הימים האלה, והחודשים הקרובים, הם תקופת מבחנה ההיסטורי של תנועת הליכוד. ואין אני מתכוון לראש הממשלה בלבד, אלא לכל יחידיה - השרים, השרות וכל חברות וחברי הכנסת המכהנים כיום בסיעת הליכוד. כולם יעמדו במבחן אישי נוקב; ואף התנועה כולה תעמוד במבחן זה.

"פעיל" רק כמה שעות ביום, מבולבל אחרי טיסות: הסוד של ביידן נחשף
נועה ארגמני מדברת לראשונה: "מה שהעסיק אותי בשבי זה הדאגה להורים"

התנועה כולה תיאלץ להכריע בין המשך עבודתה בקידום האינטרסים של השותפות הקואליציוניות לקבלת עוד כסף ועוד שלטון, ובין הגנה על עתיד מדינת ישראל. אם להמשיך להיות חוטבי העצים ושואבי המים של המגזר החרדי - מגזר שתרומתו לכלכלת המדינה מועטה ותרומתו לביטחון המדינה כמעט אפסית ואפילו מזיקה, והיונק סכומי עתק מהתקציב ללא הצדקה וללא איזון - או שיצליחו להתעשת ויבחרו בזקיפת ראש, יצירת מנהיגות לאומית, הצבת קווים אדומים, וקידום הערכים שלהם זקוקה המדינה כיום יותר מתמיד.

תנועת הליכוד מצויה עדיין בעמדת מנהיגות מרכזית ומסיבה זו מוטלת עליה האחריות המרכזית לחילוץ המדינה מהמשבר רב־הפנים הנוכחי. בפני תנועת הליכוד ההכרעה אם לאחוז בהגה השלטון או להמשיך להיות משרתת עלובה ונבוכה של שותפותיה הקואליציוניות. ויש לה כיום הזדמנות היסטורית, שלא תחזור, לשנות כיוון.

בין שלל הנושאים הרי הגורל המצויים על סדר היום הפוליטי, בולטים שלושה. ההכרעה בהם וברבים אחרים תשרטט לנצח את אופייה וצבעה של תנועת הליכוד.

הראשון הוא תיקון פקודת המשטרה על פי הנוסח שהוכן על ידי השר לביטחון לאומי. זו חקיקה שאם תעבור תהפוך את משטרת ישראל למשטרה פוליטית. אגף החקירות עצמו יהיה כפוף לשיקולים פוליטיים ותישלל ממנו היכולת לשמור על חוק המדינה. הוא יימצא מועל בתפקידו תוך שימוש בתירוצים נואלים.

המשטרה צריכה לחקור כיום ולהמליץ, ללא היסוס, על הגשת כתב תביעה נגד איתמר בן גביר עצמו על שום שהוא ביצע עבירה פלילית חמורה בהיכנס רכבו לצומת באור אדום, נוכח פני האומה, במכוון וכפרי של דפוס התנהגות קבוע המסכן את המשתמשים בדרך. המשטרה צריכה לחקור שרים שמעלו באמון הציבור והפכו את משרדם לארגון שנועד לקדם אינטרסים אישיים.

המשטרה צריכה לחקור מתנחלים התוקפים באלימות פלסטינים. משטרה פוליטית לא תוכל לעשות זאת. משטרה פוליטית היא חלק ממשטרים אבסולוטיים המשתמשים בה כדי לחנוק את חופש הביטוי ולדכא את זכויות היחיד. לא חסרות דוגמאות.

השני הוא חוק הגיוס. עקרון השוויון בפני החוק הוא ביסודה של מדינה דמוקרטית. אלו בושה ואות קלון לישראל שבג"ץ אומר לנו היום מה שכל ילד בוגר היה מסוגל להבין ביומה הראשון של הקמת המדינה. המפלגות הפוליטיות בישראל, כולן ללא יוצא מהכלל, מכרו את עתיד המדינה למען שלטון עכשיו והפכו את ישראל לדמוקרטיה רקובה.

חלק מהציבור חייב על פי החוק לשרת בצה"ל וחלק אחר פטור. אלה המשרתים בצה"ל נושאים בעול השירות ומסכנים את חייהם. אלה הפטורים מהשירות בצה"ל אינם נושאים בעול ופטורים מסיכון חייהם. זו אפליה בין דם לדם - החמורה ביותר שמדינה עלולה לייצר בקרב ציבור אזרחיה. על ברכי אפליה נתעבת זו בנינו כאן ממשלות. והציבור הסכים לכך במשך עשרות שנים. אם אפליה זו תימשך, גורל המדינה כולו על כף המאזניים. יש כיום לתנועת הליכוד הזדמנות נדירה ליצור שינוי עמוק בחברה הישראלית. לבטל אפליה הדומה לסרטן הפושט בגוף החברה.

הגיעה השעה שנפסיק עם הטיעונים ההיפוקריטיים של “תורתם אמנותם", זהו עוד תירוץ נואל לתחזוק האפליה. מי שרוצה ללמוד תורה שילמד תורה כאוות נפשו. הוא לא יותר חשוב מצעירות וצעירים הלומדים רפואה ומצילים חיים. חובת השירות בצה"ל חייבת להיות מוטלת על כל יחיד ויחידה ללא קשר לתחום עיסוקם.

והשלישי - חוק הרבנים. כמה עלובה וצרת אופק הצעת חוק זו. הכפלת או שילוש מספר הרבנים המוניציפליים בהחלטת שר הדתות. זוהי עוד לבנה בהפיכת מדינת ישראל למדינת דת. עוד חישוק כדי לחזק את הקשר המוסדי שבין המדינה לדת.

הצעת חוק זו נבלמה לאחרונה כשכמה מחברי הכנסת בתנועת הליכוד העזו להביע מחאתם. יש בכך כדי להדגיש ליחידי התנועה את אחריותם האישית. וזו אולי גם קרן תקווה קלושה להולדת יום פוליטי חדש.

הפגנת חרדים (צילום: אבשלום ששוני)

אני חבר תנועת הליכוד. לא פרשתי על אף השינוי באופייה. מי שיקרא רשימתי זו יאמר בוודאי לעצמו: “כמה הוא נאיבי. הוא לא מבין את השינוי שעבר על התנועה". ייתכן שתגובה זו אכן תהיה נכונה. אבל מגילת זכויות אדם של ישראל, שבמשך 44 שנה לא הצליחו להעבירה בכנסת ישראל, הועברה לפני 32 שנה דווקא בתקופת שלטון הליכוד, בתמיכת מספר בולט של חבריה ועל פי מתווה שאותו הציב מנהיגה מנחם בגין.