המשטרה איבדה את הרסן. היא אינה ראויה לתואר משטרת ישראל. התואר מיליציית בן גביר ראוי לה יותר במצב הנוכחי. השר השתלט לחלוטין על המשטרה. הקצינים הבכירים לא שוכחים לרגע מי האיש שאמור לחתום על המינויים. המלצה מקצועית של מפקד המחוז ומפכ”ל המשטרה היא תנאי בסיסי לקידום, אבל ללא חתימת השר היא לא שווה את הנייר שעליו היא נכתבה. כשהעבריין המורשע איתמר בן גביר לא מצרף את חתימתו להמלצת הקצינים הבכירים, מי שהומלץ עליו לעלייה בדרגה לא יקבל אותה.
אזרח עזתי שהחזיק חטופים בבית הוא מטרה לגיטימית? הגיע הזמן לעשות סדר
שמדינה תשאיר לאזרחים למנות רבנים, גם בקהילות לא דתיות | דעה
השוטרים והקצינים יודעים מי בעל הבית האמיתי של משטרת ישראל ומהי רוח המפקד. לא של מפכ”ל המשטרה, אלא של השר בן גביר. מי שציפה שבשבועות האחרונים כמפכ”ל ינסה קובי שבתאי להפגין חוט שדרה, פיתח ציפיות לשווא. המפכ”ל שזכה בעברו בשלושה ציונים לשבח על אומץ לבו חשש מהשר שלא שירת יום אחד בצה”ל ויכול להיכנס לספר השיאים של גינס כמי שצבר הרשעות פליליות רבות ולמרות זאת הוא השר הממונה על המשטרה.
חברי סגל הפיקוד הבכיר שצפו בהתנהלות המפכ”ל הבינו מהר מאוד שהוא יתקשה להעניק להם גיבוי אם יעזו להפגין חוט שדרה, כפי שהעז לעשות ניצב בדימוס עמיחי אשד שהודח מתפקידו בעיצומן של המחאה וההפגנות. ניצב אשד נולד עם חוט שדרה ולא חשש לא מהמפכ”ל ולא מהשר. הוא לא התכוון לרצות אף לא אחד מהם והתנהל במקצועיות, מה שהביא להדחתו מהמשטרה למרות שהיה קצין מקצועי, כריזמטי ומנהיג שהכפופים לו סמכו על שיקוליו ותמכו בו. המפתיע הוא שמפקדו הישיר, המפכ”ל, לא רק שלא תמך בו, אלא דרש את פיטוריו. אשד האשים את המפכ”ל כי שיקוליו היו פוליטיים, והדחתו הייתה על רקע אישי והיא אינה חוקית.
קשה להתרשם שבימים אלה החוק הוא נר לרגליה של משטרת ישראל. למשל כאשר מדובר בפיזור הפגנות המחאה. הדברים שהשמיע ניצב אשד כשאמר “יכולתי בקלות להפעיל כוח לא סביר, ולמלא את איכילוב בסוף כל הפגנה בתל אביב, ויכולנו לפנות את אילון בתוך דקות ספורות במחיר נורא של שבירת ראשים וריסוק עצמות, במחיר של ניפוץ האמנה שבין המשטרה לאזרחי המדינה”, לא ריגשו איש. מה שאמר ניצב אשד לפני חודשים בודדים הפך למציאות בימינו. מה שעושים השוטרים בשטח על מנת לרצות את מפקדיהם הוא מעשים קשים וחמורים שנועדו למטרה אחת: לרצות את השר והעבריין המורשע בן גביר.
האמנה בין המשטרה לאזרחי המדינה, שעליה דיבר ניצב אשד, איננה קיימת עוד. לציבור אין אמון במשטרת ישראל וכדי להחזירו יש צורך למנות לה מפכ”ל דוגמת ניצב אשד, אבל איש לא יעלה על דעתו לעשות זאת. כולם רוצים משטרה חלשה. יחידת הדגל של המשטרה, להב 433, עוסקת מאז אירועי 7 באוקטובר בחקירות של מחבלים שאנסו ופגעו בנשים, ילדים וגברים. אין מחלוקת שזאת חקירה חשובה, אבל הסיכויים להעמיד לדין מאות אנסים שזהותם ידועה הם קלושים, ויש להניח שהממצאים החמורים ישמשו לא יותר מאשר עדות היסטורית.
האם יש מי שמעלה על דעתו שמאות רוצחים שאנסו יישפטו על מעשי אונס, כאשר הם ביצעו מעשים נוראים מכל ורצחו מאות ישראלים? מדוע להב 433 לא מקדישה את זמנה לביעור הפשיעה, לא מתמקדת בהעמדה לדין של משפחות פשע, בטיפול בנוכלים ובעברייני צווארון לבן, שהם הראשונים שנהנים מההחלטה לחקור את מחבלי הנוח’בה במקום להקדיש את תשומת הלב לפשיעה הגוברת.
למשטרה דרוש מפכ”ל לא רופס, לא חסר חוט שדרה ולא יס־מן. זאת משימה בלתי אפשרית למצוא מועמד כזה, שיהיה מקובל גם על השר הממונה וגם על הממשלה. לכן אפשר להמר שמה שהיה הוא שיהיה.