האותיות במקלדת לא הספיקו להתייבש, כאשר משרד התקשורת הודיע על ביטול הצעדים נגד סוכנות הידיעות הבינלאומית AP. כך התקיים בנו הכלל הידוע, גם אכלנו את הדג המסריח וגם גירשו אותנו מהעיר. כמה נחמד.

מאחורי הגב של ישראל וארה"ב: כך סיכלה מצרים את עסקת החטופים | דיווח
אחרי גרמניה: מדינה נוספת בצעד דרסטי נגד תומכי חמאס

אני חושש שנכנס במדינת ישראל דיבוק. מתבקש לצעוק עכשיו בקול גדול, כמו בהצגה המפורסמת ההיא שנושאת את השם הזה, ״דיבוק, דיבוק, צא״.

גדוד 202 בצוות קרב חטיבת הצנחנים. קרדיט: דובר צה"ל (צילום :דובר צה"ל)

ולמה דיבוק כי אינני מצליח להבין באיזו רוח פועלת הממשלה הזו, מה מניע את שריה ומה למשל, הייתה הסיבה להיכנס עכשיו, ברגע הזה ממש, לעימות עם AP, סוכנות הידיעות הגדולה ביותר בעולם. כבר יצאנו מענייני בית הדין הב״ל לצדק בהאג, כבר שכנענו שמדינת ישראל היא מדינת חוק דמוקרטית? כבר התגברנו על התמונות הקשות מעזה? כבר שיקמנו את מעמדנו הב״ל?

הכל מתחיל בהחלטה האומללה על סגירת שידורי אל ג׳זירה בישראל. אני מודה שלא הצלחתי להבין למה. נכון, זה שידור עוין, מסית, שנותן ביטוי לאויבי ישראל. אז מה? הוא היחיד? ומה הנזק? הרי הרוב המכריע של אזרחי ישראל אינו צופה בו בכלל, יתכן שערביי ישראל בחלקם אכן כן, ודאי לא כולם, מה ההשפעה שלו? מהו בכלל קנה המידה להשפעה? התנהגות. 

בואו נודה שערביי ישראל מאז פרוץ המלחמה בניגוד מוחלט להצהרות מתגרות ומסיתות של בן גביר, היו רגועים ושקטים. הם המשיכו בחייהם והמדינה נעה במסלולה שלה. במבחן ההשפעה על ערביי ישראל ו/או ערביי מזרח ירושלים אל ג׳זירה יכול לרשום לחובתו כישלון מהדהד. החיים בארץ, יחסי יהודי - ערבים, נמשכים. אבל, בכל זאת, מה באשר לשידורים הבין לאומיים? אחרי ככלות הכל זאת רשת ב״ל, שתפוצתה מרשימה? מה על הנזק שנגרם לכאורה שם?

צילום מסך מתוך הריאיון באל ג'זירה (צילום:  צילום מסך אל ג'זירה)
צילום מסך מתוך הריאיון באל ג'זירה (צילום: צילום מסך אל ג'זירה)

אז כאן נכנס בכלל שיקול אחר, טכני. האם סגירת הערוץ תמנע ממנו לדווח על ישראל ועל המלחמה? התשובה שלילית. תודות ל טכנולוגיות בנות ימינו והזמינות הרבה של חומרים מצולמים ממקורות אין סופיים  הערוץ ימשיך  לטפל בישראל ולדווח עליה גם מבלי להיות נוכח בה. כך, גם הצופים בישראל ומחוצה לה יכולים לצפות בערוץ. הלא את רשת האינטרנט אי אפשר לחסום ומאחר שיש ניסיונות כאלה אני מזמין את ישראל להיכנס לעימות עם כל שוחרי השידור החופשי והפתוח ברחבי העולם, חסרים לנו עימותים בימים האלה? אז הנה, עוד אחד. 

סגירת הערוץ הערוץ ומשרדיו, כולל הורדתו מלוח השידורים אינה יעילה כלל וכלל. שברנו את הראי, אז מה. לעומת זאת היא מכפילה ומשלשת את הביקורת בעולם על ישראל. כאילו לא די לנו בדיונים הקשים בעת האחרונה.

ולמי ששכח ולצערי הזיכרון הארגוני שלנו קצר, כבר הסתבכנו פעם אחת עם סוכנות הידיעות האמריקאית AP.  במבצע שומר חומות, 15 במאי 2021, צה״ל תקף מגדל תקשורת במרכז, אשר בין היתר ארח את משרדי AP במקום. גם אז התגובה הייתה חריפה, בלינקים דרש תשובות מישראל, הבית הלבן מתח ביקורת וישראל, אוי ישראל, גילתה רק ברגע האחרון כי המיגדל שימש בסיס לתקשורת הזרה בעזה. לא לומדים, שוכחים.

עכשיו, כאשר ישראל חזרה בה מן ההחלטה האומללה הזו, אפשר לראות באירוע מיקרוקוסמוס של התנהגות הממשלה וממילא המדינה בעת הזו. שר אחד, חסר אחריות ומשולל כל הבנה בתקשורת, הוא שר התקשורת, פועל על דעת עצמו וחוסם את השימוש בשירותי AP. בישראל משמש בתפקיד שר התקשורת האדם האחרון בערך שיש להפקיד בידיו מערכת רגישה כזו.

שר התקשורת שלמה קרעי (צילום: אבשלום ששוני)
שר התקשורת שלמה קרעי (צילום: אבשלום ששוני)

ראש הממשלה לא בתמונה, הוא נזעק לפעול אחרי מעשה כאשר הנזק כבר נעשה. מוושינגטון מדווחים לו על גינויים, הבית הלבן מבקש כי ישראל תחזור בה, בשגרירות ישראל מורטים את השערות. התקשורת האמריקאית, שחשובה לנו  כל כך בימים האלה, חשה להגן על עמיתיה. התנועה האנטי ישראלית המתגברת והולכת בארה״ב זוכה מן ההפקר ומקבלת עוד תחמושת, ובסוף, כן, בסוף ישראל מתקפלת והציוד חוזר למקומו.

מתחשק לחשוב שנלמד עתה משהו מן האירוע הזה, שתצא הנחיה שאין פוגעים באמצעי תקשורת, ישראלי או זר, ללא תהליך סדור, שבוחן את ההיבטים המשפטיים, המדיניים, הביטחוניים של מעשה כזה, ולבסוף כל פעולה כזו טעונה אישור ממשלה וראש ממשלה.  מתחשק לחשוב אבל זוהי ישראל של מאי 2024.

ד״ר נחמן שי, בעבר שר התפוצות ודובר צה״ל, הוא דיקן הקולג׳, המכון ללימודי יהדות בירושלים.