אם באמ”ן־מחקר העריכו שאיראן לא תגיב ישירות על חיסול הקצינים שלה ב־1 באפריל בקונסוליה בדמשק, חובה לבדוק מהיכן נבעה הטעות. האופן שבו ישראל הבינה עד כה את ה”רהבר”, או “המנהיג העליון” עלי ח’אמנהאי היה שהוא כעין “אש קרה”. כוונתו להביא לחיסול ישראל מעולם לא הוטלה בספק, אלא שהוא מבין שהדבר בלתי אפשרי במכה אחת.
הנשק החדשני שחמק מתחת לראדר: פרטים חדשים על התקיפה באיראן
ישראל חשפה את נקודת התורפה של טהרן והעבירה מסר לבעלות הברית
אפילו כשיהיה ברשותו מאגר טילים גרעיניים, הוא מבין שתקיפה גרעינית נגד ישראל תהיה מסוכנת מדי. תוכניתו היא, על כן, להביא את ישראל לאיבוד דם באלף חתכים קטנים, עד שתקרוס מעצמה. את הקזת הדם יבצעו בעלי הברית של איראן, חיזבאללה, החות’ים וחמאס, והם גם שישלמו את המחיר.
ראייה זו הייתה בנויה על ההתנהגות האיראנית מסיום המלחמה נגד עיראק. ב־1998 רצחו הטליבאן עשרות אנשים בקונסוליה האיראנית במזאר־א־שריף שבאפגניסטן. ההמונים דרשו נקם, צבא איראן כבר חיכה על הגבול, אך ח’אמנהאי עצר זאת. ב־2003, כשהקואליציה בראשות ארצות הברית פלשה לעיראק, הוא הורה לסגור את תוכנית הגרעין האיראנית מחשש להתקפה אמריקאית.
ב־2020 האמריקאים חיסלו את הגנרל קאסם סולימאני. איראן הבטיחה תגובה קשה, אך הודיעה לאמריקאים מראש על מקום ושעת התקיפה. לא היו אבידות בנפש. גם על חיסולים קודמים של קצינים איראנים בסוריה איראן לא הגיבה ישירות.
מה השתנה אם כן? ראשית, הקונסוליה בדמשק היא בניין דיפלומטי שהאיראנים מחשיבים כטריטוריה איראנית. ההתקפה נתפסה לכן כהשפלה. שנית, נפל דבר ב־1 במרץ. בבחירות הכלליות לפרלמנט, וגם בבחירות מצומצמות ל”מועצת המומחים” שתקבע מי יהיה המנהיג העליון הבא, זכתה מפלגת “חזית העמידה האיתנה” (ג’בהה פיידארי) בהצלחה גדולה.
אם ח’אמנהאי ונסראללה בלבנון הם אש קרה, הפיידארי הם אש חמה. אפילו מקורבי ח’אמנהאי עצמו מגדירים אותם כפופוליסטים פרועים וחסרי הבנה אסטרטגית. אלא שהם קרובים מאוד לנשיא הסופר־קיצוני ראיסי, המועמד הראשי להחליף את ח’אמנהאי, ולצמרת משמרות המהפכה והקואליציה הזו מסכנת את מעמדו של המנהיג העליון. לבחירות הייתה גם תוצאה נוספת שמסכנת אותו.
אחוז המצביעים היה הנמוך ביותר אי פעם. הדבר מעיד על ניתוק של רוב הציבור מן המשטר. מול אתגר כזה האליטה השלטת מבינה שעליה להדק את הברית בין מרכיביה השונים התלויים זה בזה. מבצע גדול גם משקיט ביקורת פנימית.
ומה בעתיד? אפשר לחפש תשובות בדברי מפקד משמרות המהפכה סלאמי: “מעכשיו איראן תתקוף בחזרה על כל פגיעה מצד המשטר הציוני באינטרסים, נכסים, אישים, ואזרחים בכל מקום”. מוחמד ג’משידי, היועץ הבכיר של ראיסי, היה תקיף יותר: “העידן של סבלנות אסטרטגית חלף!
האסטרטגיה הישראלית של 'המלחמה־בין־המלחמות' הובסה. הנוסחה השתנתה”. לעומתם, הרמטכ”ל מוחמד באגרי הזהיר שרק התקפה ישראלית על איראן עצמה תזכה לתגובה “חריפה עוד יותר”. זוהי כנראה גם עמדת המנהיג העליון.
לא ברור כיצד תגיב ההנהגה הקולקטיבית האיראנית שעברה רדיקליזציה על התקיפה באיראן בלילה שבין ה־18 ל־19 באפריל. עם כל הקיצוניות החדשה בטהרן, ההגנה האווירית הישראלית היעילה ב־14 באפריל ממחישה להם את הפיגור הטכנולוגי והמודיעיני של איראן. זהו גורם מרסן. גם ההגנה האזורית החדשה, והעמימות לגבי מיהו התוקף, מורידים את הסיכוי לתגובה. עם זאת, חובה להפנים שבטהרן גוברים הלחצים האקטיביסטיים.