בשבועות האחרונים “נדחפו” גנץ ואיזנקוט אל מחוץ לממשלה על ידי אנשי המחנה שלהם - מפוליטיקאים, דרך פובליציסטים ועד מפגינים. כל אלה מפרגנים עכשיו לשניים על המהלך, אבל האם יש אזרח אחד שישן טוב יותר כשהוא יודע של מי הידיים שעל ההגה עכשיו?
מהו נמר"ה? ומה עלול היה לגרום לאסון הכבד ברפיח? אלו הדברים שצה"ל יחקור
הותר לפרסום: שמונה לוחמים נהרגו מפיצוץ נמר"ה ברפיח
מילא הם היו עוזבים את הממשלה עם איזה מהלך מבריק או תרגיל פוליטי שיפיל אותה. אבל במקום זה הם קמו ועשו מעשה שלא מזיז לאף אחד בממשלה, אלא להפך, אפילו עלול להביא לשדרוג במעמדם של כמה מהאנשים הכי בלתי ראויים בפוליטיקה הישראלית.
בסוף הצהרתו על פרישה מהממשלה הוסיף גנץ קריאה לנתניהו לקבוע מועד לבחירות בסתיו. אף שלא ממש כדאי לבנות על נתניהו שאכן יחזור אל גנץ עם תאריך לבחירות, בכל זאת יש מי שחושבים שהצעד של גנץ ואיזנקוט קידם אותנו לעבר מערכת בחירות. אבל נדמה לי שזו בעיקר משאלת לב ולא תרחיש ריאלי.
הרי מוסכם שלאף אחד מ־64 חברי הקואליציה אין אינטרס ללכת לבחירות, אז איך בדיוק זה אמור לקרות? הטענה כי המחאה תתעצם לאחר הפרישה וזה מה שיוביל לפירוק הממשלה, גם מוטלת בספק: האם העובדה שיותר אנשים יגיעו במוצ”ש לקפלן, היא באמת זו שתגרום לכך שיימצאו חמישה אנשים בעלי מצפון בקואליציה הזו שיחליטו להפיל את הממשלה?
אבל גם אם נדמיין לעצמנו שמתישהו באוקטובר 2024 יתרחשו בישראל בחירות - כדאי להזכיר שמדובר בעוד ארבעה חודשים עם ממשלה בהרכב הנוכחי, וארבעה חודשים הם זמן שאין ל־120 חטופים.
בעיקר, ובראש ובראשונה, לחטופים אין את הזמן הזה. אבל אין זמן גם למפונים מהצפון, שעדיין מייחלים לאירוע משנה מציאות שיאפשר להם לחזור לבתיהם; ולמפונים מהדרום, שחלקם חזרו לבתיהם וגילו ששבו למציאות שבה אזעקות צבע אדום הן עניין שגרתי; ולמילואימניקים, שמאבדים את פרנסתם ושמשפחותיהם קורסות. והאמת היא שאת הזמן הזה אין גם לנו כאומה - מיואשת ומותשת, שזקוקה לאופק כמו אוויר לנשימה.
עם פרישת המחנה הממלכתי, מה מרגישות משפחות החטופים בידיעה שמי שנשארו עכשיו במוקד קבלת ההחלטות הם בין היתר שר שאמר שהשבת החטופים היא “לא הדבר הכי חשוב” ושסירב לצפות בסרטון חטיפת התצפיתניות מנחל עוז כדי שיוכל לישון בלילה, ושר שידו לא רעדה כשהצביע נגד העסקה הקודמת שהשיבה הביתה פעוטות, ילדים, ילדות, נערים, נערות ונשים, בהן קשישות?
אולי לא הייתה לגנץ ולאיזנקוט באמת סיבה להישאר בממשלה. עם זאת, גם ללא השפעה מהותית או תועלת רבה, הם היו בתפקיד הילד עם האצבע בסכר. זה שמנע את המשך ההידרדרות, שאיזן את השפעתם הרבה של בן גביר וסמוטריץ’, על חזיונותיהם ושאיפותיהם.
מי יעצור עכשיו תרחיש, למשל, שבו גלנט מפוטר ובן גביר ממונה במקומו לשר הביטחון? נשמע דמיוני? כרגע זה אכן דמיוני. אבל כדאי לזכור כי לפני שנתיים היה נשמע דמיוני שדווקא הוא, על הרשעותיו הפליליות, יהיה השר האחראי על המשטרה.
כך שיציאת גנץ ואיזנקוט מהממשלה בלי לשכנע חמישה חברי קואליציה לצאת יחד איתם ולהביא להפלת הממשלה, היא פרס לגורמים הקיצוניים בממשלה הזו, וזו בשורה מדאיגה, גם למי שתמך בפרישתם.