העולם של היום, עם כל השינויים שהוא עובר, הוא לא מקום שפשוט וקל לחיות בו כמו בעבר. אבל מכל המקומות בעולם, אני מאמין שישראל היא המדינה המורכבת והמתוסבכת מכולן. ישראל של עד 7 באוקטובר, סבלה ממחנאות פוליטית שהחריפה בגלל הסערה שחוללה הרפורמה המשפטית שהממשלה הנוכחית מובילה.
אבל אם חשבנו שהסיפור ירד מסדר היום לאחר האסון הגדול ביותר שעבר על עם ישראל מאז היווסדה, הרי שהתבדינו. עושה הרושם שאזרחי המדינה מתייחסים למציאות שלנו כמו שאוהדי כדורגל מתייחסים לקבוצתם האהובה. אוהדי מכבי, בית"ר, והפועל ילכו אחרי קבוצתם "באש ובמים" ועד יומם האחרון.
ממשלת ישראל, הגיע הזמן להניח את המפתחות וללכת הביתה | אפרים גנור
בישראל של 2024, גם בתוך האבל והשכול, הכאוס ואובדן השליטה, אנשים כאן עדיין נצמדים ל"קבוצות" שלהם. ואם נדמה את זה למגרש הפוליטי, אוהדי מפלגות, ומחנות ה"רק ביבי" וה"רק לא ביבי", מחריף מיום ליום. הרי, אם תשימו יד על הלב, את הקבוצה שלכם אתם לא מחליפים, אבל כשהיא לא עומדת בציפיות שלכם אתם דורשים את פיטורי המאמן, ושורקים בוז (במקרה הטוב) לשחקנים שבתחילת העונה עודדתם בשירה קולנית.
ואם חס וחלילה הקבוצה שלכם יורדת ליגה, אתם גם מגיעים לבית של הבעלים ודורשים שיעזוב את הקבוצה מיידית. אם נשים בצד את מקרי הקיצון בספורט הישראלי שלנו, אני חוזר למציאות הפוליטית ועושה את ההקבלה הנדרשת. אם קבוצת הכדורגל שלנו היא המדינה. והמאמן הוא ביבי והשחקנים הם נבחרי הציבור, אז מדוע אותם אוהדי הקבוצה לא מסתכלים על הביצועים ושופטים אותם על פי עשייתם הציבורית.
אם חלוץ שעלה לקבוצה מיליונים לא מבקיע שערים, שעון החול שלו מתהפך והסבלנות של האוהדים פוקעת. מדוע זה לא קורה כאשר שר בכיר בממשלה, כושל בתפקידו?
מדוע אוהדי קבוצה כועסים ומלינים כאשר שחקן בכיר שלא עומד בציפיות שלו, מעלה לרשתות החברתיות שלו עיסוקים פרטיים ומתעד את הבילויים שלו? הרי ישר הם אומרים בטח זה כי הוא עסוק במסיבות או בעסק החדש שפתח. מדוע אף אחד מאוהדי המפלגות לא כועס על זה שכל 120 נבחרי הציבור, יוצאים לפגרות החורף והקיץ שלהם אף שהמדינה בלהבות, חיילים נופלים, מילואימניקים קורסים ויש 120 חטופים להחזיר הביתה.
איך הם מקבלים את זה שראש הממשלה ושריו עוסקים בפוליטיקה ובהעברת חוקים מיותרים שאין להם שום ערך למלחמה. עזבו ערך, הם פוגעים במאמץ המלחמתי.
איך יכול להיות שישראל מובסת בהסברה ואף אחד לא מוטרד מזה שתשעה חודשים אין שר הסברה למדינת ישראל. מילא שר הסברה, תעמידו פרויקטור לזה. הרי מה הפלא? רק השבוע מינו סוף־סוף פרויקטור לצפון. צפון שאזרחיו הופקרו, ועתידו רחוק מלהיות ורוד.
אז מדוע קל לנו לתקוף את הבעלים, מאמן והשחקנים של קבוצתו האהובה, אבל אנו לא מסוגלים לדרוש מנבחרי הציבור שלנו לחשוב עלינו במקום על האינטרסים הפוליטיים של עצמם?
המטרה צריכה להשתנות. קודם טובת אזרחי המדינה במקום הראשון ורק אז נבחרי הציבור יימנעו מ"ירידת הליגה", בזכות העשייה על המגרש האזרחי ולא הפוליטי.
הכותב הוא יועץ תקשורת ומנכ"ל חברת היח"צ G גרופ