הודעת מצרים על הצטרפותה לעתירת דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג מהווה עליית מדרגה במתיחות שנרשמת בין ירושלים לקהיר מאז כניסת ישראל לרפיח.
בישראל מעריכים: ביידן עשה טעות קשה עם האמירה של אמברגו הנשק
מצרים נימקה את פנייתה לבית הדין במשבר ההומניטרי המחמיר ברצועת עזה. לעמדתה בהקשר ההומניטרי עלול להיות משקל רב, שכן היא שימשה מראשית המלחמה כעורף הלוגיסטי הראשי לקליטה, לאכסון ולהעברת ציוד רפואי, מזון ודלק מרחבי העולם לעזה, בעזרת מאות משאיות ביום. צינור החמצן המרכזי ששימש לכך – עד לפעולה האחרונה של צה"ל – היה מעבר רפיח.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
יתרה מכך, קהיר התייחסה לאורך המלחמה לסוגייה ההומניטרית בעזה כאחריות מצרית, וראתה בה אפיק נוח להפגנת הזדהות עם הפלסטינים ולהדיפת קריאות ציבוריות לנקיטת צעדים ישירים נגד ישראל. אין זה מפתיע שמרגע שמעבר רפיח יצא מכלל פעילות, ולו זמנית, פנתה מצרים לאפיקים חלופיים להוכחת עמידתה לצד הפלסטינים, ובהם אתגור ישראל בפורומים בינלאומיים.
מנוקדת המבט המצרית, ההצטרפות לעתירה של דרום אפריקה נועדה להגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל שלא להרחיב את המבצע ברפיח, לשדר לדעת הקהל המצרית והערבית שאינה משתפ"ית של צה"ל ולהבהיר לישראל שהמשך הפעולה ברפיח יגבה מחיר מיחסי המדינות. ככל שהמבצע יתארך ויתרחב ללא הסכמה של מצרים, ולו שקטה, היא עשויה לפנות לצעדי מחאה נוספים.
ואומנם, בימים האחרונים נשמעים במצרים איומים מפורשים מצד אנשי תקשורת וחוקרים המקורבים למשטר בקהיר בפגיעה ביחסי המדינות עד כדי השעיה או ביטול של הסכם השלום. מיותר לציין שמצרים (כמו ישראל) תפסיד רבות מנסיגה מהסכם השלום, אך האיומים – גם אם הם רק רטוריים – עלולים לנרמל את הרעיון בשיח הציבורי המצרי וליצור דינמיקה מסוכנת בתקופה רגישה.
הפעולה ברפיח היא מבחן לתיאום הצבאי שנבנה בשנים האחרונות בין שתי המדינות על רקע המאבק המשותף בטרור בחצי האי סיני וברצועת עזה. ישראל התחשבה בעשור החולף לא פעם בצרכים הביטחוניים של מצרים, תוך נכונות להגמשת כללי הפירוז שנקבעו בנספח הצבאי להסכם השלום, ואילו כעת היא זקוקה לשיתוף פעולה מצרי דומה בחסימת נתיב ההברחות מתחת ומעל ציר פילדלפי. ישראל גם עמדה לצד מצרים בפורומים שונים במערב כדי להבטיח לה תמיכה מדינית ופיננסית.
על שתי המדינות לנהל שיח אחראי ושקט ולמצוא נוסחה שתאפשר מענה הולם הן לצרכים ההומניטריים של האזרחים הפלסטינים בעזה והן לאינטרסים הביטחוניים האסטרטגיים של ישראל מול חמאס. ההתנגחות המצרית בישראל בבית הדין בהאג מעיבה על קשרי האמון הביטחוניים והמדיניים שנבנו בין המדינות, והיא אינה מקדמת את האינטרס המשותף במציאת פתרונות יציבים וארוכי טווח.
ד"ר אופיר וינטר הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אוניברסיטת תל אביב