קשה לאתר רגעים של כנות בקרב המנהיגות הישראלית, אשר בדרך כלל מתעטפת בסיסמאות בציפייה שהן יסתירו את האמיתות הקשות של מציאות חיינו. אבל לפני כשבועיים חזינו ברגע נדיר של כנות מכיוונו של השר בצלאל סמוטריץ', כשבגילוי לב יוצא דופן אמר לקהל שומעיו, ראשי רשויות מיהודה ושומרון, כי "סכנת המדינה הפלסטינית מוחשית כפי שלא הייתה שנים". מה שחסר היה בדבריו של סמוטריץ' הוא מעט חשבון נפש, נוכח העובדה שדווקא ממשלת "הימין על מלא", שהוא שותף מרכזי בה, היא שהביאה אותנו אל סִפה של המדינה הפלסטינית שהוא מתריע מפניה.
אירופה בהלם מעדות האונס של חמאס: "תיאורים מזעזעים, הלב לא עומד בזה"
השר קרעי עשה טעות קרדינלית: "התקרית עם AP היא אירוע אסטרטגי לישראל"
כמי שמאמין בכל ליבו שהמדינה הפלסטינית היא אינטרס ציוני ראשון במעלה, תמיד שמעתי אמירות מסביבי בסגנון "רק הימין יכול", כפי שהדגים לנו ראש הממשלה מהליכוד מנחם בגין. חשבתי שהכוונה לימין אחראי, כפי שהיו בגין ואריאל שרון באחרית ימיו. אבל דווקא ימין מטורלל הוא זה שמקדם את החזון של מדינה פלסטינית. נראה שהסיסמה שדווקא הוכיחה את עצמה היא "כדי שיהיה טוב צריך שיהיה ממש רע". כך הממשלה הכי נוראה שהייתה לנו אי־פעם, "ימין על מלא" - שבמשמרת שלה התרחש אסון 7 באוקטובר - הובילה להכרה בעולם כולו שאין דרך אחרת, זולת הקמת מדינה פלסטינית. אין דרך אחרת להחליף את חמאס בעזה, לנרמל את ישראל באזור ולהביא ליציבות אזורית ובינלאומית.
סמוטריץ' צודק, מממשלת נתניהו הובילה את עצמה לדרך ללא מוצא ביטחונית ומדינית, כשאופציית היציאה היחידה ממנה היא קידום הקמתה של מדינה פלסטינית. בנימין נתניהו, איתמר בן גביר וסמוטריץ' הצליחו במה שיצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק כשלו - להראות לעולם עד כמה נחוצה מדינה פלסטינית בת קיימא. לא רק כפתרון לשאיפתו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, אלא גם כגורם שאין לו תחליף, אם מבקשים לייצב את האזור ביטחונית ומדינית.
כאותו דרקון בספר הילדים הידוע שככל שמתעלמים ממנו, כך הוא גדל ומתעצם, כך קרה עם המדינה הפלסטינית. ככל שנתניהו מתעלם ממנה, היא הופכת לדרך המוצא היחידה ממלחמת הברירה שהוא מוביל, בדשדוש הצבאי והמדיני המתמשך שהוא גוזר עלינו. אל מול חוסר המעש המדיני של הממשלה, נותרות בפני ישראל, מדינות האזור והעולם החופשי שתי ברירות - כיבוש ישראלי מלא של רצועת עזה, ושליטה אזרחית וביטחונית בה, על המשמעויות הביטחוניות והכלכליות הרות האסון של המהלך, או העברת השליטה ברצועה למי ששר הביטחון יואב גלנט מגדיר "שלטון פלסטיני לא עויין", שלא צריך להיות אבן שושן כדי להבין שהפירוש שלו הוא רשות פלסטינית משופרת, שתהפוך למדינה פלסטינית.
הרש"פ לא תמהר לקחת לידיה את עזה רוחשת האתגרים, אם לא תקבל התחייבות לקידומה של מדינה פלסטינית, ובמוקדם או במאוחר גם ישראל תבין שאין לה שום מוצא מהבעיה, זולת לייצר שותפות עם המדינה הפלסטינית שבדרך.
סמוטריץ' ושותפיו לממשלת הימין הם מייסדיה של פלסטין. ככל שהכחישו את קיומה, ככל שהתעלמו, החרימו וניסו לפגוע, כך הם חיזקו אותה והפכו אותה לפתרון היחיד לבעיה שנוצרה כאן במשך 57 שנות שליטה ישראלית בשטחים. בעיה שהתפוצצה ברצחנות ב־7 באוקטובר ושמאז הם ממשיכים ללבות אותה. האופציה של שליטה ישראלית, צבאית ואזרחית ברצועת עזה לא באמת קיימת - מחיר הדמים שהיא תעלה, המשבר הכלכלי והבידוד המדיני שיבואו איתה, לצד העצמת האיומים האזוריים, הם נטל גדול מדי על המדינה והחברה הישראלית, מספיק גדול כדי לרסק את החברה ולהעמיד בסכנה את עצם קיומה של המדינה.
לכן על ממשלת ישראל לקדם מהר ככל הניתן הסדר אזורי שיכלול שחרור החטופות והחטופים, כניסה של הרשות הפלסטינית לעזה, שיקום הרצועה, נורמליזציה עם סעודיה ואישורה של מפת דרכים להקמתה של מדינה פלסטינית. הסדר שבסופו של דבר יהיה WIN-WIN לכולם, פרט לחמאס, לאיראן ולמשיחיים שלנו, שיחזרו לפינה האזורית שבה שהו בעבר, כמי שמסכנים את יציבותו של המזרח התיכון ואת האינטרסים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים של העולם החופשי.
הכותב הוא מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל ולשעבר קונסול ישראל בבוסטון
[email protected]