החלטת בג"ץ בעניין גיוס בני הישיבות והפסקת המימון לישיבות שתלמידיהן אינם מתגייסים עשויה להתגלות כראשיתו של עידן חדש ביהדות, בתהליך היסטורי שלדעתי מועדו הגיע.
תוכחות הנביאים על כך שהעם אינו מקיים את מצוות התורה מתארות מצב שהיה קיים בימי הנביאים והמלכים. העם היהודי חי בארצו חיים ממלכתיים, לרוב חגיו היה ממד חקלאי דומיננטי, ובצדו התקיים פולחן דתי המונהג בידי הכוהנים, שבמקרים רבים היו לעומתיים למלך, ובמרכזו עמד בית המקדש. כך נראה העידן הראשון של היהדות לאחר ההתיישבות בארץ ישראל.
התוכנית האמריקאית הגדולה שעשויה להפוך את המזרח התיכון
נועה ארגמני מדברת לראשונה: "מה שהעסיק אותי בשבי זה הדאגה להורים"
לאחר חורבן הבית השני החלה תקופה חדשה ביהדות. את מקום הכוהנים תפסו הרבנים ואת מקום הפולחן תפסו הלימוד והפרשנות. זו התקופה שהביאה לנו את הלל ושמאי, את רבי עקיבא ואחרים - במקביל לניסיונות לאומיים לשקם את הריבונות תחת שלטון יוון ורומי. לאחר חתימת המשנה החלה תקופת האמוראים, היא תקופת כתיבת התלמוד - הבבלי בבבל, והירושלמי בגליל, המהווים פרשנות בת זמנם למשנה. תקופה זו נמשכה גם היא כ־400 שנה, ובמהלכה קם והתבסס עולם הישיבות. הישיבות היו למקום העליון של לימודי יהדות, וראשי הישיבות היו מנהיגי העם היהודי.
עולם הישיבות נדד בימי הביניים לאירופה והתאים את עצמו לאורח החיים שם. לצד עילויים שהקדישו את זמנם ללימוד, רבים עבדו לפרנסתם הגם ששמרו על אורח חיים דתי. עולם זה חרב בתקופת השואה, אך מתקיים בקרב החרדים בארצות הברית והחל משתקם ותופס נפח גם בישראל.
מבחינה היסטורית, הקמת המדינה משתווה לחורבן הבית והגלות. “החזרת העטרה ליושנה" האמיתית היא חזרת החיים הלאומיים של העם היהודי בארצו, שמנהל חיים ממלכתיים עצמאיים ומפתח תרבות עברית, ואילו הדת נעשתה רק אחד ממרכיבי החיים היהודיים כאן.
צינור המים שבעזרתו ניסה בן־גוריון להחיות את עולם הישיבות כשפטר מספר זעום של עילויים משירות, הפך בימי בגין לשיטפון, וראשי היהדות החרדית הפכו את ההיתר לקרדום לחפור בו כשעשרות אלפי צעירים, שרבים מאוד מהם אינם כשירים או אינם רוצים ללמוד, משתמטים משירות וחיים מחסדי העסקנים החרדים, המשמרים אותם ככוח אלקטורלי.
המלחמה הראתה שמצבנו האסטרטגי גרוע מששיערנו, אך המצב לא חלחל לתודעת ראשי הישיבות והעסקנים החרדים, שהעדיפו את שימור כוחם ושימור האידיאולוגיה הדתית שלהם על פני הצרכים הביטחוניים של ישראל. בא בג"ץ והעמידם מול המציאות. האמירה ההיסטורית שמשתמעת מפסק הדין הינה: הערך של לימוד תורה הוא משני בישראל הנלחמת על קיומה. בראייה היסטורית, בג"ץ התחיל בכך את העידן השלישי בקיום היהודי, שבו עולם התורה חוזר לממדיו הנכונים, כמרכיב משני בחיים הממלכתיים כאן.
כאתאיסט שהרבה במאמרים על סיום תפקידה ההיסטורי של היהדות כדת, אני מברך על כך. הישיבות יילחמו על מעמדן, אך הפיכת הסנקציות לאישיות ומניעת סיוע מדינתי ממשתמטים יפתרו זאת.