מאז נכנס בני גנץ לפוליטיקה הוא עוטה על עצמו את תדמית הקדוש המעונה, נושא האלונקה הנצחי, הממלכתי. מחד קורץ לימין ולדתיים ומאידך קורץ למחנה הליברלי.
בכיר באונ' ת"א: "חבל שנתניהו לא היה בהתרסקות המסוק האיראני"; והביע חרטה
כך ייראה היום שאחרי באיראן: מה יקרה במידה וראיסי ימות?
מאז כניסתו לקבינט בפעם השנייה שוב ושוב קשה שלא להתפעל מהדרך שבה נתניהו מתמרן אותו וכיצד הוא נכנע לכל מהלך של הממשלה, אם זה בנושא סדר העדיפויות בהמשך המלחמה ללא יעדים, אם זה בנושא המינויים שהובטח כי לא יתבצעו, אם זה בנושא התקציב ואם זה בהתבטאויות השרים.
בצאת השבת כינס גנץ מסיבת עיתונאים, בה הציב שישה יעדים, שלדבריו אם לא ימומשו עד ה־8.6, הוא יפרוש מהממשלה. מתבקש לשאול את גנץ: איפה היית שבעה חודשים? לא ישבת בקבינט? לא ידעת שישראל מתנהלת ללא יעד מדיני? לא ידעת שכך אנו מאבדים את האשראי הבינלאומי? לא ידעת שהכנסת אספקה לעזה במשך חודשים ארוכים רק תרחיק את סינוואר ממתווה הפסקת אש, בייחוד לנוכח העובדה שבמשך חודשים רבים המלחמה התנהלה בעצימות נמוכה?
איפה ממוקם גנץ בדעותיו? האם הוא עם גדי איזנקוט, שבינואר אמר ב”עובדה” כי רק באמצעות עסקה נשיב את החטופים, כי לא נראה מבצע אנטבה 2 וכי מטרות המלחמה - מיטוט חמאס והשבת החטופים - מתנגשות? או שהוא סבור שהקבינט מתנהל נכון?
רבים טוענים שגנץ נאיבי, אבל האמת היא שהתנהלותו העמומה ומדיניות ה”תחזיקו אותי”, שאותה הוא מתחזק מאז כניסתו לקבינט, נראות יותר ויותר כנובעות מתמהיל של ציניות וחישובים פוליטיים קרים.
אם הקבינט מתנהל מתוך אינטרסים פוליטיים אישיים ולא מתוך טובת המדינה, מדוע אתה עוד שם? ועוד שאלה: מה יקרה אם מתוך ששת התנאים שהצבת רק אחד או שניים יבוצעו?
לחטופים אין זמן להמתין, אין להם שלושה שבועות לראות את גנץ סופר כמה תנאים יתממשו. גם לא למשפחותיהם, לעקורים, למשרתי המילואים ובכלל לעם. בעוד נאום רווי מלל לא ברור דן גנץ את משפחות החטופים ואת כל העם לעוד פרק זמן של חוסר ודאות.
כך לא נראית “ישראל לפני הכל”, סיסמת הבחירות של גנץ. כך גם לא נראית מנהיגות. אלו שחפצים באלטרנטיבה צריכים להבין שגנץ הוא לא הכתובת. הוא הולך עם ומרגיש בלי, קוראים לזה ציניות, לא נאיביות.