המפתח לסבך הדילמות בגבול הצפון הוא בהחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם. 1701 היוותה את האקורד האחרון במלחמת לבנון השנייה הכושלת, וחייבה את ממשלת לבנון ואת האו"ם לפרוש כוחות חמושים בדרום לבנון "על מנת למנוע מארגון חיזבאללה להמשיך לפעול בשטח לבנון". האו"ם התחייב לתגבר את כוח יוניפי"ל ב־15 אלף חיילים ולסייע לצבא לבנון לפרוש את יחידותיו בשטח.
כן מתחייב האו"ם בהחלטה הנ"ל "לנקוט את כל הפעולות הנדרשות כדי להבטיח ששטחי הפעילות שלו לא ינוצלו לביצוע פעולות עוינות מכל סוג, ויסתייע באמצעים רבי־עוצמה למניעת ירי כדי להגן על אזרחים מפני איום מתפתח של אלימות פיזית". ישראל מחויבת להסיג את כוחותיה מכל שטח לבנון ולהתייצב על הגבול הבין־לאומי - הקו הכחול.
דברים כדורבנות, כאשר להחלטה זו יש שלושה מחויבים - האו"ם, ממשלת לבנון וממשלת ישראל. בפועל, מעבר לנסיגת ישראל דבר לא קרה.
מלחמת "חרבות ברזל" מתנהלת בשתי חזיתות - ברצועת עזה ובגבול הצפון.
כתוצאה מכך פונו תושבי הצפון מבתיהם ויישוביהם, ערים, מושבות, קיבוצים ומושבים, כשאצבע הגליל וצפון הגליל העליון נטושים מתושבים, והעימות המתגלגל בין צה"ל לחיזבאללה מותיר אדמה חרוכה בכל מה שהיה אזור מוריק, מיושב ופורח.
במצב שנוצר יש לשקול מה גרוע פחות. קיימות שלוש אופציות על השולחן - הסכם שיפסיק זמנית את מצב הלוחמה, המשך התכתשות בעצימות גוברת שמשלבת אש מנגד וגיחות תקיפה אוויריות על מטרות צבאיות של חיזבאללה, או פתיחה באופנסיבה צבאית בנוסח תחילת מלחמת לבנון הראשונה - מתקפה משולבת על חיזבאללה בדרום לבנון, כיבוש השטח וניקויו מכוחות חיזבאללה ומרכיביו הצבאיים.
נראה שאין מנוס מהאופציה השלישית. מסעותיו של עמוס הוכשטיין, "המתאם" מטעם הממשל האמריקאי, להשגת הסכם עם חיזבאללה לעצירת העימות העלו עד כה חרס.
להמשיך להתכתש ולנהל מלחמת התשה סטטית לא בא בחשבון. עשרות אלפי מפונים ואדמה חרוכה הם מחיר שהמדינה לא תעמוד בו לאורך זמן. מה שנותר הוא מלחמה כוללת שתביא להכרעת חיזבאללה, ויפה שעה אחת קודם.
כדי לנהל את המלחמה הזאת בתבונה יש להקדים ולנבוח על העץ הנכון - ממשלת לבנון הריבונית. החלטה 1701 מחייבת ממשלה ריבונית ולא ארגון טרור חסר מעמד חוקי ומדיני.
יש להעביר אולטימטום לממשלת לבנון שלפיו אם לא תפעל ליישם את חלקה בהחלטה 1701, ישראל לא תגביל את תגובתה למטרות חיזבאללה בדרום לבנון אלא תפגע במטרות חיוניות בלבנון בכל שטחה הריבוני.
במידה שהאולטימטום לא ייענה, יש להמחיש את כוונותיה של ישראל בשלבים - החשכת ביירות, ניתוק רכזות של אספקת המים לעריה והשבתת נמל התעופה הבין־לאומי של לבנון.
כפי שציינתי, זוהי האופציה הפחות גרועה מכולן ובעלת הסיכוי הגבוה ביותר לאפשר את קיום הבטחות הממשלה והצבא "להביא שקט מתמשך לתושבי הצפון".
"המלחמה היא ממלכת אי־הוודאות", קבע בצדק האסטרטג קרל פון קלאוזביץ, אך לפעמים היא בלתי נמנעת. על החלטה להימנע ממלחמה בכל מחיר אמר אסטרטג אחר, ווינסטון צ'רצ'יל: "חרפה בחרתם מפחד מלחמה, הרי לכם חרפה ומלחמה גם יחד". די לנו מהחרפה. די והותר.
הכותב הוא חבר בוועד המנהל של "מבטחי" – פורום מפקדים לאומי