לכאורה, הסיבה לזעם בצד המצרי אינה מובנת. הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי עלה לשלטון באמצעות הפיכה צבאית בקיץ 2013. הוא הפיל משטר המזוהה עם האחים המוסלמים, תנועת האם של חמאס. בשנים שלאחר מכן התרבו פיגועי הטרור בחצי האי סיני ובמצרים עצמה. משטרו של א-סיסי טען כי מתקיים שיתוף פעולה הדוק בין ארגוני ג'יהאד עולמי (דאעש סיני) לבין האחים המוסלמים במצרים וחמאס בעזה. עשרות תיירים וחיילים מצרים נהרגו בסיני מפיגועי טרור מה שפגע אנושות בתיירות בסיני ובמצרים עצמה.
נקמה איראנית? לא לפי העיתונות הערבית | ד"ר ירון פרידמן
מאחורי הקלעים בארמון הנשיאות: זו השליטה האמתית של סוריה
כשמצרים נלחמה בטרור
המצב הביטחוני, בו סיני הפך לשטח הפקר וצפון חצי האי שרץ מחבלים, דרש התערבות צבאית דחופה. לצורך כך, התירה ישראל למצרים להפר את הסכם השלום, הקובע כי חצי האי סיני צריך להיות מפורז ובעיקר שטח C הגובל לישראל ולרצועת עזה, בו אסורה לחלוטין נוכחות צבאית (רק משטרתית).
בשם "המלחמה בטרור", הכניס הצבא המצרי לחצי האי אלפי חיילים ומאות משוריינים וטנקים. צילומי לווין חשפו כי מצרים גם הכניסה כוחות אוויריים והקימה בסיסי מטוסים, צעד הנוגד לחלוטין את הסכמי השלום. בין השנים 2018-2013 נערכו התקפות בלתי פוסקות של צבא מצרים נגד מטרות טרור בסיני.
במהלך אותן התקפות לא רק שנהרגו אזרחים רבים, אלא שמצרים הרסה את כל רפיח המצרית ופינתה ממנה אלפי תושבים. רק בשנים האחרונות החלה בנייתה מחדש של רפיח המצרית. במלחמה זו נהרגו אין ספור "בלתי מעורבים" מבלי שהתעוררה מחאה בעולם. כעת מגיע תורה של ישראל להילחם בטרור בצד הפלסטיני של רפיח. אז מדוע מקימה מצרים מהומה?
טרור והברחות
יחסו של הנשיא א-סיסי לחמאס עם עלותו לשלטון היה עוין למדיי, כי ראה בהם ובצדק חלק מהאחים המוסלמים, יריביו המושבעים. אך עם הזמן, יחסו לחמאס התרכך ומצרים הידקה את קשריה עם הנהגת חמאס והפכה למתווכת בכל סבבי הלחימה עם ישראל. הסיבה המרכזית לשינוי יחסי מצרים-חמאס הייתה בעיית הבדואים בסיני. נראה, כי המשטר בקהיר מצא כי העלמת עין מהברחות לעזה תשפר את מצבם הכלכלי של הבדואים ותרחיק אותם מהתגייסות לארגוני טרור.
מקור הפרנסה של הבדואים בדרום ובצפון סיני שונה מאד. בעוד שבדרום מתפרנסים רוב הבדואים מהתיירות (בעיקר טאבה ושארם א-שיח'), בצפון סובלים השבטים מעוני ואבטלה. לכן הם פונים לסחר והברחות בלתי חוקיים. למרבה הצער, חלק גדול מפרנסתם בשנים האחרונות התמקד בהברחות לעזה שכללו לא מעט נשק מזירות מלחמה שונות (לוב וסודאן) וגם נשק מאיראן. העוני בקרב הבדואים גם הביא להצטרפותם של שבטים לדאעש, שסיפק לצעירים פרנסה ומסגרת אידיאולוגית קיצונית.
לא רק השבטים בצפון סיני גרפו רווחים ממסלולי ההברחות, אלא גם פקידים, קציני משטרה וקציני צבא מצריים שהעלימו עין מהפעילות הזו. במצרים הבינו כי השיטה להתגבר על בעיית הטרור בסיני ולשלוט לפחות חלקית בהברחות, היה לשתף פעולה עם השבטים ולנהל יחסים תקינים עם חמאס. השבט הגדול ביותר, א-תראבין, גויס לסייע לצבא המצרי, לא בחינם כמובן.
איחוד השבטים
אבראהים אל-ערג'אני ממנהיגי שבט א-תראבין ייסד בנובמבר 2017 את איחוד שבטי סיני. קואליציה זו, של שבטי צפון סיני, סייעה לצבא והמשטרה המצריים במלחמה נגד ארגוני הטרור המסונפים לדאעש שפעלו בצפון חצי האי. החסות שהעניק הצבא המצרי לקואליציית הזו, אפשרה לגייס אליה שבטים שהיו בעבר נאמנים לדאעש. אלא שכדי להתחרות עם הטרוריסטים, צריך היה הצבא המצרי להעניק לבדואים יותר נשק וכסף ממה שהציע דאעש.
בימים האחרונים, בעקבות המבצע של ישראל ברפיח, הוכרז על חידושו של איחוד השבטים, הפעם תחת כותרת "איחוד השבטים הערבים" ואל-ערג'אני נבחר לעמוד בראשו. האיחוד מיהר לפרסם הודעה, לפיה הבדואים לא יאפשרו לפלסטינים לברוח לסיני. התירוץ הרשמי שלהם הוא התנגדות לכך שהם יעברו "תַוְּטִין", כלומר הפיכתם לאזרחים מצריים על חשבון זהותם הפלסטינית.
