העימות הטלוויזיוני הראשון מתוך שניים, בין נשיא ארה"ב המכהן, ג'ו ביידן, לבין הנשיא לשעבר, דונלד טראמפ, שיתקיים בלילה בין חמישי לשישי, יספק הזדמנות לעמוד על המצב המנטלי, הפיזי ואינטלקטואלי של שני האישים. נתוני הסקרים מורים על מרוץ צמוד מאד, ושני הצדדים מקווים שניצחון בעימות ישפר את מעמדם האלקטורלי. אבל ההיסטוריה של עימותים טלוויזיוניים בבחירות לנשיאות, מלמדת שהם משפיעים רק במקרים בודדים. על סמך הניסיון הפרוע של טראמפ בעימותים טלוויזיוניים שבהם השתתף, נגד הילרי קלינטון בבחירות 2016 ונגד ביידן ב-2020, כללי המשחק שונו משמעותית במטרה לרסן אותו, ולייצר עימות ענייני ותרבותי.
העימות הטלוויזיוני הראשון נערך בבחירות 1956, אבל הוא נעשה רק באמצעות נציגים של המועמדים: הסנטורית מרגרט צ'ייס סמית ייצגה את הנשיא המכהן, הרפובליקני דווייט אייזנהאואר, ואלינור רוזוולט הידועה, ייצגה את יריבו הדמוקרטי עדלי סטיבנסון. העימות הראשון הישיר וגם הידוע ביותר, נערך ב-1960 בין ריצ'רד ניקסון הרפובליקני, סגנו של אייזנהאואר, לבין ג'ון קנדי הדמוקרט. זה היה מרוץ מאד צמוד שהוכרע לטובת קנדי בהפרש של כ-100.000 קולות בלבד, וזיופי בחירות במדינת אילינוי, שעשתה המכונה המשומנת והמושחתת של ריצ'רד דיילי, ראש העיר שיקגו.
טראמפ מעלה הילוך: "בדיקת סמים לג'ו ביידן, אסכים לכך גם מיידית"
טראמפ מביך את ביידן רגע לפני העימות ביניהם: "הוא יקבל זריקה בתחת" | צפו
לסטודנטים לתקשורת השמיעו את פס הקול של העימות ושאלו אותם מי ניצח. רוב גדול אמר שניקסון. אחר כך הקרינו להם את סרט הווידאו ורוב גדול אמר שקנדי ניצח. כלומר, התמונות עשו את ההבדל. קנדי ניצח בעימות כי נראה צעיר, נינוח, בטוח בעצמו, נמרץ, לבוש הייטב ורהוט. ניקסון שלט יותר בנושאים אבל לא הבין את חשיבות התמונה, נראה פחות נמרץ, סרב להתאפר, הזיע מאד ולבש בגדים אפורים שלא התאימו לצבעי הרקע של האולפן.
אחת ההנחות אומרת שמי שמתחמק מעימות טלוויזיוני מפסיד קולות. טראמפ לא התייצב לאף אחד מהעימותים הטלוויזיוניים הרבים שהיו בפריימריז 2024 של הרפובליקנים, לא נגרע דבר מכוחו, והוא ניצח בקלות את כל יריביו. מהעימות של 1960 עד בחירות 1976 לא היו בכלל עימותים טלוויזיוניים בין מועמדים לנשיאות. ישנם מקרים בודדים בלבד שבהם העימותים השפיעו על התוצאות. במקרים אלו מרוצים צמודים ומעידה או הברקה של אחד המועמדים.
הנשיא המכהן הרפובליקני ג'רלד פורד מעד בעימות של 1976 עם יריבו הדמוקרט ג'ימי קרטר. פורד טעה ואמר שברית המועצות אינה שולטת במזרח אירופה, והפסיד לקרטר. בעימות של 1992, מול ביל קלינטון הדמוקרט ורוס פרו העצמאי, הנשיא המכהן ג'ורג' בוש האב הרפובליקני הציץ בשעונו. לאחר מעשה, הוא הסביר כי רצה רק לבדוק כמה זמן נותר לו לדבר, אבל הציבור חשב שהוא התעייף, הפגין חוסר סבלנות ורק רצה לסיים את הסיוט. בוש הפסיד את העימות ואת הבחירות.
הנה דוגמה להברקה שסייעה למועמד לנצח בעימות. הגיל המבוגר של מועמדים לנשיאות הופיע כבר בבחירות 1984, בין הנשיא המכהן רונלד רייגן לבין וולטר מונדייל הדמוקרט, מי שכיהן כסגנו של קרטר. רייגן היה אז בן 74 ונחשב לנשיא המבוגר ביותר אי פעם שביקש להיבחר לתקופת כהונה שניה. מונדייל השתמש בגיל כאמצעי לנגח את רייגן, אבל בעימות הטלוויזיוני ביניהם, רייגן אמר: "אני לא מתכוון לנצל לצרכים פוליטיים את גילו הצעיר וחוסר ניסיונו של יריבי" - הנוכחים באולפן צחקו וכך גם מונדייל עצמו. רייגן ניצח אותו בקלות.
המתכונת הטלוויזיונית שהתגבשה בעשרים השנים האחרונות כללה שלושה עימותים: עימות כללי, עימות בנושא ענייני פנים ועימות בנושאי חוץ. כך אפשר היה לתקן בעימותים הבאים הפסד בעימות הראשון. כך בדיוק קרה בעימותים שניהל הנשיא המכהן ברק אובמה נגד יריבו הרפובליקני מיט רומני - הוא הפסיד בראשון אבל ניצח בשניים הנותרים.
העימותים הטלוויזיוניים השנה בין ביידן לטראמפ נערכים מוקדם יותר מבעבר, עוד לפני ששניהם נבחרו רישמית להיות מועמדי מפלגותיהם בוועידות שהן אמורות לקיים, של הרפובליקנים מה-15 עד ה-18 ביולי, ושל הדמוקרטים מה-19 עד ה-22 באוגוסט. לאור זאת, יתכן שהזמן הרב יחסית שיעבור מהעימות השני ב-10 בספטמבר עד יום הבחירות, 5 בנובמבר יקהה את תוצאותיהם. ביידן וטראמפ הם מועמדים מאד לא פופולריים וגילם המבוגר הוא נושא חשוב. ההפרש בגיל בין ביידן (81) לטראמפ (78) הוא רק שלוש שנים, אבל טראמפ נראה הרבה יותר נמרץ וחזק פיזית מביידן.
ביידן נהנה מניסיון רב שנים בפוליטיקה האמריקנית אבל לטראמפ יש ניסיון עשיר יותר באולפני טלוויזיה. הוא הופיע בכמה תוכניות פופולריות כמו "הג'פרסונים", ומ-2004 ועד 2015 הנחה תוכנית ריאליטי מצליחה בשם "השולייה". בבחירות 2016 הוא ניהל שלושה עימותים עם הילרי קלינטון, ובבחירות 2020 שני עימותים עם ביידן. בכולם, הוא קטע תכופות את דברי יריביו בזמנים שהוקצבו להם, התנהג אליהם בתוקפנות, בגסות ובחוסר כבוד, היה קצר רוח, הפגין ידע מועט והפריח סיסמאות חלולות.
באחד העימותים עם הילרי, ניגש אליה טראמפ מאחור בתנועה מאיימת והואשם בהטרדה. הוא טען, כמובן, שהוא הכריע את כל יריביו, אבל לרוב, הסקרים הראו תיקו או אפילו ניצחונות בנקודות לטובת יריביו.
לאור זאת, רשת CNN, שתשדר את העימות הראשון השנה, פרסמה כללי התנהגות שונים מאלו שהיו בעבר, רובם הוכתבו ע"י ביידן שהיה הראשון להזמין את טראמפ לעימותים. הוא דרש שהעימותים יתנהלו ללא נוכחות קהל באולפן, כך שלא יהיה אפשר לקבל משובים מידיים על מה שנאמר; רק המיקרופון של מי שניתנה לו זכות הדיבור יהיה פתוח, של השני יושתק כך שלא יוכל להפריע ולקטוע את דברי השני; המועמדים לא יוכלו להביא דפים עם נתונים וטיעונים, הם כן יקבלו דפים ריקים ועטים לכתוב הערות במהלך העימות; יהיו שתי הפסקות לפרסומות אבל במהלכן עוזרי המועמדים לא יוכלו לגשת אליהם ולייעץ להם מה לומר. כל אחד יקבל בקבוק מים.
טראמפ רצה להראות עד כמה ביידן חלש פיזית ודרש שהעימות יתנהל בעמידה מול דוכן ובמשך שעתיים. הדרישה הראשונה התקבלה אבל משך העימות יהיה שעה וחצי. יש שאומרים שהתנאים האלה דווקא יסייעו לטראמפ להגן עליו מפני עצמו, ולשמור על הופעה עניינית והגונה.
מועמדים לנשיאות משקיעים אנרגיה וזמן רב בהכנות ובאימונים לקראת העימותים. המטרה היא להכין אסטרטגיה, להפגין שליטה ביידע, באמצעות נתונים וטיעונים משכנעים ולתקוף את היריב בנקודות התורפה שלו. לרוב, במשחקי תפקידים, אישיות מתאימה נוטלת על עצמה לייצג את הצד השני, וכך להכין מראש מענים טובים לכל אתגר. מעידה עלולה להביא תבוסה ולכן המטרה הראשונה במעלה היא להימנע משגיאות. אנשי ביידן רוצים שהמועמד שלהם יזכור הייטב נתונים וטיעונים ואילו אנשי טראמפ דואגים לכך שלא יעשה שגיאות מגוחכות.
בעימותים טלוויזיוניים, תקשורת לא מילולית חשובה לא פחות ממה שנאמר והיא כוללת הבעות פנים, תנועות ידיים, קשר עיין וטון הדיבור. יש מאמנים מיוחדים גם לתחום הזה. ניתן רק לאחל לביידן ולטראמפ שהעימות הראשון ביניהם יהיה ענייני ותרבותי, יבהיר היטב איזה תוכניות יש להם כדי להתמודד עם האתגרים הפנימיים והחיצוניים של ארצות הברית, וששניהם יביעו תמיכה גורפת במלחמה שישראל מנהלת נגד חמאס וחיזבאללה.
פרופ' גלבוע הוא מומחה לארצות הברית ובעברו הקים ועמד בראש ביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן.