ניסיון, עוד ניסיון ועוד אחד שהסתיימו בכישלון, סתמו את הגולל השבוע על הקמתו של מזח אמריקאי ברצועת עזה. הרבה כוונות טובות, הרבה זמן, הרבה מאמצים לוגיסטיים והרבה כסף (מיליוני דולרים) נשפכו על הנושא הזה. בסוף המציאות הפשוטה ולא חמאס הכשילו את הנושא – אף אחד לא מקים מזח באזור ימי חשוף לחלוטין לרוחות ולגלים מבלי לייצר לו נקודות עגינה בקרקעית הים.
סמוטריץ' ובן גביר מאיימים על נתניהו: "אם תקבל את העסקה - הממשלה תתפרק"
מעל 120 אלף מפגינים קוראים לבחירות ואישור העסקה: "תצילו את מי שאפשר"
סיפור המזח לוקח אותנו אחורה למדיניות האמריקאית כלפי חמאס והרשות הפלסטינית - מדיניות כלפי הרשות הפלסטינית שהשתנתה ב-180 מעלות רק לאחר תפיסת אניית הנשק KARINE A בשנת 2001.
הדרישה האמריקאית התקיפה בשנת 2006 (בהובלת שרת החוץ דאז קונדוליסה רייס) לאפשר בחירות ברצועת עזה, שהניבה את בחירתו לשלטון (שיושמה בכוח על ידו).
ריסונים ובלמים על פעילותה של ישראל ברצועת עזה (ממבצע עופרת יצוקה בשנת 2009 ואילך) ומניעת פגיעה ב"שלטון הנבחר" ברצועה.
הימנעות מהפעלת לחץ על מצרים הגובלת ברצועה לעצירת הברחות משטחה לשטח הרצועה.
וגם במערכה הנוכחית – אזהרה אמריקאית מפני תמרון קרקעי ברצועה, לאחר מכן מפני הסתבכות בח'אן יונס והשיא בלחץ הכבד שהפעילה ארצות הברית במשך חודשים נגד הכניסה לרפיח מחשש לפגיעה הומניטרית רחבת היקף.
ברקע - כישלונות אמריקאים בעיראק ובאפגניסטן בדגש לייצוב "היום שאחרי" התמרון הקרקעי.
עוד ברקע - כישלון נמשך בן מספר חודשים רב להסיר את האיום החות'י על מיצרי באב אל מנדב בדרום הים האדום ובכך להסיר את המצור הימי במרחב וכישלון להרגעת הזירה הצפונית ולריסון חיזבאללה.
כל אלו, הם ההקשר האסטרטגי הפרטי שלי, כשאני מביט מהצד על צעדיה האסטרטגיים של ארצות הברית במלחמה הזו, ועל מעורבותה אם הישירה ואם כספקית ערבויות ב"יום שאחרי". זה לא מספיק טוב, וזה מטיל ספק גדול ביכולתה של ארצות הברית ובמידת נחישותה לסדר אחרת את האזור ב"יום שאחרי" ולהבטיח ש-7 באוקטובר לא יישנה שוב מכל אחד מגבולותיה של ישראל.
נאום משמעותי של הנשיא ביידן דיווחו הכותרות שיצאו מהבית הלבן טרם הנאום. קהל היעד: הציבור בישראל. המטרה: השגת הסכמה ישראלית לעסקת חטופים בתמורה לסיום המלחמה ונורמליזציה עם סעודיה.
ואכן הנאום כלל את כל המילים הנכונות ואת הטון הנכון, ולתחושתי הנשיא ביידן אכן מאמין ומתכוון לכל מילה בדברים שנשא וכוונתו טובה. אפילו טובה מאוד.
אבל, לא הייתה כל הפתעה/בשורה בדברי הנשיא, ולמיטב ידיעתי רוב הדברים שנאמרו אושרו זה מכבר בגרסה כזו או אחרת (ויש חשיבות לפרטים באיזו גרסה) על ידי הקבינט לפני כ-10 ימים.
אישית, גם אם האינטרס האמריקאי של השגת שקט לפני הבחירות בארצות הברית ברור, אני סבור שכעת, לאחר ההשתלטות האסטרטגית על ציר פילדלפי ולקראת סיום התמרון ברפיח, זה בדיוק השלב שבו נדרש לדבר מה הלאה, ולכאורה יש פתח לתנאים משופרים לעסקת חטופים (כתלות כמובן בהסכמת חמאס שטרם הושגה).
הכין הבעיה? התנאים לסיום המלחמה. דווקא המדיניות האמריקאית מתעלמת ממספר מרכיבים אסטרטגיים ראשונים במעלה מבחינתה של ישראל בתנאים לסיום, ונכנעת גם היא לחשיבה בינארית של אפס או אחד - או עסקת חטופים והפסקת המלחמה או ההמשך המלחמה והכרעת חמאס לאורך זמן, ובעיניי יש כאן קורלציה משמעותית לסיפור ההקמה הכושל של המזח בעזה.
