ממשל הנשיא ג'ו ביידן חשש מאוד מפרישת בני גנץ וגדי אייזנקוט מהממשלה. הם נראו כמי שמאזנים את הגורמים הכי קיצוניים בקואליציה, בן גביר וסמוטריץ', שדוגלים בהכרעה צבאית מוחלטת של חמאס, מתנגדים לעסקות לשחרור חטופים, תומכים בהגירה של עזתים ובהקמה מחדש של התנחלויות בעזה.

מכונת הרעל מתפרעת: נתניהו ינסה, כהרגלו, להמשיך לתמרן | בן כספית

פרישת גנץ הסירה את השכפ"צ המדיני מנתניהו וישראל עלולה לשלם מחיר כבד על אובדנו. ביקורו הנוכחי של שר החוץ אנתוני בלינקן בארץ ובאזור, נועד, בין היתר, לבדוק מה בדיוק נתניהו מתכוון לעשות לאחר שגנץ פרש מממשלתו.

בני גנץ (צילום: אבשלום ששוני)
בני גנץ (צילום: אבשלום ששוני)

סימנים לשינויים אפשריים ביחס האמריקאי לישראל כתוצאה מפרישת גנץ, אפשר לראות במהלכים דיפלומטיים מאתגרים, לרבות הביקור של בלינקן בישראל ובאזור, החלטה שארצות הברית העבירה במועצת הביטחון של האו"ם, האפשרות שלפיה אם המשא ומתן לשחרור החטופים ייתקע, היא תנהל מו"מ ישיר עם חמאס על שחרור חמישה אזרחים אמריקניים שנמצאים בידיו, והמאמץ להגיע להסכם בטחוני עם סעודיה עם או בלי ישראל.

בלינקן מבקר הפעם בישראל, ירדן וקטאר. לפני כן, הצהיר שהוא יתמקד בצורך ללחוץ על חמאס לקבל את ההצעה הישראלית האחרונה לשחרור החטופים. למנהיגי האזור אמר: ״אם אתם רוצים הפסקת אש, תלחצו על חמאס להסכים לה. המכשול היחיד לעסקה הזו הוא חמאס. אם אתם רוצים להקל על סבלם של הפלסטינים הסובלים בעזה  - תלחצו על חמאס להגיד כן, אם אתם רוצים לשחרר את כל החטופים ולהחזיר אותם לביתם - תלחצו על חמאס להגיד כן".

ממשל ביידן חושב שהמתווכות, מצרים וקטאר, לא לוחצות מספיק על חמאס. הממשל גם העריך שמבצע צבאי מוצלח לשחרור חטופים גם ילחץ על חמאס לקבל את המתווה האמריקאי - ישראלי, ולכן, ככל הנראה, סייע לישראל במודיעין במבצע "ארנון". זאת גם כחלק מהמחויבות הכוללת שלו לסייע לאתר ולשחרר חטופים.

מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן (צילום: Armando Babani/Pool via REUTERS)
מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן (צילום: Armando Babani/Pool via REUTERS)

במקביל, ארצות הברית הגישה למועצת הביטחון הצעת החלטה שקוראת להחזרת החטופים ולהפסקת אש קבועה. מועצת הביטחון אישרה אותה כמעט פה אחד, 14 חברות בעד ואחת נמנעה - רוסיה. הנוסח המקורי קרא לחמאס לקבל את ההצעה, שלכאורה ישראל אישרה אותה. בהחלטה שהתקבלה, הקריאה היא לשני הצדדים "ליישם את ההחלטה ללא תנאים וללא דיחוי".

הצבת ישראל וחמאס על אותה משוואה רווחת בהחלטות של האו"ם, אבל היא פגומה מוסרית ושגוייה מעשית. בהחלטה יש סעיף שאוסר על שינויים דמוגרפיים וטריטוריאליים בעזה. זה סעיף שמתייחס ישירות לתוכניות המוצהרות של בן גביר וסמוטריץ', שרק גורמים נזק עצום לחזית המדינית של ישראל. כחלק מההערכות הביטחונית החדשה בעזה, ישראל מתכוונת ליצור רצועת בטחון בגבול.

לא ברור אם זה "שינוי טריטוריאלי" כי לא מדובר בסיפוח, אבל ממשל ביידן התנגד בעבר לרצועה כזו, כי חשב שהיא תהווה סיפוח דה פקטו של שטח עזתי. לא היה שום מקום לפנייה של ממשל ביידן למועצת הביטחון. זהו מוסד רקוב ומושחת, שעד היום לא מצא לנכון לגנות את הטבח של חמאס בעוטף, ואילץ את ארצות הברית להטיל וטו שלוש פעמים על החלטות חד צדדיות, שמגנות רק את ישראל.

בתי המשפט הבינלאומיים של האו"ם בהאג מקבלים החלטות הזויות נגד ישראל, שממשל ביידן עצמו קבע שהן משוללות כל יסוד; ומזכיר האו"ם, הכושל ביותר בתולדות הארגון, החליט לאחרונה לכלול את ישראל ברשימה שחורה של מדינות שפוגעות בילדים.

ההחלטה שגוייה גם במסרים שהיא מעבירה. מבחינה אופרטיבית, הם מכוונים יותר לישראל מאשר לחמאס ועלולים לפגוע בהסדרים ביטחוניים עתידיים. לכן, אין זה פלא שחמאס כבר הזדרז לברך עליה ואילו ישראל הגדירה אותה "כבעייתית" וטוענת שיש בה מרכיבים שחורגים מההצעה הישראלית המקורית שהועברה לממשל ביידן.

גם ההדלפה, לפיה אם המשא ומתן לשחרור החטופים ייכשל, ממשל ביידן ישקול מגעים נפרדים עם חמאס לשחרור אזרחים אמריקאים, היא גול עצמי מפואר. במקום להעצים את הלחץ על חמאס, הוא מקטין אותו ורק יכול לחזק את סרבנותו והתעקשותו לדחות את העסקה או לתבוע ויתורים נוספים מישראל. חמאס מעוניין לתקוע טריז בין ארצות הברית לבין ישראל וזו העניקה לו במו ידיה אמצעי טוב לממש את האינטרס הזה. מהלך נפרד כזה ייראה גם כבגידה ביתר החטופים.

פחות מחמישה חודשים לפני הבחירות לנשיאות, כל מה שממשל ביידן עושה נבחן על פי תרומתו להצלחת המערכה שלו נגד טראמפ. לביידן אין הצלחות במדיניות החוץ והביטחון והוא מעורב במלחמה באוקראינה ובניסיונות למנוע התקפות של סין על טאיוואן ושל קוריאה הצפונית על קוריאה הדרומית.

המלחמה בעזה והסכנה שהמלחמה נגד חיזבאללה תתרחב, מדירות שנה מעיניו. לכן, הוא לוחץ להשיג עסקה כוללת לשחרור החטופים ולהפסקת אש שתחזיק מעמד לפחות עד חמישה בנובמבר, יום הבחירות לנשיאות. הסכם ביטחון עם סעודיה שיכלול את ישראל יראה לבוחרים הישג מדיני ודיפלומטי חשוב.

בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90,חיים גולדברג/פלאש 90)
בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90,חיים גולדברג/פלאש 90)

הבעיה היא, שבשל שיקולים קואליציוניים צרים, נתניהו לא מוכן לשלם את המחיר הנדרש עבור הסכם נורמליזציה עם סעודיה ובניית חזית אזורית נגד איראן. יש מצב שביידן ישיג הסכם עם סעודיה בלי ישראל. יד ימין של ממשל ביידן עושה את ההפך מיד שמאל וכך מחבלת בהשגת מטרות מדיניות.

מאידך, ממשל ביידן חושש שפרישת גנץ ולחץ על נתניהו מצד בן גביר וסמוטריץ', שמתנגדים לעסקה, יגרמו לו למצוא תירוצים לסגת ממנה, למרות שהוא והקבינט המלחמתי אישרו אותה. הדיפלומטיה האמריקאית מנסה לסנדל את נתניהו, לא תמיד בצורה חכמה, אבל ברור שהמפתח היה ונשאר בידי חמאס שמצליח לתעתע בכולם.

הכותב הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון