הבחירות לפרלמנט בצרפת לא ריתקו מעולם תשומת לב המתקרבת אפילו להתעניינות הגורפת בבחירות שיוכרעו ביום ראשון הקרוב. זו גם הסיבה לכך ששיעור ההשתתפות בסיבוב הראשון השבוע היה מדהים, 65%, בהשוואה לשיעור של פחות מ־50% בכל מערכות הבחירות האחרונות.
שיטת הבחירות הייחודית בצרפת דורשת הסבר. זו שיטה המאפשרת למפלגות לבצע עסקאות להנדוס התוצאה בין שני סיבובי ההצבעה. בהמשך יוצגו מעלות השיטה ומגרעותיה גם בהשוואה לאלו הנהוגות בבריטניה, בגרמניה ובישראל. אבל לפני שיטת הבחירות, פטור בלא התייחסות לסערה הפוליטית המיותרת שליבה הנשיא עמנואל מקרון בעקבות הצלחת הימין בבחירות האירופיות.
מדגמים ראשונים בבריטניה: הלייבור בדרך לשלטון לאחר ניצחון מוחץ
הותר לפרסום: סמ"ר אייל מימרן, לוחם בצנחנים, נפל בהיתקלות עם מחבלים בסג'עייה
בבחירות האירופיות נחלה מפלגת המרכז של מקרון מפלה מול הימין של מארין לה פן וראש רשימתה ז'ורדן ברדלה בן ה־28. מקרון, בצעד שייכנס למהדורה הבאה של "מצעד האיוולת", פיזר את הפרלמנט הצרפתי שבשליטתו, כדי שבבחירות הדרמטיות שחולל במהלך אמיץ, ינהרו הצרפתים בהמוניהם לקלפיות ויוכיחו שהצלחת הימין בבחירות ה
אירופיות הייתה תאונה. בפועל קרה ההפך. הצרפתים חיזקו את הימין, אבל גם את השמאל הקיצוני, והפכו את מקרון לברווז צולע. מי שעומדת במרכז הבחירות הללו, מפלגת האיחוד הלאומי, גוררת מהעבר תדמית בעייתית בנוגע ליחס כלפי מיעוטים ובכללם יהודים. אבל מארין לה פן העזה לצאת חוצץ נגד אביה ז'אן מארי לה פן, ומובילה את מפלגתה בנחישות לדרך ממלכתית תוך כיבוד מי מהמיעוטים שמכבדים את צרפת וערכיה.
היא העמידה את ברדלה הפופולרי, ידיד ישראל, כמועמד לראשות הממשלה, והשתתפה במצעד נגד האנטישמיות שאותו החרים השמאל הקיצוני בראשות עוכר ישראל ז'אן לוק מלנשון.
אבל הזרם המרכזי בצרפת, במקום לברך על ההתמרכזות של לה פן, מנסה לדוג במים שהיו עכורים, ולדחוק אותה בעל כורחה למשבצת הימין הגזעני יחד עם יותר מעשרה מיליון הצרפתים שהצביעו בעדה.
בסיבוב השני זכאים להשתתף מי שקיבלו לפחות 12.5% מהקולות בסיבוב הראשון. ב־300 אזורים שברובם מוביל מועמד הימין, עברו את הרף הזה שלושה מועמדים לפחות. מקרון בייאושו כרת עסקה עם השמאל לסילוף תוצאות הבחירות, שבעקבותיה הסירו 131 מועמדי שמאל את מועמדותם לסיבוב השני, וכך נהגו 82 מועמדי מרכז. כך שרק ב־109 אזורים נותרו שלושה מועמדים. ניתן להניח שכל אנשי השמאל יצביעו למועמדי המרכז המתמודדים מול מועמד הימין.
השאלה המכרעת היא אם בוחרי מקרון יקבלו את דין התנועה ויתמכו במועמדי השמאל הקיצוני. די שחלק מהם ינהג כך לצורך מניעת רוב מוחלט לימין. אם זה יקרה, הרי שלטווח ארוך, מחיר צירוף השמאל הקיצוני לממשלה יהיה קריסת המרכז. בבחירות הבאות לנשיאות תהיה ההתמודדות בין לה פן למלנשון, ונקבל בחירות אפוקליפטיות על פי החזון המפחיד של הגאון הספרותי מישל וולבק.
שתי סיבות מרכזיות גרמו בעבר ליחס המפוהק כלפי הבחירות לפרלמנט הצרפתי. הראשונה מהותית: היות שהנשיא מוגדר כראש הרשות המבצעת, הפרלמנט הצרפתי חשוב פחות מפרלמנטים שבוחרים ראש ממשלה שהוא עצמו ראש הרשות המבצעת, והנשיא (או המלך) הוא ראש מדינה סמלי.
הסיבה השנייה היא מורכבות השיטה הצרפתית, שבה הסיבוב הראשון הוא בעצם חזרה כללית לסינון המשתתפים בבחירות הממשיות ששמן בצרפת: "הסיבוב השני". המבוא המקוצר שיוצג להלן להבנת השיטה חשוב לא רק להבנת מערכת הבחירות המתחוללת בצרפת, אלא גם לבחינתה לצד השיטה בגרמניה להפריית חשיבה בעניין בחירות אישיות יותר במקומותינו.
בניגוד לישראל, בשלוש המדינות הגדולות באירופה המערבית בוחרים את המועמדים באזורי בחירה ששולחים מועמד אחד לפרלמנט. אך הדרך לבחירתם שונה מהותית.
בבריטניה השיטה פשוטה. היא נקראת: "הראשון לחצות את הרף" (first to cross the bar). בכל אזור בחירה מי שזוכה במספר הקולות הגדול ביותר – נבחר. לכאורה, הכי פשוט והכי צודק. אלא שהשיטה הזו מעוותת את יחסי הכוחות בין המפלגות, לעתים בקיצוניות. ומצד שני, בתוך האזורים נבחר לעתים מועמד שעמדותיו נמצאות במיעוט באזור הבחירה, בגלל פיצול בין מספר מועמדים הדוגלים בדעה הנוגדת.
בגרמניה וצרפת פיתחו ושכללו את השיטה כדי לייצר בה איזונים בלי לקפוץ מקצה לקצה. בגרמניה מצאו פתרון פלא של ממש: שיטת בחירה שאינה יחסית במקצת ורובנית במקצת, אלא כזו המצליחה להיות בד בבד 100% ייצוגית כמו בישראל ו־100% אישית, לפחות כמו בבריטניה, ולמעשה אפילו אישית יותר.
לפישוט ההסבר ולהקלת הבנת השיטה, אני מדלג היישר לתרגומה של השיטה לישראלית. דהיינו לתוצאה שהייתה מתקבלת מהתאמתה למסגרות בישראל. על פי השיטה הזו, ישראל הייתה מחולקת ל־60 אזורי בחירה, כשכל רשימה מציגה מועמד בכל אזור ורשימת גיבוי ארצית במתכונת הנהוגה היום. כל בוחר מצביע בשני פתקים. בפתק הראשון הוא בוחר במועמד באזור הבחירה שלו.
בפתק השני הוא בוחר ברשימה כמו בשיטה הנוכחית. תוצאות ההצבעה בפתק השני הן הקובעות את הרכבה המפלגתי של הכנסת. כדי להגיע להרכב הסיעתי הזה, מוסיפים מנדטים מתוך הרשימה הארצית למועמדי אותה מפלגה אשר נבחרו באזורים, כדי שיחד יגיעו לאחוז שלו זכתה בקרב הפתקים השניים.
כל רשימה שקיבלה 5% מהקולות השניים, או מנדט ישיר אחד, תהיה זכאית לייצוג על פי האחוז שקיבלה מקרב הקולות השניים. על פי השיטה הזו, הבחירה האישית היא מובהקת יותר מאשר בבריטניה, כי הבוחר משוחרר מהדילמה של הבוחר הבריטי שיודע שבפתק שלו הוא בוחר גם נציג מקומי, אבל דרכו גם ראש ממשלה, וכך שאם ייבחר ח"כ מהמפלגה שלה הוא מתנגד פוליטית, יתווסף קול לבחירת ראש הממשלה שלו הוא מתנגד.
השיטה הגרמנית משחררת אותו לחלוטין מהדילמה. כי גם אם יגרום בהצבעתו לבחירת מועמד המפלגה היריבה, התוצאה הסופית תישאר בעינה, כי במקרה כזה ייכנס לכנסת מועמד נוסף מהרשימה הארצית של המפלגה שלו, וייגרע מועמד מרשימתו של המועמד שנבחר באזור.
בשיטה הצרפתית נבחר אוטומטית בסיבוב הראשון רק מועמד שקיבל למעלה מ־50% מהקולות. לכן נבחרו ביום ראשון לפרלמנט רק 70 מתוך 577 חברי הפרלמנט. לסיבוב השני בצרפת מעפילים כל המועמדים שכאמור קיבלו לפחות 12.5% מהקולות במחוז, אלא אם ביקשו בתוך יומיים שלא להתמודד בסיבוב השני.
בהיערכות לסיבוב השני נרקמות עסקאות של שמור לי כאן ואשמור לך שם. אבל עסקאות אלה לא בהכרח מחייבות בוחר באזור מסוים לתמוך במועמד שאינו מקובל עליו, רק כי מפלגתו תומכת במועמד של מפלגתו־שלו באזור אחר. עובדה שנותנת תקווה קלושה לבלימת הקואליציה של מקרון עם מלנשון עוכר ישראל, שהחרים את המצעד נגד אנטישמיות ועד היום לא גינה את טבח 7 באוקטובר.
לנוכח הברית הבלתי קדושה בין מקרון למלנשון, ניתן להניח שיהיה מי שיציע לאמץ בצרפת את השיטה הבריטית של סיבוב אחד שבו בכל מחוז המנצח נבחר – שהרי על פי השיטה הבריטית היה הימין זוכה, הודות לתוצאות ההצבעה בסיבוב הראשון בצרפת, לרוב מוחלט בפרלמנט.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
[email protected]