הכרתן של ספרד, אירלנד ונורווגיה במדינה פלסטינית מתקבלת בישראל כתוצר של אנטישמיות ונקיטת עמדה אנטי־ישראלית בסכסוך הישראלי־פלסטיני. אך היא אינה קשורה בהכרח, בוודאי שלא בלעדית, לעמדות אלה. ניתן לראות צעד זה גם כניסיון אירופי, אומלל מעט בשל חוסר התוחלת שבו, לשנות את מהלך ההיסטוריה ולהעצים מחדש את השפעת אירופה במזרח התיכון.

ארגונים נוצרים הפגינו מול הפרלמנט באירלנד נגד ממשלתם בתמיכה בישראל
זה לא גוספל, זו אירלנד: שורשי הסלידה האירית מישראל

פוליטיקה מונעת על ידי עוצמה ושליטה. אלו מושגות לא רק באמצעות כוח צבאי, אלא ניתנות למימוש גם באמצעות הפצה של תרבות ורעיונות פוליטיים ומדיניים. החל מאמצע המאה ה־19 ועד לסופה סחפה את אירופה התעוררות לאומית. במסגרתה עיצבה אירופה הנוצרית את רעיון מדינת הלאום בדמותה. אירופה לא חשבה אז על לאומים מחוץ לה, אבל חלק מהם כבר התחילו לחשוב על עצמם. זה קרה באסיה, באמריקות ואפילו באפריקה. גם היהודים כדרכם מיהרו לאמץ את הרעיון החדש ויצרו את הציונות.

העולם המוסלמי, לעומת זאת, התמהמה ובעצם מעולם לא הטמיע לחלוטין את אופן ההתארגנות המדיני הזה. זה נכון במיוחד אצל ערביי המזרח התיכון. אימוץ רעיון מדינת הלאום בטריטוריות כמו מצרים, עיראק, ירדן, סוריה ולבנון הוא חלקי ושטחי עד היום, והוא בפירוש תוצר של הקולוניאליזם האירופי. בשלב מסוים הבינו הערבים המוסלמים שכדי להשתחרר מאחיזת שליטיהם האירופים, הם צריכים ללמוד לדבר בשפתם ולייסד ארגונים שיהיו לגיטימים בעיניהם, ומיהרו ליצור תנועות התנגדות לאומיות לקולוניאליזם האירופי.

תנועות אלה הפכו בחלוף הזמן למדינות לאום. אבל מצד התודעה האותנטית של ערביי האזור, רעיון הלאום הוא עדיין קונספט זר. אין זה מקרי שמדינות לאום ערביות־מוסלמיות במזרח התיכון נותרו עד היום חלשות ופגיעות, וחלקן מצויות בתהליכי התפרקות מתקדמים יותר או פחות.

ותיקי צה”ל בוודאי מופתעים מההתנגדות העיקשת של חמאס בעזה. הם רגילים לחיילים ערבים בשירותן של מדינות לאום, שנוטשים את המערכה בבהלה ברגע כשדברים מתחילים להסתבך. האמון הערבי/מוסלמי ברעיון הלאומיות רופף במידה כזאת שהנאמנות ללאום אינה משמשת מוטיבציה מספקת לחייל לסכן את חייו.

חמאס ברחוב רפיח (צילום: עבד רחים חטיב, פלאש 90)
חמאס ברחוב רפיח (צילום: עבד רחים חטיב, פלאש 90)

לעומת זאת, חמאס מצליח לעורר דחף שבטי אותנטי ולספק הנעה ואף התלהבות לטרוריסטים הרצחניים שלו, וזאת כי חמאס הוא רק באופן פורמלי תנועה לאומית. חמאס תובע את הטריטוריה של ארץ ישראל ואת סילוקם של היהודים ממנה בעיקר בשם האסלאם. מבחינתו ארץ ישראל היא אדמה קדושה והיהודים הם כופרים. הרעיון הזה מוצא מסילות קצרות ומשומנות יותר ללבותיהם של הפלסטינים, שכן הוא פומפם במשך כמעט 1,500 שנים על ידי כל האימפריות המוסלמיות ששלטו בארץ ישראל.

אז מול חמאס, שמדגיש את הפן הדתי של הסכסוך ושמקבל מימון מאיראן שמקדמת את הרעיון של אימפריה מוסלמית - האויבת ההיסטורית של אירופה הנוצרית - מנסה אירופה להחזיר בכוח את הרעיון האירופי של מדינת לאום מוסלמית לאזור, כי חזקה על מדינה פלסטינית שנשענת על רעיון הלאום האירופי, שתישאר חלשה ותזדקק לאירופה. נראה כי זאת האמת העמוקה שעומדת מאחורי המהלך של ההכרה האירופית במדינת הלאום הפלסטינית. יש למהלך כמובן גם קשר לישראל ולסכסוך בן 100 השנה, אבל זאת בוודאי לא הסיבה היחידה.

הכותב מלמד בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל