ספיגה והכלה - זו האסטרטגיה שאומצה ע"י ישראל לזירה הצפונית לאחר ייצוב קווי הגנה מעובים במרחב הגבול הצפוני ולאחר פינוי האוכלוסיה. מה זה אומר? סיכולים ממוקדים של פעילי חיזבאללה בכירים ואחרים, תגובה באש לעבר מקורות הירי לעבר ישראל והשמדתם ופגיעה בתשתיות מרכזיות של חיזבאללה בלבנון.

לאחר שנתניהו הצהיר שלא תהיה עצירת מלחמה, נחשפה המלכודת הסמויה

לכאורה, אסטרטגיה מוצלחת – חיזבאללה פוגע ספוראדית בתשתיות אזרחיות וצבאיות במרחב הגבול, במינימום נפגעים לישראל, ואילו ישראל פוגעת ספוראדית בתשתיותיו ופעיליו. נשאלת השאלה - מה קורה: כאשר איראן משחררת את הרסן ומאפשרת לחיזבאללה לשנות אסטרטגיה, כאשר הרס התשתיות האזרחיות בגבול הצפון הופך שיטתי ואגרסיבי באופן שאינו מאפשר חזרת אזרחים למגורים לכשתסתיים המערכה בעזה וכאשר חיזבאללה פורץ את התיחום הגיאוגרפי ומכניס אזורים רבים נוספים לטווח הירי ובכך מפר את שגרת החיים של תושבים שלא פונו מבתיהם ומגדיל את הסיכון בפגיעה באזרחים ישראלים.

וזה מה שקורה כעת. חיזבאללה החליט לשנות את האסטרטגיה שלו ככל הנראה בהרשאה איראנית. לשם שינוי, בניגוד לשיח הרווח באולפנים - איני רוצה כרגע לעסוק בשאלה מדוע. היא פחות חשובה לטעמי. השאלה שראוי לשאול היא - מדוע ישראל טרם שינתה את האסטרטגיה שלה ומה היא האסטרטגיה שעליה לגבש מול האסטרטגיה החדשה של חיזבאללה. לפי שעה, חיזבאללה פועל ובאופן אגרסיבי נגד אזרחים ותשתיות אזרחיות בישראל, ואילו ישראל פוגעת באופן מדויק בפעילים ובמטרות צבאיות של הארגון בלבד. אלו שתי שפות שונות המדברות כל אחת במרחב שונה.

כל "מומחי חיזבאללה" לסוגיהם יסכימו כי לארגון שני כובעים: כובע ההתנגדות (האיראני במהותו) וכובע מגן לבנון (הלבנוני במהותו). מבט חטוף אחד מספיק כדי להבין כי בין שני הכובעים שורר מתח מובנה וכי בכובעו הלבנוני-ציבורי חיזבאללה חלש יותר משמעותית. יתירה מכך, במלחמה הנוכחית אינטרסיו של חיזבאללה ושל פטרוניתו איראן אינם עולים בקנה אחד עם אלו של מדינת לבנון ואפילו סותרים אלה את אלה.

על המתח הזה ישראל צריכה לבסס את האסטרטגיה החדשה שלה בזירה הצפונית (כל עוד לא התקבלה החלטה על פעילות צבאית משמעותית יותר). הרעיון: ניהול הזמן בזירה הצפונית כל עוד המאמץ הצבאי העצים בעזה נמשך, תוך ריסון חיזבאללה וחזרה למשוואה הקודמת של ירי ספוראדי במרחב הגבול שנענה בתקיפות מדויקות של צה"ל.

בבסיס האסטרטגיה החדשה - על ישראל להתחיל לאלתר לדבר ישירות עם מדינת לבנון. השיח יהיה צבאי-אזרחי, ימעט אם בכלל בשימוש באש ויחשוף את המדינה הריבונית שמסתתרת מאחורי חיזבאללה. אתם בוודאי שואלים את עצמכם למה הכוונה ב"דיבור ישיר עם מדינת לבנון"? התשובה פשוטה - להתחיל לגבות מחיר ציבורי ובינ"ל מלבנון.

1. צבאית-תודעתית: הפרעה, שלא באמצעות אש, לשגרת החיים האזרחית בלבנון כדי להזכיר ללבנונים שחיזבאללה גורר את לבנון למלחמה בלתי רצויה - הפרעה לתנועת המטוסים האזרחיים ולתנועת ספינות ומסחר ימי ללבנון, יעפים נמוכים בכל אזורי המדינה (לא רק בדרום לבנון), הפרעה לפעילות המוניטארית במדינה ועוד כהנה וכהנה.

2. דיפלומטית: ביטול הסכמי הגז/ השעייתם למועד לא ידוע ואולי גם איום בביטול הסכמי 1701 באופן חד צדדי.

3. משפטית: הגשת תלונות רשמיות לאו"ם ולבית הדין הבינ"ל בהאג (ע"י תושבי הצפון) נגד מדינת לבנון בעוון ירי משטחה על אוכלוסיה אזרחית וירי ללא סיבה. משום מה, עד כה כבר מספר חודשי שתיקה מוחלטת של הזירה הבינ"ל ובאו"ם בראשם (האחראי על יישום הסכמי 1701) על תקיפה משטחה של מדינה ריבונית החברה באו"ם (שאפילו מוצאו של נשיא בית הדין הבינ"ל בהאג כיום הוא ממנה) ועל תקיפת אוכלוסיה ותשתיות אזרחיות בכוונה תחילה ושיטתית.

4. כלכלית: מערכה כלכלית-משפטית מול המדינות התורמות ללבנון על הפסקת התרומות או לכל הפחות הקפאתן עד להפסקת הירי.

5. צבאית: וזה הצעד היחיד המלווה באש – ירי נרחב ואגרסיבי על כל מקום בלבנון שממנו נורית אש לעבר שטח ישראל. ירי כזה מעבר להיותו תגובה, ככל הנראה יבריח שוב אוכלוסיה לבנונית צפונה מחשש להיפגע.

ויש צעדים נוספים. רבים. דווקא בגלל שחיזבאללה חזק בתגובות באש, דווקא צעדים מעין אלו שהם מתחת לסף המלחמה ואינם בתחום החשיבה השבלונית של צה"ל שעיקרה "תקיפה באש" ו"פיצוצים" נגד מטרות צבאיות, ראוי היה שייושמו כבר לפני מספר חודשים מבלי להמתין עד לשלב הנוכחי, ובינתיים בלי לגרור את הצדדים למערכה עצימה.

אלו יחדדו מאוד את המתח שבו נמצא חיזבאללה בלבנון בכל הקשור למעמדו הפוליטי-ציבורי, ולהערכתי בתהליך די מהיר השיח הציבורי שיתפתח בלבנון, ירסן את פעילות חיזבאללה ויחדד מאוד את המתח הפנימי בו הוא נמצא ואת הדילמה למי להיענות קודם – לאיראן או ללבנון.

סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים