“היזהרו מהטורקי המטורף” הוא פתגם שגור בפי שכניה של טורקיה ולפעמים אפילו בפי הטורקים עצמם כדי להטיל עליהם אימה. אך הפעם צריך כנראה פשוט להתייחס לכך באופן מילולי, לאמור שנשיא טורקיה איבד את הקשר למציאות, ולראיה, “חרם” הסחר שהטיל על ישראל - מהלך שהוא בראש ובראשונה חרם על טורקיה עצמה.
לחרמות כלכליים, בעיקר בזמן מלחמה, יש יותר מדוגמה אחת. כך למשל פעלו בריטניה וארצות הברית מול גרמניה בשתי מלחמות עולם, כולל הרעבת אוכלוסייתה, כדי לשבור את חוסנה. ישראל במלחמתה בחמאס לא נקטה אמצעים מכוונים דומים לאלה שננקטו בידי בעלות הברית בשתי מלחמות העולם, אך היא מואשמת בזדון ב”הרעבת” האוכלוסייה העזתית למרות שהיא מאפשרת כניסת סיוע הומניטרי רב אף שהדבר מקשה על השגת מטרות המלחמה ומבלי שזה יביא לשיפור מצב החטופים והחטופות, ואולי ההפך מזה.
טורקיה בראשות נשיאה רג’פ טאיפ ארדואן, בהחלטתה לנתק את קשרי המסחר עם ישראל, פגעה בעיקר בכלכלה של עצמה. מבט חטוף במאזן המסחרי בין טורקיה לישראל אומר את הכל: ישראל היא יעד ייצוא חשוב עבור טורקיה, העשירי בגודלו, שב־2023 הגיע לסביבות שבעה מיליארד דולר, ואילו הייצוא הישראלי לטורקיה הסתכם באותה עת ב־2.4 מיליארד דולר, פחות מ־3% מכלל הייצוא שלה.
בעוד שלישראל לא יהיה קושי, אחרי היערכות מסוימת, למצוא תחליפים למוצרים שרכשה מספקים ויצרנים טורקים, הנזק לייצוא הטורקי משמעותי יותר, גם מבלי לצרף את ההפסדים שטורקיה תנחל בתחום התיירות והתעופה (שלא לדבר על גורל הטלנובלות הטורקיות המשודרות בישראל).
עצם הכרזת החרם הטורקית הוא הפרה של כללי ה־OECD, הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח, ושל התחייבויות בינלאומיות שונות, ואף שבאקלים המדיני הנוכחי אין לצפות כנראה שארצות הברית או מדינות אחרות יטילו עליה סנקציות, ברור שהצעד שלה יקטין עוד יותר את סיכוייה המצומצמים בלאו הכי להתקבל לשורות האיחוד האירופי, כשמתן החסות לחמאס גם לא יסייע לה ביחסים עם ארצות הברית.
כשמפסידים שוק לא תמיד אפשר להחזירו בקלות. היצרנים והיצואנים הטורקים מודעים לכך ורבים מהם מתרעמים על הצעד שממשלתם נקטה ומנסים בשיטות שונות לעקוף אותו ולמצוא דרכים להשאיר את ערוצי הסחר פתוחים, לפחות חלקית, כולל על ידי הפעלת לחץ על הנשיא עצמו. ברם, לנוכח עמדותיו הפוליטיות הקיצוניות של ארדואן נגד ישראל, ספק אם יצליחו בכך.
מסתבר, אגב, שיש בטורקיה קיצונים וקיצונים יותר, ובמקרה הנוכחי אנטי־ישראליים יותר, וקמה שם בשנים האחרונות מפלגה אסלאמיסטית בשם “רווחה חדשה” שעוקפת אפילו את מפלגתו של ארדואן בכל עניין הנוגע לישראל, לאמריקה, לנאט”ו ולמערב בכלל, ושבבחירות האחרונות גזלה ממנו קולות קריטיים, כך שהחרם על ישראל היה, מבחינת ארדואן, גם מהלך פוליטי פנימי.
החרם על ישראל הוא פרק נוסף בסאגת ההחלטות הנבערות מדעת של ארדואן בענייני כלכלה ושאפשר להגדירן כ”וודו כלכלה”. זכורה עמדתו נגד העלאת הריבית שגרמה לאינפלציה של 70% ולצניחת ערך המטבע הטורקי מ־3.71 ל־31.9 לדולר אמריקאי, מציאות שאילצה את הבנק המרכזי להעלות את הריבית בבת אחת ב־50%.
הנטייה המגלומנית של ארדואן להתעלם מהמציאות מתבטאת גם בתחומים אחרים ולא רק בכלכלה, כמו לדוגמה יומרתו להנהגת העולם הסוני או שאיפתו להחזיר את טורקיה לימיה הגדולים של האימפריה העותמאנית. בסיכומו של עניין: מסתבר שיש יותר מסימן אחד לרלוונטיות של הפתגם הנ”ל.