כמו שם גם כאן - הנרטיב אינו עזה או ישראל ברובו אלא אזורי (ולא רק סעודיה). המצב מורכב יותר ויש לטפל בו כבסיס לכל עסקה שתהיה (ולהגדלת הפוטנציאל להשגתה) ולשם כך נדרשת ארצות הברית לאסטרטגיה חדשה, יוזמת ופעלתנית יותר כבר עכשיו, מאשר רק "לחץ על ישראל".
איראן: בשבועות האחרונים ועל פי דיווחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית איראן דוהרת אל הגרעין. לא יתכן שבעיתוי כזה תפעל ארצות הברית מול מדינות אירופה בניסיון לשכנען שלא להטיל סנקציות על איראן כעת לפני הבחירות בארצות הברית. זה מטיל צל גדול על כנות כוונותיה בהקשרי "היום שאחרי". רצוי היה שתשב לדיון רציני וחשאי בנושא איראן עם ישראל וסעודיה יחד לבחינת חלופות. שהרי, המשך המדיניות הפייסנית כלפי איראן ב"יום שאחרי" תצמיח בוודאי שליחים נוספים דוגמת חמאס שהפעם יהיו מגובים בגרעין איראני וכעת לשם זה הולך. במקביל, ארצות הברית צריכה להסכים על תחילת מערכה חובקת עולם לפגיעה במשמרות המהפכה האיראניים, ועל הוצאתם מסוריה.
סעודיה: יש לה תפקיד משמעותי ביום שאחרי. גם בנושא זה הייתי יושב כבר כעת לדיונים חשאיים עם סעודיה וישראל ביחד בנוגע לתפקיד שתהא סעודיה מוכנה לקחת על עצמה. ברגע שסעודיה תחליף את תפקידן ההיסטורי של קטאר ומצרים ברצועה, ייקל להערכתי על ישראל "לשחרר" לכיוון של עסקה.
מצרים - לחץ אמריקאי תקיף וחד משמעי לאור הגילויים בציר פילדלפי על הקמת קיר סלרי נגד הברחות בציר פילדלפי או לחילופין הצבת כוחות אמריקאיים בגבול מהצד המצרי למניעת הברחות לרצועה שכבר למדנו שהן היו הבסיס להתעצמותו הצבאית של הארגון.
רצועת עזה - חמאס לא יהיה IN POWER כדברי הנשיא ביידן. אבל המציאות היא לא אפס או אחד - האם זה אומר שמודל חיזבאללה בלבנון יכול להתפתח גם ברצועת עזה? מישהו אחר שולט אבל השולט האמיתי הוא ארגון טרור ברצועה? יוזכר כי ארצות הברית מנעה בכל דרך הן במלחמת לבנון השנייה והן לאחר מכן פגיעה ישראלית במדינת לבנון בתגובה להפרות הנמשכות וחוזרות של חיזבאללה. האם גם כאן אנו צפויים למודל זהה?
מודל ביטחוני חדש בסיוע BOOTS ON THE GROUND אמריקאיים - מעורבות ישירה אמריקאית בשטח ב"יום שאחרי" ולא רק דיבורים והצהרות בשלט רחוק, עשויה להעניק מעין תעודת ביטוח כל עסקה שתבוא ולהוות זרז לחתימה עליה.
ולכן, בשורה התחתונה - עם סיום התמרון הקרקעי ברפיח נוצרת, לראשונה מזה זמן רב, הזדמנות לעסקת חטופים ולסידור אסטרטגי אחר של המרחב. ארצות הברית היא השחקן המרכזי והיא לא מצליחה להמחיש לישראל תנאים אחרים לסיום המלחמה. כדי שלא יהיה סיפור "המזח 2" עליה להגיע עם אסטרטגיה חדשה למגרש - אסטרטגיה שבה עוסקים בפרטים כבר עכשיו, אסטרטגיה שבה הלחץ לא מופעל רק על ישראל ("כי אפשר"), ושבה היא מצליחה לראשונה לארגן את המרחב מחדש (את "הקבוצה") נגד איראן ונגד שליחיה באזור ולקבע את הקבוצה הזו כמנגנון העזתי ל"יום שאחרי". את זה עליה להביא לשולחן המו"מ של עסקת החטופים (לישראל).
אסטרטגיה כזו תפיק לקחים מכישלון ההערכות האמריקאיות בעבר לגבי האזור, תספק מענה לחששות הישראלים, תנטרל התנגדויות ותאפשר מציאות אחרת ב"יום שאחרי" - שראשיתה בעסקת חטופים חדשה לצד ייצוב שליטה ביטחונית ואזרחית שונה ברצועה.
הכותב הוא סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל לשעבר ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים