לפני שמחת תורה שידרו לנו שחמאס מורתע, לדאבוננו ראינו את המצב האמיתי. במשך החודשים האחרונים משדרים לנו שפירקו את היכולות הפיקודיות והצבאיות של חמאס. ההוכחות בשטח: ממשיכים לשגר טילים ורקטות, להניח מטענים ולירות על כוחותינו.
מי אחראי? כולם. ראשי ממשלה, שרים, ראשי מערכות, במשך עשרות שנים, ולא משנה לאיזו מפלגה הם שייכים. עשרות שנים של קונספציה שגויה. זאת שהביאה את אסון אוסלו עם יבוא של אלפי מחבלים, וגם את אסון חורבן גוש קטיף ועוד אירועים טרגיים בדרך. הקונספציה עדיין קיימת. מזינים את האויב.
מזון, דלק ומה לא. איזו מדינה שפויה עושה את זה? בני ערובה הוחזקו אצל רופא, "עיתונאי" ומי לא, וממשיכים לדבר על לא מעורבים.
אני מודה שלא היו לי אשליות עם הכניסה לקבינט המלחמה של שני האדונים שהתפטרו לפני כשבוע.
הם יצאו באמצע המלחמה, דבר שלא ייעשה. מהלך פוליטי ברמה נמוכה, והאשימו מאן דהו אחר בכוונות פוליטיות. "הפוסל? במומו פוסל", אמרו חז"ל. אני מלא הערכה לחיילינו ולקצינים בשטח. הם מלאי אמונה בצדקת הדרך, מוסרים את נפשם למען העם והארץ.
חלק בא מישיבות הסדר ומכינות קדם־צבאיות. במקום להעריך את מקור החינוך המגדל גיבורים כאלה, דווקא עליהם הכבידו. ומה עם מאגרים גדולים של לא מתגייסים בכלל? עוסקים בפוליטיקה נמוכה.
אסון הנמר"ה בשבת הוא קשה מנשוא, כמו כל אסון. הוא מראה עוד פעם מה שראשי המפלגות אולי שכחו: למלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. בנגמ"ש היו חיילים מגילים שונים ומרקע משפחתי ותרבותי שונה. ביחד. דתיים יותר ודתיים פחות. הם היו יחד באותה משימה. ונהרגו יחד. הי"ד.
עם ישראל בריא יותר ממנהיגי המפלגות. הוא יודע להתאחד, הוא יודע לתרום לכוחותינו ולהביע הערכה. הוא גם דורש ממנהיגיו להפסיק עם הקונספציות המוטעות הישנות. כאשר התחילה האינתיפאדה הראשונה אמר יצחק רבין, "אם יעברו לנשק חם, זה יהיה הסוף שלהם".
באותה תקופה זורקי בקבוקי תבערה היו יכולים לקנות דלק בכל תחנה. ואתם זוכרים את "אל תיתנו להם רובים". אנחנו הרבה יותר רחוק מזה.
מי אחראי? כולם. אלה שהקטינו את הצבא עד כדי כך שיש האומרים שאין לנו מספיק כוח כדי להכריע את האויב.
לה שגרסו שהטכנולוגיה היא הפתרון האולטימטיבי, כאשר כל בר דעת יודע שהיא כלי עצום, ת"פ האדם ובנוכחותו. אין יעילות לטכנולוגיה כאשר אין מרווח ביטחון מהאויב. וגם מה לעשות כשבמשך שנים לא כינו אותו אויב, אלא אולי יריב, ולפעמים פרטנר לשלום.
עם ישראל דורש ממנהיגיו: תהיו ראויים לכוחותינו בשטח. הייתם בשוק בשמחת תורה, אבל היה צריך להתעשת מהר ולתת מכה כואבת לאויב, הקרוב והרחוק. מכה שכנראה לא הגיעה. נראה שה־"Don’t" המפורסם הרתיע את ישראל, לא את האויב. בתפילה שלא יהיו עוד אסונות.
הכותב הוא חבר בעמותת "מבטחי", פורום מפקדים לאומי