משהו השתנה. זה עדיין לא ברור עד הסוף, אבל המגמה ברורה וחוזרת על עצמה כבר יותר מדי פעמים בכדי שנוכל להתעלם ממנה. שנים ארוכות אמרנו - איראן בדרך לגרעין. כדי שתוכל לקדם את הנושא עליה לדאוג לשקט תעשייתי מסביבה ולהכין מעין "תעודת ביטוח" מרתיעה מפני סיכול השגת היכולת בדמות שלוחיה הפזורים ברחבי המזרח התיכון בדגש לחיזבאללה. זו הייתה ההערכה מדוע איראן הוסיפה לאורך השנים לפעול "מאחורי הקלעים" כשהיא מבדלת את עצמה מפני זיקה ישירה לכל פעילות נגד ישראל ומשתמשת בשלוחיה לשם כך.
חיזבאללה ממש לא הוריד הילוך: הנתון שצריך להטריד את צה"ל
איראן תממש את הצהרותיה ותתקוף את ישראל? "אי אפשר לזלזל באיום"
גם ב-7 באוק' ולאחריו הסברה הרווחת הייתה כי איראן לא תצטרף למערכה וגם הציבה לחיזבאללה "תקרת זכוכית" מפני הסלמה רחבה, בדיוק בגלל הרצון להימנע מכל מרכיב שיפריע לתוכניתה הגרעינית. הערכה זו הייתה יפה לשעתה. אולם שורה ארוכה של תהליכים, מחייבים את מדינת ישראל להציב מראה מול הפנים ולבחון אותה מחדש.
למול - תהליך שהחל כמעט מתחילת המלחמה ובמסגרתו איראן ניתקה את הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מיכולות הפיקוח שלה ובמקביל התחיל במרוץ העשרה – התהליך מציב, בין היתר, את התהייה לפיה יתכן שאיראן ידעה על ה-7 באוק' והייתה שותפה לו, על מנת לאפשר לה, בחסות המלחמה ותשומת הלב העולמית המוטה, לפתוח ב"הסתערות גרעינית" לכיוון של מדינת סף גרעינית.
למול - 14 באפריל תקפה איראן את ישראל, לראשונה באופן ישיר. שילוב כוחות אזורי וטכנולוגי הגנתי סייע לישראל לצלוח את המתקפה כמעט ללא נזק, אולם כבר אז טענו שיתכן שאיראן לא הייתה מעוניינת בנזק משמעותי, ולפיכך עצם האומץ האיראני לבצעה הוא העיקר, ומולו יש לנקוט בשורה של צעדים לביצוע כדי להמחיש לאיראן שלצעד בו נקטה יש מחיר (צבאי/מדיני/כלכלי/משפטי ועוד).
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בפועל, ישראל (וארה"ב) פיספסה כמעט את כל ההזדמנויות שיצרה המתקפה האיראנית, ובחודשים שחלפו מאז התברר לאיראן כי תקיפה כה משמעותית (ועוד ללא עילה) ישירות משטחה על ישראל לא זכתה לתגובה משמעותית ואיראן לא שילמה אף מחיר בעבורה - לא צבאי, לא כלכלי, לא משפטי ולא דיפלומטי.
הפיספוס הזה (בין אם במכוון ובין אם כמחדל - וראוי שייחקר) מתחיל בימים אלו לעלות לנו ולגבות את מחירו. האמת, אם כתוצאה מאי ניצול מתקפת אפריל או כתוצאה מכך שאיראן השיגה את מטרתה הגרעינית (או קרובה מאוד להשגתה), נראה שהמשוואה בצד השני התהפכה.
איראן לא חוששת עוד להתערב ישירות ולהצהיר על כך. חיזבאללה שהיה אמור להיחלץ לעזרתה של איראן או "לספוג כדורים" עבורה בכל תרחיש של עימות ישיר בין ישראל לאיראן, הפך למושא להגנה כשאיראן עצמה מתערבת ישירות בנעשה ונחלצת להגנתו של הפרוקסי המרכזי שלה באזור.
