בקרב העדה הדרוזית בישראל קיים כיום תסכול עמוק. ראשית, היעדר תקציבים לתכנון ובנייה ביישוביהם במקביל לאכיפה אכזרית של חוק קמיניץ בכל הקשור להריסת בניה בלתי חוקית. העדר תקציבים אלו מביא לתופעות עצובות כמו קציני צה"ל דרוזים המקבלים צו 8 במקביל לצו הריסה לבית שבנו, בלית ברירה ללא היתר, בקרקע הפרטית שלהם. מצב זה משקף את הפער העמוק בין תרומתם של הדרוזים למדינה, הן לפני והן מאז ה-7.10, לבין היחס שהם מקבלים מהמדינה.
שנית, גם ביישובים הדרוזים יש בעיה של פשיעה גוברת, בין אם כנזק אגבי ממלחמות של משפחות פשע ערביות ביישובים מעורבים, ובין אם כתוצאה מקריסת עסקים דרוזים עצמאיים רבים בזמן מגפת הקורונה. ההפלייה המבנית ארוכת השנים של של המערכת הפיננסית כלפי הציבור הדרוזי, הובילה רבים מהם להיזקק להלוואות בשוק האפור, על המשמעויות של זה בהקשר, שוב, של משפחות הפשע.
מקום המדינה: אוכלוסיית הדרוזים בישראל גדלה בצורה משמעותית I הנתונים המלאים
העדה הדרוזית זועמת: אף נציג מהממשלה לא הגיע להלוויה של סרן ווסים מחמוד ז"ל
אלו הן שתי בעיות שורשיות שדורשת טיפול מידי.
אך הבעיה אולי הכואבת מכולן, ממש פצע פתוח מדמם, היא היעדר ערך השוויון בחוק הלאום. חרף התנגדות חריפה בקרב העדה הדרוזית, החוק חוקק בצורה שנתפסה על ידם כמבטא עליונות יהודית. פסיקת בג"ץ שהבהירה כי זה לא המצב, לא הניחה את דעתם. גם הצעת "חוק יסוד העדה הדרוזית" שהונחה בכנסת בניסיון לפייסם נתקלה בהתנגדות של הדרוזים, שכן הוא נתפס בעיניהם כפתרון לא מספק שאינו מכבד את דרישתם לשוויון אזרחי מלא.
אבל נקודת האור עשויה להגיע מכיוון מפתיע. מגמות עומק בחברה הישראלית שמצביעות על גיוסם המסתמן של החרדים לצה"ל יכולות להצביע גם אולי כי הצעד הראשון לקראת ריפוי הקרע עם העדה הדרוזית קרב. ההתנגדות החרדית להכללת השוויון בחוק הלאום, כמו גם התנגדותם שלושה עשורים קודם לכן להכללת ערך השוויון בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נבעה מחששם לגיוס כפוי.
אלא שמאז ה-7.10 מיעוט של חרדים, שכעת הוא אמנם קטן אך גדל והולך, משנה את גישתו ומתייחס לגיוס לא כנטל אלא כזכות שיש לממש בכדי לשרת את מדינת ישראל.
במקביל, קיימת מגמה הולכת וגוברת גם בקרב זרם הציונות הדתית להפסיק לוותר לחרדים. ככל שמגמות אלו תתגברנה וימצא פתרון לגיוסם, תצמח גם התקווה שיוסר המכשול הפוליטי להכנסת ערך השוויון לחוק הלאום ו/או לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו - ששם למעשה מקומו הטבעי.
אם נמשיך להפליג על כנפי הדמיון, קיים סיכוי שבסופו של התהליך, אם הוא יימשך, דווקא החרדים יהיו אלו שידרשו להכניס את ערך השוויון לחוקי היסוד, מתוך הבנה שגם הם ציבור מופלה הזקוק להגנה משפטית. דרוזים וחרדים יוכלו אז, אולי, למצוא את עצמם שותפים במאבק על השוויון והזכויות שלהם כאזרחים.
תרומתם של הדרוזים למדינת ישראל לא תסולא בפז. שיעור הגיוס של הדרוזים לשירות צבאי מלא בצה"ל גבוה מזה של בוגרי החינוך הממלכתי, ואף מזה של בוגרי החינוך הממלכתי דתי. עם זאת, בעוד שבצבא מתייחסים אליהם כמו אל יהודים, באזרחות מתייחסים אליהם כמו אל ערבים. היחס המפלה של מדינת ישראל כלפי הציבור הערבי בישראל הוא למרבה הצער והכאב מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה.
כפי שהבהיר לי לפני ימים ספורים אחד הקולות הבולטים בקרב הדרוזים, בסיור של "הרבעון הרביעי" בדלית אל-כרמל, כשם שהדרוזים לא עושים למדינת ישראל טובה בכך שהם מתגייסים לצה"ל ומקריבים את חייהם, מדינת ישראל לא תעשה להם טובה אם היא סוף סוף תאפשר להם לממש בצורה חוקית את זכותם לחיות בשקט וללא פשיעה ביישובים המותאמים לצרכיהם הדמוגרפיים. בשני המקרים מדובר במימוש של זכויות וחובות אלמנטריות על בסיס אזרחות שוויונית ומלאה.
הכרה בתרומתם ובזכויותיהם של הדרוזים בישראל, תוך מתן תקציבים לתכנון ובנייה וללחימה בפשיעה, הם צעדים חשובים לקראת שוויון מלא. הכנסת ערך השוויון לחוקי היסוד הינה צעד חשוב לא פחות. המדינה חייבת להקשיב לקולות הדרוזים, להכיר בבעיותיהם ולפעול לטובת ריפוי הפצעים הפתוחים.
גיוס החרדים לצה"ל עשוי על כן לרפא לא רק את הקרע בין החרדים, ובין הדתיים והחילונים, אלא גם, אולי, להוות ראשיתו של הכוח המניע להכנסת ערך השוויון לחוקי היסוד, ולאיחוי הקרע עם העדה הדרוזית, ובהמשך, מי יודע, אולי גם עם החברה הערבית כולה. ביחד ננצח.