ניר דבורי הביא אמש באולפן שישי ציטוטים בלעדיים ועדויות שמצטברות על המתיחות בצבא ובמטה הכללי והמסרים שמקבל הרמטכ"ל מאלופים בצה"ל שעליו לפרוש כמתבקש אחרי שלקח אחריות. הרמטכ"ל אם כך נאלץ להתמודד עם הרבה זירות נוספות חוץ מהצפון והדרום, גם שתי זירות חשובות, האחת הפוליטיקאים שתוקפים אותו ללא הרף ומעוניינים בהפלתו, והתסיסה במטה הכללי עם דרישה שישמש דוגמא לפקודיו.
אברמוביץ הצטרף לדבורי ושיבח את הרצי הלוי, ואמר שהוא ישר וערכי אלא שהוא מסתכל למעלה, לממונים מעליו, שלא חשים שום רגשי אחריות. אברמוביץ דיבר על הפיל שבחדר ,מועד הפרישה של הרמטכ"ל והסביר שבסביבתו של הלוי טוענים שהוא יפרוש רק כשיווצרו תנאים בצפון, כעת הוא לא פורש מהחשש שמא בממשלה רוצים לדרוש את ראשו כדי לבצע מינויים לא עניינים שמסוכנים למדינה ולצבא, בדיוק כמו מה שעשו למשטרה שנפלה וזה מה שמנסים לעשות כעת בצה"ל.
אתמול באחד הפאנלים בו השתתף רוני בר און, שכיהן בעבר כחבר כנסת ושר בממשלות ישראל, הוא שאל האם לגמרי השתבשה דעתו של נתניהו, בדרך שהוא מנהל היום את המדינה, כאשר כל דבר שהוא רק נוגע בו, הופך לכשל נוסף הגורר אותנו אל עברי פי פחת. שאר משתתפי הפאנל, הסכימו איתו שהמדינה לא מנוהלת.
בעקבות דברים אלה, הצטיירה במוחי התמונה, שבה נתניהו משול לדון קישוט שנלחם בטחנות רוח. אותו דון קישוט, גיבור הרומן של הסופר הספרדי מיגל דה סרוונטס, שהפך לסמל המתאר אדם בלתי מציאותי שנלחם מלחמות צדק, בלי כל בסיס ריאלי לנצח בהן.
במהדורת החדשות של ערוץ 12 אתמול, התנוססה הכותרת "הצפון נשרף", בעקבות מטען האש המאסיבי שחיזבאללה הפעיל על האיזור, מה שהוליד את תגובת גורמי הביטחון שצה"ל ערוך ומוכן למלחמה נגד ארגון הטרור ונגד לבנון, כי אין יותר ברירה אחרת. כותרות העיתונים בעקבות השריפות הגדולות, צעקו מכל עבר שפתיחת חזית נוספת בצפון היא בלתי נמנעת.
ואני תוהה, האמנם? האם עולה בדעתם של כל אלה הששים אליי קרב, מה הן ההשלכות של חזית חדשה כזו, למול אויב שמצוייד בכמויות של טילים שיאיימו על כל מקום במדינה ועלולים לגרום לאסונות בסדר גודל, שאסון ה 7 באוקטובר יתגמד, עד כמעט ייעלם לידם? ומי אמר שאין ברירה אחרת מאשר לתקוף בלבנון? הרי ברור לנתניהו וחבורת הפנאטים שמקיפה אותו, שאם תופסק הלחימה בעזה, גם החזית הצפונית תירגע, וחשוב מכל, יתקיימו התנאים למתווה שיחזיר את החטופים.
אז למה להתעקש ולהמשיך להילחם בעזה עד "הניצחון המוחלט" שהפכה למנטרה בפיו של ראש הממשלה, ושעל דעת כל המומחים, הן בארץ והן בעולם, אינו ריאלי בכלל? הרי המלחמה הכי ארוכה בתולדות המדינה המתחוללת עכשיו שלא רואים לה סוף, והיא נטולת תכלית ואסטרטגיה, וגובה כל כך הרבה קרבנות וחיי אדם צעירים שהחלב עוד לא יבש על שפתיהם, הייתה מזמן צריכה להוכיח לכל המיליטנטים דה לה שמאטה, מהימין על מלא, שחייבים למצוא פתרון מדיני, כי פתרון צבאי לא יביא את הישועה.
והרי הם יודעים, שלבסוף לא תהיה ברירה אלא למצוא פתרון מדיני, כפי שקרה בכל המלחמות האחרות. אם כך, למה לדחות את הדיון בנושא, על ידי ראש ממשלה שלאורך כל הדרך, דחיינות היא שם המשחק מבחינתו, ולא למצוא פתרון מדיני כבר עכשיו, במקום לבזבז זמן וחיי אדם לשווא?
ויודעים מה הכי מרגיז? שכל הצעקנים בממשלה שרוצים מלחמה בכל מחיר, הם אלה שאפילו לא שירתו בצבא כדוגמת בן גביר, או עשו שירות צבאי דמיקולו, והיום, בניהם הולכים בעקבותיהם. הס מלהזכיר מה קרה השבוע במהלך כנס, כאשר תושבת עוטף עזה פנתה באומץ לשר סמוטריץ' וקראה לעברו: "חברי הקהילה שלי חטופים. הבן שלך לא מגויס, הבן שלי חייל בעזה".
כאשר סמוטריץ' השיב לה במילים כאלה או אחרות שבדבריה היא גורמת לשנאה ופילוג, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. אתה מדבר אדון סמוטריץ'? אתה מדבר על פילוג? אתה ושכמותך בממשלת המחדל שמיום ליום נראים ונשמעים יותר ויותר כשוטי הכפר, ושתוקפים כל מי שמתנגד להשקפותיכם, את מערכת המשפט, את היועמשי"ת, את הטייסים שיילכו לעזאזל (קרעי), את הרמטכ"ל ואת אנשי המחאה שבגלל השנאה והפילוג שאתה ושכמותך מפזרים סביבכם, נפצעים ונדרסים תחת רגלי סוסים שועטים של שוטרים זועמים?
אתה עוד מעז לדבר על שנאה ופילוג? ואל נא תשכח, כאשר אתה מתחמק מלהביט ישר לתוך עיניה של מפונה שזועקת את זעקתה, שאתה בזמנו אמרת שהחמאס הוא נכס. אותו נכס, שגרם לאותה מפונה להיעקר מביתה. ואם החמאס הוא נכס בעיניך, למה אתה רוצה כל כך להילחם בו היום, ומאיים שתפרק את הממשלה אם היא תפסיק את המלחמה?
הפרדוקס הכי מקומם הוא, שהצעקנים שרוצים מלחמה בכל מחיר, הם אלה שלא רוצים להילחם בעצמם, כי יש מספיק פראיירים אחרים, שיילחמו עבורם וימותו, כדי שהם יוכלו להמשיך ולהתפלפל על פסוקי תורה, בישיבות ובמדרשים, מוגנים ובטוחים מכל סכנה. כמה נוח ונעים. ואיך אפשר באותו עניין, שלא להזכיר, שבעוד ראש הממשלה מנותק וחותר לנצחון המוחלט, שבעטיו הוא אוטוטו יהפוך לראש ממשלה בלי מדינה, ולמען אותו ניצחון הוא מוכן להקריב את מיטב בנינו ובנותינו, בנו שלו, יושב מוגן תחת אבטחה כבדה בדירת יוקרה במיאמי.
אם כל זה לא מקומם, אני לא יודעת מה יכול להרתיח יותר. אה, כמובן. דבריה של הגב' מירי רגב השבוע, מרתיחים לא פחות, כאשר אמרה שהממשלה עשתה השנה דברים נפלאים, כמו לסדר למפונים ועקורים חדרי מלון. אם השתמע מדבריה שהיא מצפה שהמפונים יגידו תודה, כדאי לשקול שתגיד היא תודה שהמונים לא יוצאים לרחובות ודורשים לפטרה. וגם, נראה אותה משתכנת עם ילדים בחדר מלון קטן וצפוף למשך חודשים ארוכים שנראים כמו נצח.
וחשבתם שסיימנו עם הרשימה של מה מעצבן ומקומם יותר? ובכן, אתמול במהדורת חדשות 12, חזרו והזכירו שהיום, במוצ"ש, יכריז בני גנץ על פרישתו מהממשלה. ומה עושים חברי הליכוד, בהשראתו של ראש הממשלה אני מניחה? הם מאשימים את גנץ שאם באמצע המלחמה הוא פורש, הוא לא חושב על טובת המדינה, אלא על טובתו האישית. האיש שכבר חווה בעבר ניסיון מר עם נתניהו, ובכל זאת הצטרף לקבינט, כי חשב רק על טובת המדינה, עכשיו הוא מואשם שהוא פועל ממניעים זרים. אם זה לא היה עצוב כל כך, זה היה מצחיק.
ניר דבורי הביא אמש באולפן שישי ציטוטים בלעדיים ועדויות שמצטברות על המתיחות בצבא ובמטה הכללי והמסרים שמקבל הרמטכל מאלופים בצהל שעליו לפרוש כמתבקש אחרי שלקח אחריות. הרמטכל אם כך נאלץ להתמודד עם הרבה זירות נוספות חוץ מהצפון והדרום, גם שתי זירות חשובות , האחת הפוליטיקאים שתוקפים אותו ללא הרף ומעוניינים בהפלתו, והתסיסה במטה הכללי עם דרישה שישמש דוגמא לפקודיו.
אברמוביץ הצטרף לדבורי ושיבח את הרצי הלוי, ואמר שהוא ישר וערכי אלא שהוא מסתכל למעלה, לממונים מעליו, שלא חשים שום רגשי אחריות. אברמוביץ דיבר על הפיל שבחדר ,מועד הפרישה של הרמטכל והסביר שבסביבתו של הלוי טוענים שהוא יפרוש רק כשיווצרו תנאים בצפון, כעת הוא לא פורש מהחשש שמא בממשלה רוצים לדרוש את ראשו כדי לבצע מינויים לא עניינים שמסוכנים למדינה ולצבא, בדיוק כמו מה שעשו למשטרה שנפלה וזה מה שמנסים לעשות כעת בצהל.