אני מוטרד. חמאס בונה נראטיבים, התקשורת שלנו מאמצת אותם בחדווה, וכך אנו מסתגלים לחשיבה בינארית שטחית שאינה הולמת את המציאות המורכבת. את הנראטיב השגוי של או עסקת חטופים או כניסה לרפיח כולנו כבר מכירים. מהערב יש נראטיב חדש שניתן לו ביטוי בחדשות בפרשנות ובסטרייפ לאורך המסך בזו הלשון - "חמאס הבהיר: מוכנים לוותר על השלטון העתידי בעזה".
ביידן מנסה לאזן בין צרכיו: את סינוואר ונתניהו זה לא מעניין | דעה
סער רומז לאיחוד עם ליברמן? "מתקיים שיח בין גורמים שונים" | האזינו
חובה לשים את הדברים על דיוקם - האינטרס העליון והכמעט בלעדי של חמאס במערכה הזו הוא השלטון והריבונות. ניצחונו הוא הישארותו בשלטון ואולי גם תצלום נוסף של סינוואר על הכורסה בלב ההריסות כדי להמחיש זאת. כל היתר, בדגש ליכולותיו הצבאיות, הוא מרכיב נרכש מבחינתו שניתן להשלימו לאורך הזמן.
איך אנחנו יודעים שזה מה שמעניין אותו? מספיק להסתכל על דרישותיו העיקריות במסגרת המו"מ לעסקת חטופים שנייה, ומספיק לבחון את מעשיו לאורך הלחימה ומה עשה בשטח הרצועה מאז שצה"ל הסיג ממנו את עיקר כוחותיו.
במסגרת המו"מ הציב חמאס דרישות שעליהן לא היה מוכן להתפשר - חזרת התושבים לצפון הרצועה וביטול מסדרון נצרים החוצה את הרצועה לרוחבה, וזאת בעיקר על מנת להשיב את שליטתו בצפון הרצועה. במקביל, עם עזיבת רוב הכוחות הלוחמים את הרצועה, עיקר מרצו של הארגון מופנה לטיפול באוכלוסייה האזרחית.
השתלט על רובו המוחלט של הסיוע ההומניטארי הנכנס לרצועה גם עתה בשלב שבו כוחותיו מצוידים באספקה שוטפת. המטרה - שימור תדמית הריבון כלפי האוכלוסייה האזרחית - מי שמחלק את המזון והאספקה הוא חמאס.
שלח זה מכבר את אנשי הועדות האזרחיות של הארגון (ההגנה האזרחית) לצפון הרצועה. המדובר בפעילי הארגון שתפקידם הוא לדאוג לאוכלוסייה האזרחית ולחיי היום יום בזמני משבר.
החל בעבודות תשתית לשיקום תשתיות (כבישים, צנרת מים וביוב) ופינוי הריסות במרכז הרצועה ובחאן יונס וגם דואג לצלם ולהצטלם. פתיחת שווקים חדשים בעיר עזה במקום השוק הקודם שנהרס. פתיחה מחודשת של גני ילדים בצפון ובמרכז הרצועה.
מכאן ניתן להבין כי חמאס משקיע משאבי רבים כדי לשמר את ריבונותו ואת תדמית ריבונותו ברצועה, ולפיכך נראה שהנראטיב החדש אותו הוא מנסה לבנות בימים האחרונים, לפיו הוא מוכן להתחייב בתמורה להתחייבות להפסקת המלחמה לוותר על השלטון העתידי ברצועת עזה, הוא לא יותר ממרמה אחיזת עיניים, ואולי לכל היותר צעד טקטי שנועד להשיבו במהירות לשלטון כשהוא נישא על גלי אהדה של האוכלוסייה הפלסטינית.
לכן, אני ממליץ לכולנו שלא לקנות את הנראטיבים השטחיים והשגויים שחמאס מנסה ליצור. אלה אולי קונים את דעת הקהל הבינ"ל, וכדאי שאנו שחווינו את ה-7 באוק' על בשרנו, לא ניפול גם אנו לשיח שאותו חמאס מנסה ליצור. עם זאת, מה כן ישראל יכולה לקחת מכאן לכדי מעשה? מסתבר שדי הרבה.
נראה שפעילות צבאית ישראלית מול גדודי חמאס ברפיח היא צפויה, הארגון נערך אליה מראש, וגם אם כוחו יישחק משמעותית, הרי שזו פעילות שתארך זמן, במחיר לא פשוט לישראל וכנראה שלא תהיה זו הפעילות שתגרום לארגון להרים ידיים או להתפשר לקראת עסקת חטופים.
למול זאת, מסתמן שכל איום על ריבונותו הנוכחית והעתידית ברצועה ועל יכולת המשילות שלו על האוכלוסייה הם שיביאו לישראל את ההישג הנדרש, ואת זה ישראל יודעת לבצע כבר כיום במחירים יחסית נמוכים בחיי אדם ובדעת הקהל העולמית –
- השתלטות צה"ל על חלוקת הסיוע ההומניטארי לאוכלוסייה - צה"ל בלבד או אנשים מטעמו (בשלב ראשון). הפקעת הנושא מידי חמאס תוך פגיעה בממשק שבין חמאס לאוכלוסייה (יש תפיסה סדורה לנושא שלא תפורט כאן ותירוצים למה לא לעשות זאת יש למכביר).
- מינוי ועדות אזרחיות חדשות לצפון הרצועה ע"י צה"ל, תוך נישולן של ועדות החירום האזרחיות של חמאס.
- יזימת ועידת עזה עם מצרים, ערב הסעודית והאמירויות לתחילת כינון כוח ערבי משותף ומנגנון ביצוע לשליטה זמנית על הרצועה.
- בידודו הפיסי של חמאס ברפיח מדרום ומצפון (כשבמקביל מתחיל לפעול כוח שלטוני חדש ברצועה).
מכלול הצעדים האלו יאותת לחמאס באופן מובהק שהסבירות שלו לסיים את המערכה כשהוא הריבון המנצח הולכת ופוחתת ככל שעובר הזמן, ולהערכתי יגרור לחץ כבד עליו, ונכונות כמעט מיידית ללכת לכיוון של עסקת חטופים חדשה, תוך התפשרות על תנאיו. או אז, כשרגלו השלטונית בדעיכה ונותרה לו רק רגלו הצבאית ברפיח, ניתן יהיה להיכנס ולהשלים את העבודה מול כוחות הצבאי של הארגון.
בינתיים ועד שממשלת ישראל תתעשת ותרים את הכפפה, מפציר בציבור הקוראים לא להתפתות לנראטיבים השגויים שמנסה חמאס להדהד תוך שימוש בתקשורת הבינ"ל והישראלית, כדי למקסם את רווחיו ואת יכולתו לצאת כמנצח ממלחמת "חרבות ברזל".
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים