מלחמת חרבות ברזל: ההפגנות באוניברסיטאות בארה"ב מתודלקות בכסף רב בין היתר ע"י יהודים וישראלים לשעבר, ובפעילים במימון שתפקידם להלהיט את הרוחות ולהרחיב את ההפגנות. אז לפני שהן סוחפות את המערב לשיח אנטישמי רעיל של המאות ה-19 וה-20 ונשארות גם לאחר המלחמה, יש לישראל דרכים טובות לעקור אותן מהשורש (לא הסברה) - הגיע הזמן לנהל מאמץ מיוחד בנושא ולהפעיל אותן.
בין עזה לריאד: זוהי ההחלטה הגורלית שנתניהו יצטרך לקבל | דעה
אתגרי ביטחון מורכבים ביותר: כך פריז נערכת לאולימפיאדת 2024
שורה של גילויים מסעירים בתחקיר הניו יורק פוסט שפורסם ב-26 באפריל, מחייבת התייחסות וגם מעשה, לאנטישמיות הגואה ואף מתרחבת באוניברסיטאות בארה"ב. במעבר מהיר על השתלשלות האירועים - בתחילה היו אלו הפגנות ספורדיות בקרב שלוש אוניברסיטאות העלית (IVY LEAGUE) בארה"ב שלוו בשיח מילולי אלים כלפי סטודנטים ישראלים/ממוצא יהודי, שבעקבותיו זומנו נשיאות שלוש האוניברסיטאות הבולטות לשימוע המפורסם בקונגרס שבו הגנו על חופש הביטוי ובעקבותיו נקראו להתפטר (רק נשיאת הווארד, קלודין גיי, התפטרה בסופו של דבר).
ההפגנות התבססו בעיקר על נראטיב שקרי שחמאס, בהצלחה יתירה יש לומר, שתל ברשתות החברתיות, לפיו האוכלוסייה בעזה רעבה ומשוועת למזון וזהו מרכיב אחד, לצד מוטיב ההרס, שבאמצעותו מבצעת ישראל ג'נוסייד (השמדת עם) באוכלוסיית הרצועה.
עליהן תפסו טרמפ סטודנטים בגילאי 18–24 בעלי דעות פרוגרסיביות של החזק מול החלש, שיוויון זכויות, די לאלימות ועוד, כשהם נסחפים אחרי סטודנטים מוסלמים ואחרים וצועקים, לעיתים קרובות מתוך בורות הפגנתית, סיסמאות שכל מהותן השמדת ישראל דוגמת FROM THE RIVER TO THE SEA מבלי להבין בכלל WHICH RIVER ו-WHICH SEA.
המענה היה חריף וברמה השלטונית הגבוהה ביותר, ואכן משם ואילך, השיח האלים באוניברסיטאות נדחק לקרן זווית ודומה שירד במפלס החומרה והרעש שייצר למשך תקופה יחסית ארוכה.
היה זה דווקא ממשל ביידן בשאיפתו העקבית "לאזן" את תמיכתו בישראל ולהמחיש לציבור מבית כי לצד הסיוע הרב שהוא מעניק לישראל הוא גם יודע להעביר ביקורת תקיפה על מהלכיה ולשלוט על האירועים, שהחל להדהד בעצמו סיסמאות על רעב בעזה ועל הצורך של ישראל בהכנסת סיוע הומניטארי בהיקף משמעותי הרבה יותר לרצועה.
כך, מבלי משים (ואולי עם), נתן הממשל תוקף לנראטיב השקרי שביקש חמאס לבסס על רעב ברצועה, ומשם נפתחה הדרך לטענת הג'נוסייד השקרית, שגם כך ריחפה בחלל האוויר בדחיפה מוכוונת של חמאס ובמצע מאוד נוח לקליטה של צעירים שאינם בקיאים בנעשה וחיים על תדמיות בטיקטוק ובאינסטגרם, לצד סטודנטים מהגרים בעלי אג'נדה מבית.
בצורה זו הסירה המחאה באוניברסיטאות בארה"ב כל רסן והפכה משיח של פוליטיקלי קורקט הנהוג בארה"ב להפגנות אלימות פיסית ומילולית, תוך שהן מנסות "לצוד" סטודנטים יהודים וישראלים, מהם חברים לספסל הלימודים ולשיעורי הבית עד לפני מספר שבועות, לפרוק עליהם זעם ובורות ולמנוע מהם ללמוד כהלכה.
הרחיק לכת הנעשה באוניברסיטת קולומביה שם, בשל ההפגנות, נאסרה כניסתו של חבר סגל, פרופ' שי דוידאי, לקמפוס, חלק מהמרצים עצמם הצטרפו להפגנות ולסטודנטים המתפרעים ונשיאת האוניברסיטה הותרה שעד לסוף השנה הלימודים באוניברסיטה יתקיימו בזום בלבד.
דוגמאות יש לצערי למכביר גם מאוניברסיטאות אחרות, שם החלו לחקות את הנעשה באונ' קולומביה (הרווארד, ייל, ברקלי בקליפורניה, אוהיו ואונ' אמורי בג'ורג'יה).
יש מי שאומר – נו, גם זה יירגע מתישהו כשתסתיים המלחמה. אני דווקא אומר הפוך - זו תופעה מסוכנת מאוד כיוון שהיא עלולה לצאת מגבולות האוניברסיטאות בארה"ב, להפוך לשיח ציבורי רחב ולפשוט גם לאוניברסיטאות באירופה וביתר מדינות המערב, ובניגוד ליתר התחומים, כדור השלג האנטישמי לא ייעלם בסיום המלחמה, והוא יפשוט וילבש צורות, ובעיקר יהיה מאפיין עיקרי בעיצוב השקפותיהם של הסטודנטים הנוכחיים שהם דור העתיד של ההנהגות בארה"ב ובמדינות המערב.
הדבר עלול להוביל בעתיד לצווי מעצר נגד חיילים וקצינים ששירתו בצה"ל וקפצו לנופש בחו"ל שנים רבות לאחר שהשתחררו, עלול לגרום ל"ציד" סטודנטים ישראלים/יהודים באוניברסיטאות השונות או לאי קבלתם ללימודים מחשש לזה ובאחת עלול לסמן אותנו שוב כאוכלוסיה סוג ב' במדינות המערב, תופעות שאיפיינו כאמור את אירופה של שנות ה-30 של המאה ה-20, ולזה אסור שיהיה ולו בדל של לגיטימציה.
ברור שמדינת ישראל לא נערכה לתרחישים מהסוג הזה שדומה היה שפסו מן העולם כשנבנו כל מנגנוני ההגנה הבינ"ל והפנים משטריים לאחר מלחמת העולם השנייה בכל אחת ממדינות המערב. אבל עתה כשגילינו שלא רק שהמנגנונים מאפשרים לאנטישמיות להרים ראש מחדש בכיסוי של "חופש הביטוי", הם אף נוטלים בה חלק בצורה כזו או אחרת ומעודדים אותה בעקיפין, לרוב מבלי משים – חובה על מדינת ישראל לרכז מאמץ מיוחד מול התופעה הזו.
בטוח יש השואלים - אז מה כבר יכולים אנו לעשות מול זה? ואומרים - שתטפלנה מדינות המערב בנעשה בתחומן. הטענה שלי היא שאם אנו לא נפעיל מאמץ מיוחד, ממוקד ואגרסיבי מול התופעות הללו, יקשה עלינו לטפל בהן בשלב מאוחר יותר. כשאני טוען למאמץ מיוחד אין כוונתי להסברה, היות שאת זה כבר ניסינו ולא בהצלחה יתירה יש לומר, מה גם שהניסיון לשכנע אוזניים ערלות הוא לרוב עם סיכויים נמוכים עד לא קיימים.
אז מה כן?
כרגיל – נתיב הכסף או במילים אחרות It's the economy, stupid . הפגנות כאלו לאורך כל כך הרבה זמן, עם חולצות, שלטים, עבודה ברשתות החברתיות, צילום סרטונים, מערכת הפצה, אירגון ומה לא, כבר אינן ספונטניות. הן מחייבות פעילים שיעבדו בזה באופן מלא ולמעשה מחייבות כסף רב ע"פ פרסומים שונים בעיתונות האמריקנית יש מספר בעלי הון בארה"ב שמסייעים רבות למימון.
מכתבה שפורסמה (26 באפריל) בניו יורק פוסט עולה כי ההפגנות מאורגנות ע"י סטודנטים פעילים שממומנים ע"י שורה של עמותות ללא רווח החברים גם בארגון JUSTICE FOR PALESTINE (SJP) שמארגן את ההפגנות ודואג להרחיבן.
לפי הפרסום, הקרנות של המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס הן המקור לפעילי מפתח בשלוש אוניברסיטאות (שתפקידם להתסיס את הסטודנטים) שהם עמיתים בקבוצה שנוסדה על ידו שנקראת US CAMPAIGN FOR PALESTINIAN RIGHTS (USCPR). מסתבר שהקבוצה הזו משלמת עד ל-7800 דולר לחברי הקבוצה ו- 2880–3660 דולר לעמיתי הקבוצה בקמפוסים השונים בתמורה לכך שיקדישו שמונה שעות בשבוע בארגון קמפיינים שמובלים ע"י קבוצות פלסטיניות.
הקבוצות הרדיקליות הללו קיבלו מענקים של 300 אלף דולר מהקרנות של סורוס מאז 2017 וסך של 355 אלף דולר מהקרן של האחים רוקפלר מאז שנת 2019. לקבוצות אלו שלושה "עמיתים" אקטיביסטים בולטים שמארגנים הפגנות מחאה בכל רחבי ארה"ב, ולפי הפרסומים הכסף מסורוס היה מרכיב קריטי כדי לארגן הפגנות חיקוי לאלו שמתקיימות בקולומביה בכל רחבי ארה"ב.
כך לדוגמה האוהלים שבהם ישנים המוחים נרכשו באמזון והם נהנים ממשלוחי פיצה, קפה, דונאטס וצ'יקן בחינם. כך גם קרן רוקפלר תרמה כסף לכמותה פעילה נוספת בהפגנות-JVP (JEWISH VOICE FO PEACE) שהיא אחת הקבוצות המעורבת בארגון הפגנות המחאה באוניברסיטת קולומביה ותורמת נוספת היא בנקאית לשעבר בוולסטריט, בשם פליס גלמן הנשואה ליורם גלמן, שמקדישה את ההון שצברה למטרות פרו פלסטיניות ועוזרת במימון הקבוצות העיקריות מאחורי ההפגנות.
כל זאת תחת הכותרת של קרן WESPAC שמוצגת ברשת ככוח פרוגרסיבי מוביל לשינוי חברתי בניו יורק עבור עולם צודק ושלום ועל מנת לשים סוף למיליטריזם ולגזענות. אותה פליס, אגב, הייתה חלק ממשלחת של הקרן לעזה בשנת 2009.
אם כן, כפי שניתן להבין מתחקיר הניו יורק פוסט, יש בעלי אינטרסים ממנים מאחורי ההפגנות, חלקם יהודים וחלקם ישראלים וישראלים לשעבר. בהנחה שהנתונים שפרסם הניו יורק פוסט מדויקים, לישראל יש מרחב גדול להפעלת מערכה דיפלומטית ומערכה כלכלית מולם.
את המערכה ראוי שיובילו בצוותא המטה לביטחון לאומי בשיתוף עם משרד החוץ והיא צריכה לכלול:
מרכיבים דיפלומטיים (כמו איסור כניסה לישראל/שלילת אזרחות/תושבות, עבודה מול משרד המדינה האמריקני להטלת מגבלות תנועה ואחרות, זיהוי פעילים מרכזיים בהפגנות) ומרכיבים כלכליים (מגבלות על נכסיהם בארץ אם יש כאלו, שיתוף פעולה מול משרד האוצר האמריקאי ורשות המיסים שם ועוד), ואולי אף בעבודה ישירה מול כל אחת מהמדינות הפדרליות בארה"ב שבהן יש אוניברסיטאות לגיבוש צעדי מנע וצעדי אכיפה אגרסיביים.
לצד זאת, פומבית - יש למשוך את השטיח מתחת לטיעון המרכזי לפיו יש ג'נוסייד ורעב בעזה, באמצעות מאמץ חשאי מול הבית הלבן להצהרה מפורשת בנושא שתשלול את הנראטיב הפומבי מאחורי ההפגנות, ובמקביל לחשוף בשורה של תחקירים את העומדים מאחורי מימון ההפגנות (יש שמות רבים נוספים שלא פירטתי כאן), ולפתוח במערכה של פעילות מחאה נגדם בתקשורת האמריקנית ובשטח.
כאמור, אנחנו במלחמה. המאמץ הצבאי אינו עומד לבדו, ומול מחאה פומבית נגד ישראל ההופכת בימים אלו לאנטישמיות גלוייה שיש סיכוי שתעצב את דור ההנהגה הבא בארה"ב גם לאחר שהמלחמה תסתיים, נדרש כבר עתה להגדיר מטה ישראלי מיוחד (לא הסברה) שיפעל מול נתיבי המימון, מול המדינות השונות בארה"ב ומול הממשל עצמו כולל בסיועם של ישראלים החיים בארה"ב, על מנת לעקור מן השורש את כדור השלג שמתפתח כאן ובשלב זה נותר ללא מענה מיוחד, בטח לא כזה שמוכוון ע"י ישראל.
סא"ל במיל' עמית יגור לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים