוד, לשרים ולחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, וכמובן לראש הממשלה הניצב בראש. בימים האחרונים זה לא היה ברור לכולם משום מה. 

השבוע ביקשו משפחות החיילות החטופות בשבי חמאס שמקבלי ההחלטות יצפו בתיעוד חדש הנוגע לחטיפת היקרות להן מכל. בקשה לגיטימית מאלו שהיו שם כשהפיאסקו החל, וגם הרבה לפניו. שר הביטחון יואב גלנט הנחה להציג לשרי הקבינט המדיני ביטחוני את הסרטון המדובר, אך על פי הדיווחים שעלו לכותרות רק חלק מהשרים הסכימו לצפות בו, ואילו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אף סירב באופן מופגן. באותה ידיעה, שראתה אור ב'ynet', גם נטען, על פי גורמים בסביבתו של סמוטריץ', שהוא שאל את סובביו: "אתם בכוח לא רוצים לישון טוב בלילה?". אציין ואומר שמי שכן צפה בסרטון מבין שרי הקבינט היו השרים איתמר בן גביר, מירי רגב וגילה גמליאל.

למי מכם שתהה, התשובה היא כן. חובה על כל חברי הכנסת לצפות בכל סרטון ולהיות חלק מכל תיעוד מאותו יום נורא. גם אם זה אומר שאף אחד מחברי הממשלה לא יישן בלילה בעקבות המראות הקשים, זה מה שעליהם לעשות. גם אם הם יתקשו לשכוח את מה שראו, יחלמו על זה, וייזכרו בכך חדשות לבקרים. 

כל מי שנשבע מעל בימת הכנסת שמעתה ועד הבחירות הבאות הוא לא עושה רק לביתו, אלא הופך לנציג ציבור, קשר את חייו המקצועיים עם החיים הפרטיים שלנו. ואם משפחות 134 החטופים נטרפות מדאגה ובעצם לא ישנות בלילה מה־7 באוקטובר מאילך, על אחת כמה וכמה ש־120 חברי הכנסת, המייצגים את כל המדינה, יעשו הכל כדי לגרום לאותן משפחות להרגיש שרואים אותן. שעושים משהו כדי שהילדים, ההורים, הסבים והאחים שלהן יחזרו הביתה כבר. אפילו אם זה למראית עין.