בתקשורת המצרית הביעו פרשנים חשש כי איחוד השבטים יהפוך למיליציה שלא תישמע להוראות הצבא המצרי ותהפוך לגוף עצמאי מסוכן שיפעל לפי אנטרסים מקומיים של צפון סיני, בניגוד לאנטרסים לאומיים של מצרים. הדוגמא לתופעה מסוכנת זו היא בסודאן, שם הוקמה מיליציית "ההיענות המהירה" לצורך המלחמה בחבל דרפור.
לפני כשנה מרדה המיליציה הזו בצבא הסודאני, מצב שהוביל למלחמת אזרחים. אלא שדובר איחוד השבטים הדגיש את נאמנות האיחוד לממשלה בקהיר. אל-ערג'אני עצמו, לפי פרסומים בתקשורת הערבית, הוא איש עסקים מושחת עם קשרים אישיים בממשלו של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי.
החגיגה נגמרה
כעת, בעקבות המלחמה בעזה והכניסה של ישראל לרפיח בפרט, מתפרק כל ההסדר המושחת שרקמה מצרים בשנים האחרונות מול חמאס ושבטי צפון סיני. הזרמת הכסף הקטארי לחמאס הופסקה והון עתק נתפס ע"י כוחות צה"ל בעזה, ולכן אין מי שימשיך לשלם כסף לבדואים בצפון סיני עבור ההברחות. יתר על כן, ישראל חושפת כעת את כמות המנהרות בין רפיח לסיני ובכך מתגלים ממדי העלמת העין של הצבא המצרי מהברחות הנשק שהעצימו את כוחו של ארגון הטרור.
על כן, המלחמה בעזה היא כאב ראש רציני למשטר בקהיר. מצרים נתפסת בעולם הערבי כחלשה, כי אינה מסוגלת (או אולי גם אינה מעוניינת) לעצור את הפעילות של צה"ל ברצועה ובגלל שמצרים נכשלת שוב ושוב במאמצי התיווך לעסקה בין חמאס לישראל. מצרים צריכה כעת למצוא דרך חדשה לרצות את הבדואים בצפון סיני שנותרו ללא "פרנסה". איחוד השבטים של אל-ערג'אני יעלה לא מעט לקופה המדולדלת של המשטר בקהיר, שיצטרך כעת לשלב אותם בכל הפרויקטים החדשים בצפון סיני.
הפלסטינים מודאגים יותר
פרשנים פלסטינים הביעו חשש כי איחוד השבטים הוא למעשה גוף עויין לפלסטינים. רבים מאשימים את אל-ערג'אני שהוא עשה הון מנטילת שוחד ממשפחות פלסטיניות עבור מעבר מרצועת עזה למצרים באמצעות "הַלַא", חברת תיירות לכאורה שבבעלותו. אל-ערג'אני הוא אחד הבודדים שהשיג אישור רשמי מממשלת מצרים להעברת סחורות מרצועת עזה לסיני.
הפרשן הפלסטיני הוותיק עבד אל-בארי עטואן, עורך עיתון "ראי אל-יום" (דעת היום) פרסם השבוע סרטון, בו הוא טוען כי חידושו של איחוד השבטים הוא בשורה רעה לפלסטינים. עטואן הביע כעס על כך שממשלת מצרים הסתפקה באזהרה רפה לצה"ל לשמור על מתינות בפעולותיה ברפיח וטען כי הצבא המצרי אדיש לחלוטין לסבלם של הפלסטינים ומתנער מכל אחריות למצב ברצועה.
כעת, לטענת עטואן, מוקם מחדש איחוד השבטים, המשרת את מטרת ישראל כי מטרתו לא רק למנוע מהפלסטינים לברוח לסיני, אלא גם לעצור כליל את העורק הראשי של הברחות הנשק לחמאס. לטענתו מדובר במהפך, מכיוון שאותם שבטים שיחקו בעבר תפקיד מרכזי בהברחת הנשק לתוך הרצועה דרך מנהרות נסתרות. לטענתו, מצרים וירדן זוממות כעת למסור את השליטה ברצועת עזה לאנשיו של מאג'ד פרג', אחראי הביטחון של הרשות הפלסטינית ומיורשיו המועדים של אבו מאזן.
ומה עם השלום עם מצרים?
האיומים של מצרים הרשמית בניתוק היחסים עם ישראל מצוטטים משום-מה רק בתקשורת הערבית מחוץ למצרים. כדאי לקרוא את החדשות המתפרסמות במצרים עצמה. לדוגמא, ב"אל-יום א-סאבע" (היום השביעי) המצרי ב-13 במאי הופיעה הכותרת הבאה: "מצרים מדגישה את חשיבות הסכם השלום להשגת הביטחון באזור".
לפני כן, ב-8 לחודש התראיין לעיתון "אל-אהראם" לואא (אלוף) נסר סאלם, לשעבר ראש המודיעין המצרי, והסביר כי ישראל אינה מפרה את הסכם השלום בכניסתה לרפיח, אלא אם כן תגרש פלסטינים לתחומיה של מצרים. הסכם השלום לא יבוטל מאותה סיבה שהוא לא בוטל בעבר, אפילו בתקופת שלטונו של מחמד מורסי והאחים המוסלמים ב-2012: מצרים תלויה לחלוטין כלכלית וצבאית בתמיכתה של ארה"ב.
ד"ר ירון פרידמן הוא חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. ירון מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC