אני קצת תמה כשאני קורא שאישים אינטליגנטים ובעלי ניסיון ציבורי מזהירים, מדי פעם, את האחראים לאסון 7 באוקטובר בהקמת ועדת חקירה. האם באמת הם לא מבינים שהאחראים לאסון איום זה מאוד מעוניינים בהקמת ועדת חקירה? הלוא ועדות החקירה הממלכתיות המוקמות פה בתוקף הוראות החוק - הממשלה מחליטה ונשיא בית המשפט העליון ממנה את חבריה – הן בדיוק מה שהאחראים לאסון ה־7 באוקטובר ממש שואפים לו.
גורם מדיני: "מקבלים את רוב הפרטים שהציג ביידן לעסקה"
רקטת בורקאן של פגעה בבסיס בקרית שמונה אזעקות בעכו | צפו בתיעוד ההרס
מיד עם מינוי אותה ועדה מיוחלת הם יאמרו לציבור: חכו למסקנותיה של ועדת החקירה ובטרם יפורסמו מסקנותיה הסופיות אסור להטיל עלינו את האחריות. וכמה זמן יחלוף בטרם ועדת חקירה תפרסם את מסקנותיה הסופיות? שלוש שנים ואולי אפילו יותר. איזו תועלת הפקנו ממסקנותיה של הוועדה לחקירת האסון בהר מירון מיום 30.4.2021 שבו נהרגו 45 מהחוגגים ונפצעו יותר מ־150? נראה כי מאומה, למרות שהיה ברור לחלוטין, בטרם התכנסה ועדת החקירה, מי האחראי ומדוע התרחש האסון. כשמאפשרים לחוגגים נלהבים הדלוקים בלהט דתי, להתכנס במתחם סגור ללא הגבלה על מספר המשתתפים, ובמיוחד כשהם מנסים להיחלץ משם, האסון הוא בלתי נמנע.
ביום 23.1.2022 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על הקמת ועדת חקירה לעניין מכירת הצוללות למצרים, תחום שהוא בתשתית ביטחונה הצבאי של המדינה. חלפו שנים עד אשר החלטה זו התקבלה ומאז חלפו למעלה משנתיים. אני מזמין את כל הדוגלים בהקמת ועדות חקירה להעריך, כבר היום, אימתי היא תגיש את מסקנותיה הסופיות.
ועדות חקירה הן נספח לאחריות ציבורית ורחוקות מלב העניין של שאלת האחריות הציבורית. הן חשובות להבנת הכשל בתהליכים וללימוד היסטורי, ותועלתן לא כל כך גדולה במניעת כשלים ואסונות לאומיים בעתיד, כפי שלדאבוננו אכן הוכח. אפילו תרומתה של ועדת החקירה למלחמת יום הכיפורים הייתה מועטה מאוד. הוועדה אולי ליטשה מעט את שאלת האחריות של מערך הפיקוד בצה”ל, אבל גם זה נמוג כעשן במבחן 7 באוקטובר.
אלה התובעים כיום הקמת ועדת חקירה לאסון 7 באוקטובר לאמיתו של דבר משחררים את האחראים מאחריותם וסוללים להם את שביל הבריחה. הם גם מחלישים את עקרון היסוד הטמון באחריותם של נושאי משרות ציבוריות כלפי הציבור.
ועדות החקירה בישראל טובות למדעי המדינה ולאקדמיה. הן לא תורמות להגנה עלינו מפני כשלים בעתיד. אחריות ציבורית אין משמעותה ועדת חקירה. אחריות ציבורית משמעותה כי כל מי שהיה בעמדת פיקוד או הכרעה, צבאית או מדינית, בתקופה שהובילה לאסון 7 באוקטובר, נושא ישירות ואישית באחריות. ללא פלפולים, וללא העברת אחריות מנושא משרה אחת לנושא משרה אחרת. זהו העיקרון הבסיסי והפשוט של נשיאה באחריות ציבורית בתחום שעליו הופקדו נושאי המשרה. הוא בעל תחולה מיידית לאחר הכישלון ותוצאותיו ואין הוא נזקק לתהליך המשפטי המסורבל של ועדת חקירה.
כדי שנבין עד כמה אנו כושלים בהבנת האחריות של אלה המכהנים במשרות ציבוריות בכירות כדאי שנשאל את עצמנו אם מה שקרה בישראל ביישובי עוטף עזה ב־7 באוקטובר, בממדים האיומים של הטבח, תוך הפקרה מטומטמת של משפחות התושבים במקום והחיילות והחיילים במפקדות ובמוצבי צה”ל, היה מתרחש בכל מדינה אחרת, להוציא מדינות של שלטון אבסולוטי, האם נושאי המשרה המופקדים ישירות על ביטחון הציבור היו נשארים במשרתם למעלה מכמה ימים? אנו הפכנו את ועדות החקירה הממלכתיות לשיטה של התחמקות מאחריות אישית ולא למימושה של אחריות זו. הלוא ברור כשמש שכל שדרת הפיקוד בצה”ל ומעצבי מדיניות הביטחון מעליהם נושאים באחריות. יש להציב שלט גדול וברור “זהירות, ועדות חקירה”.
המבחנים הם שניים. גם רמת ההפקרות של הנושאים באחריות הציבורית וגם חומרת התוצאות. ובשני מבחנים אלה לא ניתן לחשוב, כאשר מדובר באחריות על חיי אדם, על כישלון גדול יותר של אותם נושאי משרה אשר האחריות לביטחון הציבור הופקד בידיהם.