אם לא יחול שינוי מפתיע, תעריפי התחבורה הציבורית יתייקרו בשבוע הבא ב־1 ביולי ב־5% ל־6 שקלים לנסיעה. ההסברים צפויים אך מרגיזים: עליית מחירי הדלק, הביטוח והשכר. עדכון המחיר מתבצע אוטומטית כמו הוראת קבע בבנק, אלא אם כן השרים עושים מעשה ומתערבים. ב־2023 המחיר עמד להתייקר ב־12%, אלא ששרי האוצר והתחבורה התערבו והמהלך נבלם.
השנה זה לא יקרה, והנוסעים ובהם הקשישים, החיילים וסתם אזרחים ישלמו יותר. בממשלה בראשות בנימין נתניהו נקלעו לתרדמת. מה שיעיר אותם זה קול צלצול כספי הקואליציה המגיע מחדרי ועדת הכספים, או לחלופין פעמון הבחירות.
יוקר המחיה, תמונת מצב: מה עושה נתניהו? עדיף שלא תשאלו. השבוע הפציע למסז' מפנק באולפן "הפטריוטים" בערוץ 14. המופע נראה יותר כ"שבתרבות" מאשר כראיון עיתונאי.
משלל השאלות של ינון מגל, אחת בלבד הופנתה לנושא יוקר המחיה ולכך שהציבור לא גומר את החודש. נתניהו, שהזחיחות בראיון נעלמה ממנו, השיב כהרגלו בעמימות כאילו מדובר בגרעין האיראני. לדבריו, הוא משוחח עם בצלאל סמוטריץ', יינקטו צעדים נוספים בהמשך, וזה מחיר המלחמה. "יש לנו כלכלה חזקה בזכות הרפורמות שהובלתי. מה שחשוב ביותר לכלכלה הוא השגת הניצחון", הוסיף.
יופי שצמד המילים "ניצחון מוחלט" כשלצדן "פסע מהניצחון" ירדו סוף־סוף מהלקסיקון ואופסנו בארון. אבל מהו אותו ניצחון מיוחל? מדוע אנחנו מחכים כבר תשעה חודשים והרך הנולד עוד לא יצא לאוויר העולם?
הכישלון העיקרי של נתניהו, לצד הקריסה הביטחונית, הוא הרמת הידיים במלחמה ביוקר המחיה, למעט המלחמה ביוקר המחיה למען משפחתו. הפער בין הבטחות הבחירות למציאות הוא ענק כמו הגירעון בתקציב.
הדרך הקלה לברוח מאחריות היא מסעות "שיימינג" כלפי המגזר העסקי. אלא שבהתאחדות התעשיינים, באיגוד לשכות המסחר ובהסתדרות דורשים מנגד שהממשלה תתחיל לעבוד בעיקר למעננו. כשהממשלה מייקרת תעריפי מים, ארנונה, חשמל ובנזין, ליצרנים ולקמעונאים אין ברירה אלא להעלות מחירים.
נעבור לשר האוצר: עד סוף 2023 נעשו מאמצים מצד סמוטריץ' לבלום את עליית מחירי הבנזין דרך הקפאת המס על הבלו. ואכן, במשך מספר חודשים המחירים הוקפאו, עד שעליית הדולר ומחירי הדלק בעולם הכריעו את שר האוצר והוא נטש את המאבק.
לפני כשנה נעשו ניסיונות מצדו להקפיא את מחירי החשמל, בהצלחה חלקית. התעריף נקבע על ידי מועצת רשות החשמל, שכלכלניה ניסו לבלום את התעריף דרך מקורות הכנסה חלופיים כמו מכירת תחנת הכוח אשכול.
זה כאמור הצליח חלקית, עד שהרים ידיים. סמוטריץ' נטש את אחריותו למען מטרות נשגבות, עם תקצוב השרה אורית סטרוק במאות מיליוני שקלים, קידום מלחמה בלבנון וחזרה להתיישבות בעזה. המנדטים של הציונות הדתית בסקרים בהתאם.
אבל יש גורמים בקואליציה שעדיין מנסים לבלום זמנית את יוקר המחיה, וצריך להריע להם. ברגע שהמחירים נבלמים ויוקר המחיה יורד, גם האינפלציה נעצרת ובעקבותיה הריבית יורדת.
בפועל, הם חוטפים מקלחת צוננים על הראש כאילו זה עתה ניסו לגנוב מהקופה הציבורית. השבוע אושרה הצעת שר הכלכלה ניר ברקת לקדם את הרפורמה - "מה שטוב לאירופה טוב לישראל".
זו חדשה טובה, כי עד היום מקובל היה בקואליציה לחשוב שמה שטוב לנתניהו, טוב לישראל. אלא שהשבוע נחשף על ידי ארגון לובי 99 כי מתוך 538 תקנים הנכללים בחוק, רק כ־20% יבוטלו. כל השאר יישארו בגלל לחצים פוליטיים של גורמים בקואליציה ושל מתנגדיו של ברקת בליכוד. ברקת אומנם הצליח רק חלקית, אבל לפחות ניסה.
יוזמת חקיקה נוספת, להקפאת הארנונה, שתתייקר ב־2025 ב־5.3%, מוביל יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ משה גפני. משמעות הייקור למשקי הבית והעסקים היא תוספת עלויות של 1.6 מיליארד שקל ב־2025. ח"כ גפני זרק לאוויר רעיון מצוין, אבל האם הוא בכלל התחבט בשאלה מאיזה תקציב יגיעו 1.6 מיליארד שקל כדי לממן את תוספת העלויות לרשויות המקומיות?
לדעתי, הכאוס הפיננסי הפוטנציאלי לא הטריד אותו, כי הוא הבין שמה שחשוב באמת הוא עצם היוזמה. ואני מתפלל שיילחם על חוק הארנונה לפחות כמו שהוא נלחם על תוספת השכר למורות המגזר החרדי.
מהלכים נוסף חשובים לא פחות להקפאת תעריפי המים, פתיחת שוק החשמל לתחרות ויבוא מוצרים בתקינה מופחתת, מוביל שר האנרגיה אלי כהן. תעריפי המים אמורים היו להתייקר במקור ב־7.7%, אך מועצת רשות המים אישרה השבוע התייקרות של 1.6% בלבד.
הפחתת התעריף תבוא על חשבון רזרבות בהיקף 200 מיליון שקל של חברת מקורות. במקום שהכסף יועבר לאוצר כדיבידנד וייבלע בגירעון התקציבי, הוא יגיע ישירות לכיסי האזרחים, לסקטור העסקי ולענף החקלאות. אז מה רע?
אבל למרות יוזמה ברוכה זו יש המצקצקים בלשונם ובאים בטענות לשר על התערבות לא ראויה בשיקולי מועצת רשות המים ועל שיקולים פוליטיים וחשש לערעור יציבותה הפיננסית של חברת מקורות. המבקרים יכולים להירגע.
מקורות לא תיפגע. גם דירוג האשראי שלה לא יירד. אז מה קורה כאן? מצד אחד מתלוננים שהממשלה אינה נלחמת מספיק ביוקר המחיה, וכשעושים משהו חריג - חוטפים על הראש.
יוזמת שר האנרגיה היא משב רוח מרענן בממשלת החידלון שבה שקר הוא אמת, אחים לנשק הם אחים חורגים וגיוס חרדים משול לגזירות שמד. לו אלי כהן היה מחליף את שר ההתנחלויות כשר אוצר, סביר שהקפאת הבלו על הבנזין הייתה נמשכת לאורך זמן ומס הבלו היה יורד ובהמשך מחירי המזון והדיור.
ברור שאין כאן מעשה קסם. חלק מהיוזמות יובילו למצוקת מקורות תקציביים. אלא שבדיוק כאן נכנסת אחריותם של ראש הממשלה ושר האוצר. השניים מוזמנים לבלום כספים קואליציוניים לציונות הדתית או ליהדות התורה, שתרומתם לצמיחה דומה לסיכוי לצמיחת שיער על כף ידי. את הכסף יש לייעד כאמור להורדת נטל יוקר המחיה ולהפחתת עלויות לסקטור העסקי.
בשבוע שעבר ננעלה באוניברסיטת תל אביב ועידה נוספת תחת הכותרת "עתיד ישראל". לנוכח אינפלציית הוועידות חמקה ועידה זו מהרדאר התקשורתי. חבל, כי היא כוללת התייחסות פומבית של ראשי הסקטור העסקי למצב הפוליטי ולהשפעתו על עתיד ישראל.
ראשי הסקטור העסקי נמנעים בדרך כלל מלתת פומבי לדעתם בנושאים פוליטיים ונזהרים מכניסה לשדה המוקשים הזה. הם מסתפקים בדרך כלל בחתימה על עצומות - וגם זה במקרה הטוב.
בכנס באוניברסיטה, שנערך תחת מטרייה אקדמית, הם הרשו לעצמם לשחרר את חרצובות לשונם. היו שם לילך אשר טופילסקי, מנכ"ל בנק דיסקונט לשעבר ושותפה בכירה בקרן פימי שבניהול ישי דוידי, מנכ"ל פוקס הראל ויזל ויו"ר שלמה אחזקות אסי שמלצר. כל אחד מהם מייצג עסקים במיליארדי שקלים. לשרי הממשלה מומלץ במיוחד להקשיב להם.
אשר הייתה נחרצת: "אנחנו בסיטואציה כל כך מורכבת ובעייתית חברתית, כלכלית, ביטחונית, ובמשברים כאלה הדבר הנכון ביותר הוא להחזיר את המנדט לעם", אמרה נחרצות והוסיפה: "אין ספק שאנחנו צריכים ממשלה התומכת יותר בעסקים. העסקים בצפון קורסים ולאו דווקא מקבלים את התמיכה הנכונה".
על היחס השלילי שסופגת ישראל בימים אלה ממשקיעים, הוסיפה: "יש בעיה - האם הסנטימנט השלילי נגד ישראל נובע מהמצב הביטחוני או שהוא משהו שיימשך גם הלאה. אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי לוודא שמותג ישראל, שהיה מותג טוב, יהיה גם בעתיד.
משקיעים שממילא נמצאים כאן פחות, אין להם את הסנטימנט כמו לאלה שהולכים איתנו שנים והשיחות מולם הן אחרות. זה בזבוז זמן להיכנס למו"מ איתם בתקופה כזו, כי ממילא הם לא ישקיעו כעת".
על הצעדים שיש לנקוט, אמרה: "חייבים לחזק את התעשיות שעובדות וחורקות שיניים, וחייבים לתמוך בהן, כי לאורך זמן קשה לשמר אותן. אנחנו מאמינים באותן חברות. יש לנו מפעלים בקריית שמונה ובאשקלון, וכולם עובדים הרבה יותר קשה ומאבדים לקוחות כי הם נמצאים בקו העימות.
"החברות בקרן פימי יצמחו ב־2024 אפילו בשיעור דו־ספרתי מול 2023. זה שיש אבטלה נמוכה נובע מדמוגרפיה והייטק. זה חשוב לשמר את זה, אבל לאורך זמן במדינה עם גירעון גבוה החורג בהיקפים כאלה, זה יחלחל גם לעסקים".
הראל ויזל, המנהל ובעל השליטה בקבוצת האופנה פוקס, חווה כבר את הפגיעה בעסקים לאחר שרשת פרט א־מנג'ה השוויצרית ביטלה את הזיכיון שקיבל להקמת סניפים בישראל. את הבטן המלאה שיש לו על הממשלה הוא פרק במילים הבאות: "שנתיים אני עובד על פרויקט ומבינים שלא רוצים לעשות איתך עסקים כי אתה ישראלי.
זה מוציא המון אמוציות, בטח כשברקע מלחמה ופצועים. ברור לי שזה לא הזמן הנכון לחברות ישראליות לפנות לגופים בינלאומיים. "הבעיה הגדולה שתהיה לנו היא אחרי המלחמה, מפני שהתרגלנו ללבנון 2, לצוק איתן ולדברים קטנים, ותמיד כולנו חשבנו - וגם החברות בחו"ל - פעם בארבע שנים יש מבצע או מלחמה והכל חוזר. עכשיו זה ארוך מאוד, וצריכים לחשוב על ההשלכות קדימה".
על רמת הסיכון בהשקעות הוא מוסיף: "אני מפחד שיסתכלו על ישראל ויחפשו תשואות טובות ויקטלגו אותנו כמקום יותר מסוכן. מאז הקורונה גדל ב־10% מספר הישראלים הטסים כל שנה לחו"ל. גם הנתונים על הטסים משקרים".
לדבריו, "אני רוצה שכל שקל יופנה לכל העם ולא לסקטור מסוים בעם, או שיקבל פי עשרה מאשר האמצע שצריך את זה. אין נתק עם הממשלה. חשוב לשמור על דיסקרטיות כדי שנמשיך לשמור על קשר - ולכן אשמור על שתיקה".
על הציפיות מהסקטור העסקי והממשלה הוסיף ויזל: "אחרי ה-7 באוקטובר הקמנו בפורום העסקים מטה בתוך יומיים, נכנסנו מתחת לאלונקה. עזרנו בהרבה כסף לפצועי צה"ל ויחידות צה"ל. עשינו 150 ערבים ולכל גדוד שיצא מיישובי העוטף הבאנו זמר וברביקיו להתרעננות. זה הזמן שהגושים האמצעיים יהיו ביחד, ללא קיצונים מכל הקצוות. אין דרך אחרת מאשר בחירות.
צריכים שאנשי האמצע ימשיכו כשהקיצונים בחוץ. צריכים אמצע חזק עם לפחות 70% של קונצנזוס. העם שלנו צריך אחדות". איש העסקים אסי שמלצר הוא בעל השליטה בקבוצת שלמה, הפעילה בתחומי הרכב, הביטוח, החשמל והאנרגיה. לדבריו, "ישראל היא פירמה חזקה יותר מהאינדיווידואל ומסוגלת לעבור משברים אם היא פירמה חזקה.
צריכים להסתכל לטווח הקצר והארוך ולוודא שלמרות הקשיים והתקופה הקשה, הפירמה שלנו תתגבר. הרווחיות הולכת ופוחתת והספקים נשחקים, כי יש גבול כמה אפשר להעלות מחירים למרות שהעלויות עולות. אני מעריך שב־2024 נחווה פגיעה ברווחיות למרות שמירה על מחזורי המסחר".
המפקח על הבנקים דני חחיאשווילי נחבא אל הכלים, אף שמאחורי הקלעים הוא עושה הרבה מאוד. אחד המהלכים החשובים שעשה השבוע היה הארכת מתווה הסיוע הבנקאי לנפגעי המלחמה ביישובי הצפון והדרום ולאנשי המילואים. האם גם היום, תשעה חודשים אחרי המלחמה, צריך עדיין רשת ביטחון ללקוחות?
"בסופו של דבר עשינו חשיבה פנימית והסתכלנו על תמונת המצב. מצד אחד, פחות לקוחות משתמשים באפיקי הסיוע, אבל מצד שני מצב אי־ודאות עדיין קיים, וחשוב - לפחות מבחינת חלק מלקוחות - להמשיך עם זה. אנחנו בשיח שוטף עם הבנקאים ומקבלים נתונים באופן שוטף. חלק מהלקוחות כבר חזרו לשלם ואני בטוח שהמתווה הנוסף יעזור למי שצריך.
אנחנו כאן בשבילם. למען האמת, גם אנחנו בבנק ישראל חשבנו שהמלחמה תהיה יותר קצרה, אבל אנחנו במצב מלחמה, ורבים מהלקוחות עושים עדיין מילואים. הצורך בסיוע ירד, אבל אי־הוודאות עדיין גבוהה. אנחנו עוד שלושה חודשים מהיום נחליט מחדש, בהתאם למצב הדברים".
ניגע לרגע בנושא האקטואלי ביותר הנוגע לפסיקת בג"ץ לגיוס חרדים. אילו השלכות כלכליות יש לכך על המערכת הכלכלית בכלל והבנקאית בפרט? "הפסיקה הייתה רק השבוע, ואני לא רואה בשלב זה השפעה ישירה על המערכת הבנקאית. לגבי המערכת הכלכלית, פסיקת בג"ץ אמורה להשפיע על צעדי הממשלה והדרך שבה היא תיישם אותה. אנחנו בבנק ישראל נצטרך לבחון את ההשלכות הכלכליות, למרות שהן בעיקרן חברתיות. מוקדם עדיין להגיע למסקנות".
למרות רווחיות הבנקים, מחיר מניות הבנקים נמוך, וכמעט כולם נסחרים מתחת לשווי הונם. האם זה לא מטריד אותך? "נתון זה מלווה אותנו כבר כמה חודשים ואולי אף תקופה ארוכה יותר. מחירי מניות הבנקים מושפעים לא מהתוצאות הכספיות של הבנקים אלא גם ממצב הכלכלה הישראלית ותחזיות המשקיעים ביחס לעתיד.
רמה נמוכה של מניות ביחס לשווי בספרים מאפיינת תקופות של אי־ודאות. התנודתיות במניות היא תופעה שהייתה קיימת גם בעבר. אנחנו עוקבים אחרי התופעה, אבל בשלב הזה אין משהו שמטריד אותנו. אם בנקים יצטרכו לגייס הון באקוויטי זה עלול להיות קושי, אבל לבנקים יש יחסי הון גבוהים".
מה עושים עדיין כדי לשפר את האוריינות הפיננסית של לקוחות הבנקים? האם יש שיפור במצב? "אנחנו מובילים הרבה מאוד צעדים בתחום, שעיקרם מתן מידע נוסף ללקוחות, צעדים לשקיפות כדי שניתן יהיה להשוות את הריביות על הפיקדונות ועל האשראי, ויש כבר מסרוני מידע המעדכנים את הלקוחות בדבר גובה העמלות.
אלה דברים שלא היו קיימים מעולם. כל הנושא הזה מתחבר לעניין האוריינות הפיננסית, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים שהלקוחות ישתמשו במידע זה לשיפור מצבם בבנק. בנוסף, אנחנו מקיימים סמינרים בנושא הונאות וגם הסברה ישירה לציבור ופורום של חינוך פיננסי".
והאם באמת כל זה עוזר? האם ניידות הלקוחות בין הבנקים משתפרת?
"אנחנו עוקבים אחרי ניידות הלקוחות ולא רואים שינוי משמעותי. ועדיין, אנחנו כן מנסים להבין את הדברים בכלים שלנו ומדוע זה לא קורה. מדובר בנושא שצריך לעבוד עליו. שיעור הניידות לא השתנה בשנים האחרונות למרות כל הצעדים האחרונים שאותם נקטנו. ההערכה שלנו בבנק ישראל היא שרק 2%־3% מהלקוחות עוברים בין הבנקים. זה לא מפתיע, כי זה המצב גם בבנקים בעולם".
אז מבחינה זו הבנקים הדיגיטליים החדשים לא עזרו?
"עצם העובדה שיש לנו שני בנקים דיגיטליים חדשים זו כבר בשורה ללקוחות, כי יש יותר אפשרויות בחירה. זאת תחילתו של שינוי. בנק וואן זירו של אמנון שעשוע עובד קצת יותר משנה, והבנק השני, אש של ניר צוק, עדיין לא נפתח לציבור. זה לוקח זמן כדי שהם יצליחו.
"האסטרטגיה שלהם היא הסתכלות לטווח הארוך. גם בתחומים הללו אנחנו עושים מהלכים לכניסת שחקנים נוספים. אם רוצים לנצל את התשתיות הקיימות ולעודד תחרות, חייבים להכניס שחקנים פיננסיים נוספים למערכת". בדיוק בנקודה זו אני רוצה לשאול: מה קורה עם היוזמה שלכם להכניס שחקנים חוץ־בנקאיים ולתת להם רישיונות לגיוס פיקדונות עו"ש ומתן אשראי?
"אנחנו נמצאים בשיח מול השוק החוץ־בנקאי ומול גורמי רגולציה וממשלה נוספים. פנינו לאותם גופים וקיבלנו הערות מהם הנוגעות למגוון העיסוקים המותרים להם, האם יוכלו להיות יותר שחקני נישה, מה תהיה מידת הרגולציה עליה ומה מבנה האחזקות. אנחנו מנסים לגבש עמדה והמלצות ברורות כדי להכניס את הגופים הללו לתוך השוק.
"בסופו של דבר נעשו הרבה צעדים תשתיתיים בשנים האחרונות, כמו מאגר נתוני אשראי, המעבר בקליק והבנקאות והפתוחה. השאלה היא אם יש עוד משהו שאנחנו צריכים לעשות כדי להביא למערכת גופים נוספים כמו חברות כרטיסי אשראי ואולי חברות ביטוח".
האם אתה לא מוטרד מריבוי חילופי המנהלים בבנקים? ומדוע המינוי של חדוה בר, קודמתך בתפקיד, לדירקטוריון אחד הבנקים מתעכב? "בסופו של דבר מה שמעניין אותי הוא קיומו של ממשל תאגידי ראוי בבנקים. נכון שכשמתחלפים בעלי תפקידים בכירים בבנקים בבת אחת זה מציב אתגרים יותר גבוהים, אבל אלה לא תופעות שלא קרו בעבר.
ארגונים חזקים כמו בנקים יודעים להתמודד עם חילופי מנהלים, ואני לא מוטרד מקצב החילופים כל עוד זה מתנהל בצורה תקינה. אבל אנחנו עוקבים.
"באשר לשמות ספציפיים כמו חדוה בר, אני לא יכול להתייחס לאף אחד באופן פרטני. יש תהליך סדור למינוי דירקטורים והוא מתנהל כסדרו. כשיושלם, נראה מי הדירקטורים ואז נצטרך לאשרם. גם מינוי הדירקטורים בבנק לאומי מתעכב באופן חריג, אבל התהליך לוקח זמן כי בודקים כל מיני עניינים נוספים הנוגעים למינויים".
הכנסת אישרה השבוע חוק המחייב את הבנקים לדווח על סגירת סניפים. איך אתה מתייחס למעורבות זאת? "כבר היום וזה מספר שנים שכל סגירה של סניפים מחייבת את אישור המפקח של הבנקים. התיקון שיזמה הכנסת היה שעוד לפני שאני מאשר סגירת סניף, אני חייב להתייעץ עם ועדת רישיונות. הבנקים התייעלו וסגרו בשנים האחרונות מאות סניפים, והייתה דאגה לפגיעה ברמת השירות באוכלוסיות מסוימות".
עוד הוסיף: "בהקשר הזה בנק ישראל הנחה את הבנקים בשנים האחרונות לגבי הצורך להיות ערים לצורכי אוכלוסיות שונות. כשהגיעו אלינו בקשות לסגירת סניפים, לא פעם אחת לא אישרנו סגירה של סניפים. חברי הכנסת, המייצגים את הציבור, רצו מעגל בקרה נוסף - ומבחינתי אין מניעה לכך".