הדברים באו לידי ביטוי, בין היתר, בהודעה שפירסמה משלחת איראן הרשמית לאו"ם (אמנם לא בהודעה מטעם משמרות המהפיכה כפי שהיא בדרך כלל נוהגת, אך אולי דווקא מצביע על התעוזה שיש לגורם מדיני לפרסם הודעה אלימה ותוקפנית מסוג זה), שבו הזהירה כי למרות שהיא סבורה שאיומי ישראל לתקוף בלבנון הם חלק מלוחמה פסיכולוגית, אם ישראל תצא למתקפה צבאית בקנה מידה רחב - תתפתח מלחמת השמדה שבה כל האפשרויות כולל המעורבות המלאה של כל חזיתות ההתנגדות על השולחן. במקביל איים בכיר במיליציות הפרו איראניות ברשת BBC כי אם תיפתח מלחמה נרחבת בלבנון ישוגרו לישראל טילים בליסטיים וכטב"מים מתקדמים יותר בתיאום עם קבוצות התנגדות נוספות.
במקביל ויותר חשוב - בערוץ הגרעיני, זו כבר תקופה ארוכה מאוד שאיראן מאמצת אסטרטגיה שונה. במקום מדיניות ה-"כן, אבל" שהציגה שנים ארוכות מול הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, נראה שאיראן החליטה להדיר את פקחי האו"ם ממתקני הגרעין ולפחות על פני השטח זה נראה כמו הסתערות איראנית למעמד של מדינת סף גרעינית.
סגנית מזכ"ל האו"ם הודתה השבוע (26 ביוני) באופן רשמי כי "לסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית" אין עוד גישה למתקני הגרעין של איראן" כאשר שבועיים קודם לכן הודיעה (13 ביוני) איראן רשמית כי התקינה צנטריפוגות העשרה חדשות בנתנז ובפורדו. נראה אם כן, שמדובר בשינוי משמעותי מאוד באסטרטגיה האיראנית - מעבר מאחורי הקלעים אל חזית הבמה והיעדר חשש לשאת במחירים בינ"ל על צעדיה.
בימים אלו "השוטרים העולמיים" חלשים ונחלשים מדי יום והעולם כמרקחה. את הקשב של ארה"ב מרכזות הבחירות לנשיאות הצפויות בנובמבר והשבוע הוטל צל כבד על כשירותו של הנישא ביידן להוסיף ולכהן כנשיא במשך קדנציה נוספת. באירופה המצב אינו טוב יותר במובן הזה, והשינויים הטקטוניים שעוברת המפה הפוליטית באירופה לכיוון של הימין העמוק עוברים דרך מערכות בחירות רוויות באלימות שמרכזות את עיקר הקשב האירופי לסוגיות פנים. תמונת מצב זו, בצירוף השינוי באסטרטגיה האיראנית, אינם מבשרים טובות לישראל.
לפיכך, מסתמן כי על ישראל למנן את העיסוק שלה בשורה ארוכה של נושאים ולמקד מחדש את עיקר הקשב שלה לאיראן. אם צריך, על ישראל להיכנס, בלית ברירה, לוואקום שנוצר - על תקן "שוטר העולמי" התורן. לשם כך, עליה למהר ולסיים את השלב הצבאי ברצועת עזה (ולהתחיל לטפל ביכולותיו השלטוניות והאזרחיות של חמאס) ובכך, אולי תקנה שקט נדרש גם בחזית הצפונית, כדי להתחיל ולטפל באיראן אסטרטגית.
במידה שהנשיא ביידן יותיר את מועמדותו לנשיאות על כנה, אנו סבורים כי על ישראל לנסות ולרתום את ארה"ב לטיפול באיום האיראני החיצוני דווקא כחלק ממערכת הבחירות של הממשל הנוכחי, ואולי לנצל הזדמנות ועיתוי אסטרטגיים ייחודיים כדי לטפל באיום האיראני בדקה ה-90 לפני שיש בידיו יכולות גרעיניות מוצהרות, וכאשר יש סבירות גוברת שאיראן תנצל את תקופת ההמתנה שעד לבחירות בארה"ב (וגם אחריה עד לכניסת הנשיא לתפקיד בינואר לטובת פריצה משמעותית יותר בתחום הגרעין.
בכל מקרה, שינוי האסטרטגיה האיראנית מעיד יותר מכל שהמשך המלחמה הנוכחית שמנהלת ישראל, במתכונת הזו רק מחזק את איראן וסולל עבורה את הדרך למימוש אינטרסיה. עם סיומה הקרוב של הלחימה ברפיח, אנו ממליצים לחשב מסלול מחדש.
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים
בני סבטי חוקר איראן במכון למחקרי בטחון לאומי INSS וממקימי דו"צ בפרסית