לא יהיו בחירות עכשיו – והדגש הוא על המילה “עכשיו”. קודם כל, משום שמי שדורש זאת, לא באמת מאמין בדמוקרטיה, אבל לא רק בגלל זה. רבים מהמובילים את ההפגנות הפרחחיות אחראים, לטעמי, ישירות למה שקרה לנו ב־7 באוקטובר. תרבות הסרבנות לשרת, כביכול, תחת ממשלה שאיננה דמוקרטית, שהם הובילו, היא זו שהביאה לחולשתו של צה”ל באורח מבהיל. הוא נראה כמו שהוא נראה רק בגלל שמי שעמד בראשו, בעבר ובהווה, היה עסוק בניסיונות “להפיל” ממשלה נבחרת.
הזעקות לעזרה של אלה שהסתגרו בממ”דים לא נענו, לא בגלל מי שישב באותה העת בלשכת ראש הממשלה, אלא בגלל מי שמידר אותו. הרמטכ”ל ומי שמינה אותו, בני גנץ בהיותו שר הביטחון בממשלת בנט־לפיד, הובילו קונספציה חתרנית. מערכת המשפט אימצה את המינוי למרות העיתוי הפרובלמטי. מה שמטיל גם עליה אחריות לאסון הנורא שנחת עלינו. ענן של שקרים אפף, כך נדמה, את מה שקרה מאחורי הפרגוד בבית המשפט העליון. האכיפה הבררנית שיחקה תפקיד מכריע.
ולעת הזאת, כך אני רואה את הדברים, לא טובתו של העם היושב בציון עומדת לנגד עיניהם של המתפרעים בנתיבי איילון. הדרישה לבחירות, אין צינית ממנה. לשיטתם, ככל שיהיה רע יותר, כך הם מקווים, יגדלו סיכוייהם להפוך את השולחן על ראש הממשלה; מהלך שהם מקדמים מזה שנים ליד המדורות שהם מדליקים ברחובות.
חסידי האנרכיה, אגב, לא מבטיחים שהם יחדלו מחתירתם תחת יסודות הדמוקרטיה הישראלית לאחר הבחירות. אם תוצאות הבחירות לא יהיו, חלילה, לטעמם, הם יחזרו לכבישים. כך הם נהגו גם בעבר. פרעות בלפור התקיימו תחת אותן סיסמאות. התקיימו בחירות - וזהו. ההתפרעויות נמשכו תחת דגלים אחרים. עד שהתוצאות יסתדרו כמו שהם רוצים, הטרללת לא תיפסק. זאת, לדעתי, כיוון שבעיניהם שלטונו של המחנה האחר לעולם לא יהיה לגיטימי.
ניתן גם להניח שלא יהיו שמחים מראשי אויבינו, אם מדינת ישראל תיכנס לתבהלה של בחירות. השמחה תשטוף, קרוב לוודאי, את רחובות טהרן. אבל לא רק שם. במסדרונות הבית הלבן, העליצות תהיה, כנראה, גדולה עוד הרבה יותר. הלחימה תיפסק. מאות אלפי עזתים יחזרו לאזורים שמהם ירו בעבר לעבר יישובי הדרום. תושביהם יחזרו לסיוט שליווה אותם במשך עשרות שנים. החטופים ימשיכו להינמק במחילות ועשרות אלפי התושבים שאולצו להיפרד מבתיהם בצפון ובדרום לא יחזרו אליהם. היישובים יישארו בשיממונם. על פתיחה מסודרת של שנת הלימודים הבאה בכלל אין מה לדבר.
אני מסתכל על הפיגורות שמובילות את הכאוס ליד מעונו של ראש הממשלה, ואני יודע שאדם שפוי לא היה רוצה שכאלה אנשים יחזיקו בהגה השלטון. אחד מהם, לדוגמה, רוי גורדון, לא הבולט שבהם, אולי, נחשד בהשלכת לפיד בוער לעבר שוטר רכוב על סוס. בית המשפט שחרר אותו. סלקטיביות פסולה, כבר אמרנו. אין לאן להוליך את הבושה.