משהו קרה. בימים האחרונים חלה ירידה של כ-50 אחוזים בהיקפי התקיפות של חזבאללה מצפון ובהיקפי נטילת האחריות של הארגון, בעוד צה"ל ממשיך לתקוף בלבנון. עדיין מוקדם לקבוע ולא ניתן אמנם לברך על המוגמר, אבל נראה שסיומה הקרוב של המערכה ברפיח, בשילוב מסרים אמינים בשטח ובצירוף (סוף סוף) של לבנון למשוואה ויצירת לחץ פוליטי על חזבאללה מבית – משפיעים.
האם הרתענו? הרתעה היא דבר טריקי. על המרתיע לקלוע במדויק לראשו של האויב תוך ניסיון להבין מה הם אינטרסיו ומה יניא אותו מלפעול מעשית. בסופו של דבר, עד עכשיו זה לא עבד, אולי אפילו הפוך. הרי אם זה לא היה עצוב, זה כנראה היה מצחיק - שני צדדים (אם לא שלושה) שלא מעוניינים בהתנגשות רחבה בעיתוי הנוכחי דוהרים בכל זאת זה לכיוון זה. הכוונה כמובן לישראל ולחזבאללה (ולאיראן שמכתיבה את המדיניות מאחור).
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בוודאי תשאלו את עצמכם איך הגענו עד הלום? התשובה היא - בקלות. כתבתי על כך רבות - לכאורה יש משוואה ומכנה המשותף בין הצדדים - דיאלוג באש שמטרתו להרתיע את הצד השני מכניסה למלחמה רחבה. אבל זה היה מכנה משותף מטעה, היות שכל אחד מהצדדים דיבר בשפה שונה - צה"ל בשיח כירורגי באש נגד תשתיות ופעילים של חזבאללה, בעוד חזבאללה פועל הפוך - שיח רחב באש מול תשתיות אזרחיות (וגם צבאיות).
לכן, המלצתי כבר לפני מספר חודשים על התאמות בשפה שבה מדינת ישראל משתמשת ועל צירוף למשוואה של מרכיב מרכזי חסר - מדינת לבנון. הטענה הייתה שדווקא דיאלוג "אזרחי" עם לבנון יעורר לחץ פנים לבנוני (של הציבור הלבנוני ושל מדינת לבנון עצמה) על חזבאללה, שהוא כשחקן פוליטי מרכזי במדינה לא יכול יהיה להתעלם ממנו.
ההמלצה אומצה ובשבוע האחרון ניתן היה לראות בשורה של פרסומים על התווך האזרחי בלבנון כולל על נמל התעופה בבירות. אפילו ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי, שבעבר הלא רחוק התיישר עם מדיניות חזבאללה ודרש הפסקת אש בעזה, הצהיר בשבוע האחרון כי "עלינו לפעול כדי לא להפוך את לבנון לזירה של סכסוכים חמושים. אין לקשור בין היציבות והאינטרסים של לבנון לסכסוכים מורכבים ומלחמות אינסופיות".
״נסראללה נבהל״: המסר שקיבל מנהיג חיזבאללה בביירות
זה חשוב מאוד. ישראל החלה לדבר בשפתו של חזבאללה ולהתייחס למה שבאמת מניע אותו – התווך האזרחי בלבנון. אבל זה מדבר בעיקר אל "הכובע הלבנוני" של חזבאללה. האם זה מספיק כדי למנוע מלחמה בצפון ובמקביל גם להגיע להסדר שיסיים את מלחמת ההתשה מול חזבאללה ולבנון במצב אחר ממנו נכנסה ישראל אליו? האמת, לא יודע. הרתעה היא דבר טריקי.
ייתכן עם זאת, שדווקא חזבאללה עצמו סיפק השבוע תשובה לשאלה זו כשאיים מפורשות על קפריסין, אם זו תפעל במלחמה כדי לסייע לישראל. בכך הטיל חזבאללה בעצמו למערכה צד ג' פוטנציאלי, שלתחושתו ישרת את האינטרס הישראלי מול לבנון במלחמה, בעודו שוכח כי ב"כובעו האיראני" גם לו עצמו יש צד ג' (שכבר כעת משרת את האינטרס שלו, ויעשה כן ביתר שאת בחירום) - סוריה.
כשחושבים על זה - מאפייני ההתנהלות הישראלית מול סוריה במהלך המלחמה לא היו שונים אסטרטגית מאלו שבשיגרה (תקיפות נקודתיות במב"מ), בעוד שזו מתפקדת הלכה למעשה כ"ציר פילדלפי" של איראן וחזבאללה - HUB וגשר יבשתי נוח להעברות אמל"ח ופעילים מאיראן. היות שצבא סוריה אינו משתמש באש נגד ישראל, דמשק נתפסת בטעות לשחקן הפאסיבי שבחבורה ואינה משלמת מחיר סורי ריבוני על תפקידה הפעיל במלחמה הזו.
כל הדיוט בישראל יודע לומר כבר היום כי סוריה ושימור משטרו של בשאר אסד הם אחד מהאינטרסים החשובים ביותר של איראן ושל חזבאללה ל"יום שאחרי". דמשק היא ציר פילדלפי ו"צינור החמצן" של חזבאללה ושל ציר ההתנגדות האיראני מצפון. כל הדיוט גם יודע לומר כי סוריה כיום היא שחקן צבאי משני ויכולותיה מוגבלות באופן יחסי, לאחר מלחמת האזרחים העקובה מדם שעברה, ולא מדובר בתוספת משמעותית לרשימה המתארכת של אויבים על גבולותיה של ישראל.
וכמו בעזה, גם כאן, דווקא סוריה אינה חלק מהדיאלוג בין הצדדים, למרות שהיא מרכיב עיקרי בכובע האיראני של חזבאללה ובתפיסתו את "היום שאחרי" המלחמה. ולכן, כמו בעזה, גם כאן, על ישראל להתחיל להשתמש בדמשק כקלף ליצירת הרתעה, למניעת הסלמה בחזית הצפונית ולעיצוב מחדש של "היום שאחרי".
על ישראל לצרף את דמשק למשוואה באמצעות איום אמין עליה ועל משטר אסד בכל תרחיש של מלחמה בזירה הצפונית. "דין דמשק יהיה כדין ביירות" והבהרה כי משטר אסד ככל הנראה לא ישרוד מלחמה בצפון, הם לא רק צעדים נחוצים בכל מלחמה מצפון כדי לעצב את המרחב באופן שיתאם את האינטרסים הביטחוניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל, אלא, באופן פרדוקסלי, גם מרכיב ואמצעי משמעותי במניעת מלחמה כזו.
אם עד כה ישראל התמקדה ישירות בחזבאללה, ובשבועיים האחרונים צירפה את מדינת לבנון למשוואה, הרי שכדי לסגור את המעגל גם מהכובע האיראני, נראה שצירוף "ציר פילדלפי הצפוני" המדינתי המתקרא סוריה לדיאלוג ולמסרים שמנהלים הצדדים בימים אלו יחזק משמעותית את ההרתעה מפני כניסה של איראן וחזבאללה למלחמה בזירה הצפונית בעיתוי הנוכחי (שממילא נראה שאינם מעוניינים זו).
ממליץ בחום למקבלי ההחלטות לשקול זאת, מה גם שבעיתוי הנוכחי זירה אחודה בצפון במקרה של מלחמה רחבה היא אינטרס ישראלי כדי לעצב אחרת את המרחב ולבודד את לבנון מההשפעה האיראנית הישירה.
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים