תובע ביהמ"ש הפלילי הבינ"ל, קארים קאן, פרסם אתמול (שישי) הודעה כנגד מסע ההשמצה שמתנהל כנגדו וכנגד ביהמ"ש הפלילי הבינ"ל באופן כללי. אמנם התובע לא התייחס מפורשות למדינה מסוימת, אבל בהינתן ההקשר והתזמון, קשה לא לראות את הקשר הישיר בין פרסום ההודעה הזו והתבטאויות ופרסומים מצד בכירים ישראלים ואמריקאים סביב השמועות שהתובע מתכוון לבקש מביה"ש להוציא צווי מעצר נגד בכירים ישראלים, וביניהם ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל.
"התמכרויות עולות למשק יותר מ-7 מיליארד שקל בשנה": הנתונים המדאיגים נחשפים
רמז לבאות? שוב שיבושי GPS באזורים רבים ברחבי הארץ
התובע מתייחס באופן מפורש לסעיף 70 לחוקת ביהמ"ש, אשר קובע בין השאר ש"הכשלה, הפחדה או השפעה משחיתה על המחזיק במשרה בבית המשפט במטרה לאלץ או לשכנע אותו שלא לבצע את תפקידו, או לבצעו שלא כיאות" מהווה עבירה שהמדינות החברות בביהמ"ש חייבות לכלול בדין הפלילי שלהן, ואף נדרשות לפעול במטרה להעמיד לדין המקומי שלהן אם יתבקשו לעשות כן על-ידי ביהמ"ש הפלילי הבינ"ל.
חשוב להזכיר, ישראל וארה"ב אינן צד לחוקת ביהמ"ש ולכן אינן מדינות חברות. המשמעות היא שלתובע אין שום יכולת להפעיל כלפיהן את סעיף 70 באופן ישיר ולחייב אותן לפעול. באופן תיאורטי ניתן יהיה להפעיל את הסמכות הזו כלפי מדינות חברות, ובכלל זה רוב מדינות אירופה, ולדרוש שיפעלו בהתאם, אבל קשה לראות את האפשרות הזו מתממשת בשל קשיים משפטיים, דיפלומטיים ופוליטיים רבים.
למרות זאת, אסור להתעלם מההודעה הזו של התובע. מדובר בהצהרת כוונות שרומזת על הבאות. התובע מודיע באופן פומבי שהוא לא מתכוון להירתע מאיומים מפורשים או מרומזים כנגדו וכנגד ביהמ"ש. יתרה מכך, נראה שהקמפיין שנועד להטיל אימה בתובע ולהרתיע אותו מלבקש הוצאת צווי מעצר נגד הבכירים הישראלים ולהסתפק בצווי מעצר נגד בכירים פלסטינים, עשוי לפעול כחרב פיפיות ולדחוף את התובע לבקש צווי מעצר גם כנגד הישראלים כדי שהוא לא יצטייר כמי שנכנע ומתקפל בפני האיומים וההצהרות כנגדו.
לדעתי, הדרך הנכונה עבור ישראל היא להפסיק להתנגח פומבית עם ביהמ"ש הפלילי הבינ"ל ועם התובע. זה לא אומר להפסיק את המאמצים והפעילות שנועדה להגן על בכירים ישראלים, ולא פחות מזה על קצינים בכירים, מצווי מעצר בינ"ל. יש לישראל מספר דרכים לעשות את זה.
אחד מעקרונות הבסיס של ביהמ"ש הפלילי הבינ"ל הוא עקרון המשלימות. עקרון זה אומר שביהמ"ש ישתמש בסמכותו רק כאשר המדינה הרלוונטית אינה מעוניינת או אינה מסוגלת להפעיל את סמכות השיפוט שלה לגבי העבירות. לכן, הדרך הראשית שעומדת בפני ישראל היא להראות שחשדות לעבירות נבדקים ונחקרים בצורה עצמאית, רצינית ויסודית על-ידי מערכת המשפט הישראלית.
האתגר בכך הוא שעקרון המשלימות לא מתייחס רק לנכונות כללית לחקור, אלא מבקש לראות זאת גם ביחס למקרים ספציפיים ועבירות ספציפיות.
לדוגמה, אם כנגד נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, עומד החל ממרץ 2023 צו מעצר לגבי עבירות של העברה כפויה של אוכלוסיית ילדים משטחה של אוקראינה לשטחה של רוסיה, על מנת ליישם את עקרון המשלימות, רוסיה תצטרך להראות שהיא חוקרת את נשיאה על העבירה הספציפית הזו.
סמכות השיפוט של ביהמ"ש הפלילי הבינ"ל כלפי ישראל אינה ישירה. כאמור, ישראל אינה צד לחוקת ביהמ"ש והסמכות נובעת מההצטרפות, מעוררת המחלוקת, של הפלסטינים לחוקה בשנת 2015. בעקבות ההצטרפות הזו, התובעת דאז, פאטו בנסודה, הודיעה על פתיחה בבדיקה מקדמית טרם חקירה.
הבדיקה המקדמית הסתיימה ב 2019 ולאחריה הודיעה התובעת שיש בסיס לחקירה נגד ישראל על פשעי מלחמה וב 2021 נפתחה חקירה רשמית כנגד ישראל. חשוב לציין שלפי הפרסומים, הכוונה של התובע הנוכחי, קארים קאן, לבקש כתבי אישום, אינה מבוססת על החקירה שנפתחה ב 2021 (אשר עשויה לבחון בין השאר את חוקיות ההתנחלויות ביהודה ושומרון), אלא נובעת ישירות מפעילות ישראל וצה"ל בעזה בסבב הלחימה הנוכחי.
אין ספק שההתנהלות הישראלית אל מול התובע וביהמ"ש עצמו, עשויה להשפיע גם על ההחלטות שלהם בהמשך הדרך. טוב תעשה ישראל אם תנצל את הסיטואציה בשביל לבסס את מעמדה כדמוקרטיה שומרת חוק בצורה מושכלת ולא אגרסיבית, ותפעל בצורה שתרחיק ממנה את ביהמ"ש. אחרת נמצא את עצמנו במסע ארוך ומייגע שהנזק ממנו למדינה עשוי להיות משמעותי וחסר תקדים.