הודעת בני גנץ על פרישת המחנה הממלכתי מהקואליציה השאירה טעם מר ומוזר אצל אזרחי ישראל. גם המתנגדים הבולטים לשותפות הקואליציונית עם נתניהו נותרו מודאגים מאוד מהשארת ניהול המלחמה לנתניהו, בן גביר וסמוטריץ’ ואילו תומכי ההישארות בקואליציה ודאי שאינם מרוצים מהפרישה בימים אלו.
רמות מוסר משובשות: מפיצי השמועות ברשת הם אנשים חולניים | אבי אשכנזי
הסקר הפלסטיני החדש - בסיס טוב להתחיל לפרק את השלטון האזרחי של חמאס
לפני שנים רבות אמר לי אבא אבן: “בחור צעיר, בפוליטיקה בוחרים בין הבלתי רצוי לבלתי נסבל”. נראה לי שגנץ ואיזנקוט הגיעו לפרשת דרכים ועמדו בפני הכרעה על פי תובנת אבא אבן. השניים בוודאי מודעים לסכנה העצומה בהותרת ניהול המלחמה לנתניהו, שכל ראשו בפוליטיקה קטנה, ולשותפיו שפועלים על פי שיקולים משיחיים לא ענייניים.
כאשר מדינת ישראל בעיצומה של התמודדות ביטחונית קשה שמסכנת את עתידה, עמדה מול עיני הצמד, כך לדבריהם, דרך ניהול המלחמה על היבטיה המדיניים והצבאיים על ידי נתניהו בלי שישותפו כראוי בקבלת ההחלטות כפי שהיה עד לא מזמן, כאשר נראה שראש הממשלה היה בהתקף פאניקה נוכח עוצמת כישלונו במשימת־העל של ראש ממשלה, והיא הגנה על חיי אזרחי המדינה.
המצב הכמעט כאוטי בימים הראשונים ותגובת הציבור לאירועי ה־7 באוקטובר הביאו את נתניהו להבנה כי אינו יכול להתמודד עם המצב וכי השלב הראשון צריך להיות שיקום אמון הציבור ביכולת הממשלה להגן עליו ועל כן עליו לשתף את גנץ ואיזנקוט בניהול המלחמה בגלל תרומתם לביטחון המדינה שלא תסולא בפז.
לאחר שתרומת צמד הרמטכ”לים לשעבר ייצבה, ולו במעט, את המצב הביטחוני והמדיני, חשש, כנראה, נתניהו, שהדרישה להחלפתו תצבור תאוצה והוא השתעבד לחלוטין לאימת אובדן שלטונו כתוצאה מנטישה אפשרית של שותפיו הקואליציוניים. מבחינתו, אובדן השלטון עלול, כנראה, להחמיר את מצבו המשפטי, ועל כן כשורד פוליטי אולטימטיבי הוא חזר לחיק החם של בן גביר וסמוטריץ’ והתחיל לנטרל את צמד הרמטכ”לים לשעבר מהשותפות בקבלת החלטות אסטרטגיות בעלות משקל מכריע בקביעת עתידנו.
מסתבר שבני וגדי החליטו שמבחינתם המשך השותפות עם נתניהו היא בלתי נסבלת ואילו הפרישה, על סכנותיה, היא בלתי רצויה. אומנם יש כאלו שתומכים במועמדות גנץ לראשות הממשלה ואצלם הבלתי רצוי והבלתי נסבל הם שונים והם היו רוצים בהישארות המחנה הממלכתי בממשלה. מניסיוני רב־השנים במערכות הפוליטיות נראה לי כי ההכרעה שנפלה אצל גנץ הייתה נכונה. אומנם תמיד יהיו מי שיגידו שהחלטת הפרישה באה מאוחר מדי ויהיו מי שיחשבו שבאה מוקדם מדי.
מניסיוני למדתי שלעולם אין עיתוי מתאים ותמיד העיתוי שנקבע הוא העיתוי המתאים. עתה, לאחר הפרישה, נותר רק לאתר חמישה חברי קואליציה שיצביעו בהתאם לדבריהם בחדרים סגורים ויביאו לבחירות חדשות. בחירות עכשיו, על אף שהלחימה עדיין נמשכת, הן הפתרון הלא רצוי ואילו המשך כהונת ממשלה זו, על מחדליה בכל התחומים, היא המהלך הבלתי נסבל.