את הטור הזה תכננתי להקדיש לשר, לסגן ראש הממשלה ולחתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת 2018 דוד לוי, שהלך השבוע לעולמו כשהוא בן 86. אני לחלוטין אעשה זאת בקרוב, ואפרט כמה חשוב הוא היה לפוליטיקה ולחברה הישראלית, וגם אומר שהוא היה יכול להיות ראש ממשלה מצוין. אזהרת ספוילר. אבל רגע לפני שהתיישבתי לכתוב כדרכי בקודש, יצא פוש באתרי החדשות שבישר על מבצע החילוץ המפואר של כוחות צה"ל, שב"כ וימ"מ באחד המקומות המסוכנים ברצועה. והעולם של כולנו עצר מלכת.
"שיאים של ניתוק מהמציאות": הפגנה המונית בצומת קפלן נגד הממשלה
חילוץ מורכב וממושך: הקושי העצום עמו התמודדו הלוחמים בשחרור החטופים
נועה ארגמני בת ה־25, אלמוג מאיר ז'אן, בן 21, שלומי זיו בן ה־40 ואנדריי קוזלוב, בן 27, נחטפו בבוקר השבת השחורה ממסיבת הטבע בקיבוץ רעים. שמונה חודשים חלפו מאותו בוקר מזעזע של 7 באוקטובר, מאותם סרטונים שהעלו המחבלים המתועבים, בהם נראו החטופים כשהם כפותים או מובלים לרצועה באכזריות מחליאה מבלי יכולת להתנגד. מאז כולנו בסוג של חלום רע, מנסים להמשיך בשגרה הסו קולד רגילה למרות שכולנו יודעים שלא באמת אפשר לעשות זאת.
עבור ארבע משפחות, החלום הרע הזה הסתיים בסוף טוב באמת. כמו בסרטים. ההתאוששות, מטבע הדברים, עוד תיקח זמן, להתרגל לזה שכולם פתאום מכירים אותך במדינה הקטנה ולמודת הקרבות שלנו, לזה שאתה בבית אחרי הרבה זמן, לזה שהמון השתנה כאן בחודשים האחרונים, אבל הארבעה הללו במקום בטוח. סוף סוף. אחרי יותר מדי ימים, היו קצת דמעות של אושר בתוך העצב הגדול, שירדו בלי שליטה ולמשך כמה שעות רצופות מול הטלוויזיה.
במבצע מעורר ההתפעלות הזה נפל לוחם הימ"מ ארנון זמורה. הוא היה בן 36, והותיר אחריו אישה ושני ילדים שיידעו בכל רגע כמה גיבור היה אביהם. כיצד לחם בגבורה בבוקר השבת השחורה מאותו רגע ארור ואילך, הציל כל כך הרבה חיים, ופעל באומץ עד הרגע האחרון.
מותר לנו לשמוח עכשיו, לצד הכאב על כך שלא כל חיילינו חזרו בשלום מהפעולה המתוכננת בקפידה. אנחנו צריכים לשמוח. אבל עלינו לזכור שיש שם, בלב התופת, עוד חטופים רבים שמגיע להם לשוב הביתה. להתאחד עם משפחותיהם. לבכות מאושר ולשוב לתכנן מטרות אמיתיות של אנשים אמיתיים, את כל הדברים השגרתיים הללו שהם חלק מהיומיום של כולנו. כולם צריכים לחזור. רק אחר כך נוכל לנסות לאסוף את השברים. ויש המון כאלה.