ערב חג שבועות בפעם הרביעית ב-8 החודשים האחרונים אלמונים השחיתו את בית הכנסת בעיר הבירה של ארמניה, ירוואן. לפי החשד, האלמונים השליכו סלעים על חלונות בית הכנסת וניפצו אותם לרסיסים ואף פגעו בקירות של המבנה.
מתחילת מלחמת "חרבות ברזל" בית הכנסת היחיד בעיר הותקף פעם אחר פעם, לרבות ניסיונות להציתו, אך עד כה אף מפגע לא נעצר על-ידי רשויות המדינה. הגורמים הרשמיים טענו, כי אין להם דרך להגיע אל העבריינים משום שהם אינם אזרחי ארמניה ומיד לאחר המעשים עוזבים מיד את גבולותיה. גם הפעם לטענת הרשויות אין להם קצה חוט והם אינם יודעים מי הם האנשים שתקפו את בית הכנסת.
מאז 7 באוקטובר אנו עדים לעלייתה של רמת האנטישמיות בכל העולם. מעשי ונדליזם, התעללות מילולית ופיסית, דברי שטנה ברשתות חברתיות, הפחדה, בריונות ועוד הם מנת חלקם היום של יהודי התפוצות. רק לפני מספר ימים מינה שר החוץ ישראל כ"ץ את פיאמה נירנשטיין, עיתונאית וסופרת מוערכת, ליועצת מיוחדת למאבק באנטישמיות מטעם משרד החוץ. גם משרד התפוצות ומשרד העלייה והקליטה עוקבים בכל עת בדאגה אחר התפרצותה המחודשת של אנטישמיות, אך נכון להיום לא מצליחים להתמודד עם הגל שלאט לאט הופך לצונאמי.
יהודי התפוצות מודעים ומוטרדים מהמצב, אך נכון לרגע זה לא בדיוק נוהרים למדינת ישראל, למרות כל ההערכות האופטימיות של שר העלייה והקליטה אופיר סופר. כך, לדוגמה, לפי הנתונים הרשמיים של משרד הקליטה עצמו בחודשי ינואר-אפריל 2024 עלו לישראל כ-10000 אנשים שמתוכם יותר מ-7000 הגיעו מרוסיה ופחות מ-3000 מכל שאר המדינות. המצב במדינת ישראל מאז 7 באוקטובר לא נראה יציב ובטוח ולכן רוב יהודי התפוצות מעדיפים להישאר בארצות מולדתם בתקווה להסוות את זהותם עד להרגעת הרוחות.
ולכן אין מנוס אלא לקבוע, כי מדינת ישראל תצטרך למצוא דרך להעניק עזרה ליהודים המתגוררים במדינות שאינן רוצות או יכולות לפעול ביד קשה נגד האנטישמיות המשתוללת אצלם. אסור לנו כמדינת היהודים להסתפק במינויים של יועצים, טובים ככל שיהיו או בהצהרות דקלרטיביות. ואם למרות כל ההערכות מדינת ישראל אינה מצליחה להגביר את קצב העלייה - אחד הדברים שמתבקשים כאן הוא לפעול בכל הכלים הדיפלומטיים שעומדים לרשותנו כדי להבהיר למדינות כמו ארמניה, שהעלמת עין מאירועים אנטישמיים בגבולותיהן אינה מקובלת על-ידי מדינת ישראל ושאנו לא נעמוד מן הצד במקרים של התעללות בבני עמנו.
במרחב הפוסט סובייטי מאז תחילת המלחמה התרחשו לא מעט אירועים אנטישמיים, כולל תקיפות פיסיות של יהודים, אבל דווקא בארמניה, ששם מתגוררים בסה"כ פחות מ-1000 יהודים, רובם בעיר הבירה, המצב מדאיג במיוחד. אם נעשה השוואה גסה, אז בשנת 2023 הגיעו מארמניה 129 עולים מול בסך הכל 32 שעלו לישראל במשך השנתיים הקודמות. הנתונים כאן מדברים בעד עצמם – בשנה שעברה היהודים בארמניה החלו לחוש חוסר ביטחון, והתחושה הזו ככל הנראה רק התעצמה מאז 7 באוקטובר.
הרשתות החברתיות בארמניה מלאות לא רק בשיח אנטישמי, אלה גם בביטויי התמיכה בחמאס ובאיראן. ולכן חוסר מעש מוחלט מצד כל הגורמים הארמניים הרשמיים, יחד עם תהלוכות נאציות בירוואן שאף הן עברו מתחת לרדאר של הרשויות מעוררים דאגה רבה. התקרבותה המטאורית של ארמניה לאיראן והניסיון שלה להתעלם בהפגנתיות מכל גילויי האנטישמיות במדינה צריכים להדליק נורה אדומה אצל כל מקבלי ההחלטות באזור, אך בעיקר אצל מקבלי ההחלטות בארץ. ההיסטוריה היהודית מלמדת אותנו שמה שמתחיל ככתבות נאצה, ממשיך בהשחתות של מוסדות דת נגמר בדרך כלל באסון. הכתובת נמצאת על הקיר - אסור לנו להתעלם ממנה.
הכותבת היא מרצה וחוקרת במכללה האקדמית הדסה.