נאום ביידן העמיד בפני ישראל שתי אפשרויות קיצון: האחת, התייצבות מאחורי התוכנית (הישראלית!) שהוא הציג, והגעה לסיום המלחמה תוך עסקת חטופים כוללת והשתלבות במזרח תיכון חדש תוך שיקום מעמדנו בעולם, והשנייה – המשך המלחמה והרחבתה בלא גיבוי אמריקאי.

ביידן: "יש את כל הסיבות לחשוד שנתניהו מאריך את המלחמה מסיבות פוליטיות"

האפשרות השנייה פירושה לצעוד אל תוך סיוט, שבמרעו ייראה כך: ראש הממשלה יאבד את האיזונים והבלמים שסיפק לו המחנה הממלכתי, וייגרר סופית אחרי בן גביר וסמוטריץ’ להרפתקה צבאית הרסנית: המשך הלחימה בעזה יביא להרג עוד ועוד אנשי חמאס, אך הכוח השיורי שלו יקשה מאוד על החיים ביישובי העוטף; פלישה ללבנון תתבטא במלחמה ממושכת ובהרס רב בישראל, שהציבור המותש משמונה חודשי מלחמה אינו ערוך להם, ותושבי גבול הצפון לא יוכלו לחזור לבתיהם שיטווחו ממרחק רב יותר; פעילות אגרסיבית בשטחים שמטרתה לבסס את שלטוננו שם תעורר התקוממות של ערביי השטחים ותהפוך את ההתנחלויות ואת תושבי קו התפר למבצרים שותתי דם.

אין לצה”ל די חיילי חובה ומילואים עבור כל הגזרות הללו, והמשטרה אינה ערוכה להתמודד עם התקוממות של ערביי ישראל, אם אירועי מאי 2021 ישוחזרו ויועצמו. פעולות אלה יקימו עלינו את העולם והתוצאה תהיה החלטות של מועצת הביטחון נגדנו (ללא וטו אמריקאי), וסנקציות - ובהן על נשק ותחמושת אמריקאית. הקיצונים עלולים לגרור אותנו גם לפעולה נגד הכוחות שפועלים נגדנו מרחוק, לרבות איראן, שבה שום “DON’T” נשיאותי לא יישמע, ושום קואליציה לא תיירט את מאות הכטב”מים והטילים שישוגרו לעברנו.

את הקריסה החיצונית והפנימית בסיטואציה זו לא קשה לדמיין. ישראל תעמוד בפני “ברירת שמשון” – שימוש ביכולתה הגרעינית, שגם אם תעצור את המתרחש, תוציא אותנו ממשפחת העמים, והתוצאה הסופית תהיה שמדינת ישראל שהכרנו תחדל מלהתקיים.

מול הסיוט, יש לי חלום: ההתארגנות המדוברת של ליברמן־סער־לפיד תחבור לגנץ ולאיזנקוט, ותניח לפני נתניהו הצעה שלא יוכל לסרב לה: לקבל את התוכנית הישראלית שביידן הציג במחיר פרישת או הוצאת סמוטריץ’ ובן גביר מממשלתו, ובתמורה - להבטיח את שלטונו עד לבחירות שייערכו במועד מוסכם. למרות חסרונותיו, נתניהו הוא בעל ראייה אסטרטגית וחזון ציוני שפוי, לא משיחי ומייצג רבים בעם. ההצעה תתאים למטרתו להישאר בשלטון ועדיפה על הכאוס של בחירות עכשיו.

מטרת המלחמה בחמאס תשתנה: לא מיטוט מוחלט אלא גביית מחיר עצום, באופן שירחיק רעיונות של “עוד 7 באוקטוברים” לדורות. ישראל תודיע שהיא סיימה לגבות את המחיר הזה, ומפסיקה את המלחמה במסגרת העסקה.

לרצועה תוכנס רשות פלסטינית מחוזקת באישים כמו דחלאן. יחד עם ארצות הברית ניצור מפת דרכים להעברה מדורגת ומותנית של השליטה הביטחונית והאזרחית בגדה וברצועה לממשל הפלסטיני המשודרג, שיתחייב לפירוז מוחלט, שינוי הגישה לישראל בספרי הלימוד, והסכמה לשלום – למשל לפי “תוכנית המאה”. מילוי התנאים יוביל להגדלת סמכויות הממשל הפלסטיני והנסיגה הצה”לית עד לאוטונומיה, וכעבור שנים - לעצמאות. במקביל תמומש העסקה הסעודית, הסכמי שלום ייחתמו עם מדינות הליגה הערבית, ובלבנון תמומש החלטה 1701. העוינות האיראנית תהפוך לבלתי רלוונטית.

הסיוט הוא ריאלי והחלום הוא בר השגה. זו שעתם של המנהיגים לגלות מנהיגות - ולבחור.