ביום שישי בלילה (שעון ישראל) הודיע נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, בריאיון לרשת ABC כי ימשיך כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב בבחירות הקרובות. הודעה זו מגיעה על רקע דיון ער שהתעורר ותהליך הצליבה של ביידן בתוך המפלגה הדמוקרטית בעקבות העימות הנשיאותי האחרון מול דונלד טראמפ.
הביצוע הרטורי החלש של ביידן בעימות הזה עורר חששות בקרב ציבור הולך וגדל בארה"ב, שהעלה ספקות באשר ליכולתו הפיזית והמנטלית של הנשיא לכהן כמנהיג העולם החופשי. בהמשך, אמר הנשיא ביידן כי יפרוש מהמרוץ רק אם יקבל הוראה מפורשת מאלוהים, וכי עד כה לא קיבל הודעה כזו.
רק אלוהים יעצור אותו? זה מה שגורם לביידן להמשיך לרוץ למרות הירידה בסקרים
מה שהולך בחדרי חדרים: הדמוקרטים מודים שביידן צריך להתאמץ קצת יותר
ההודעה של ביידן והצהרותיו נועדו לעצור את המפולת שנגרמה בעקבות הופעתו החלשה בעימות. לטענתו, הוא הגיע לעימות עייף, תשוש וחולה בעקבות מסע לאירופה, ולא הצליח לשכנע את הציבור כי ביכולתו למלא את התפקיד הנשיאותי בצורה מיטבית. התגובה הציבורית לעימות הייתה חריפה, ונראה היה כי ישנה ירידה משמעותית באמון הציבור ביכולתו של ביידן להמשיך לכהן כנשיא.
כדי להבין את הסיכויים להחלפת ביידן כמועמד הדמוקרטי לנשיאות, יש צורך להבין את הליך בחירת המועמד לנשיאות בוועידת המפלגה הדמוקרטית. הנשיא ביידן זכה ב-3,896 צירים מתוך 3,939, שהם כמעט 99%. ללא הסכמה מפורשת מצד ביידן לוותר על התפקיד, אין דרך אפקטיבית להוביל את הצירים לשנות את תמיכתם במועמד אחר.
כדי שביידן ישתכנע לפרוש מהמרוץ, במיוחד לאחר שהצהיר כי הוא מתכוון לרוץ עד הסוף, ישנה חלופה אחת עיקרית (אלא אם החיוג הקצר לאלוהים פחות מסתייע): להפעיל לחץ רב-מערכתי מצד חברים במפלגה, העיתונות, סלבס וסקרים של דעת קהל שימשיכו לתקוף אותו עד שייכנע. עם זאת, מהלך כזה, אם לא יצליח, עשוי להפוך לחרב פיפיות ולהשאיר את ביידן כמועמד מרוט נוצות, עם סבירות נמוכה לניצחון, מה שמחייב חשיבה עמוקה האם זו האסטרטגיה הנכונה ביותר לביצוע.
אולם, בהנחה שהלחץ יצליח וביידן יסכים לוותר על מועמדותו, ניתן לשקול את חלופת מציאת מועמד חדש ואז יוכל להעביר את הצירים לתמוך במועמד מוסכם אחר על המפלגה הדמוקרטית. ייתכן כי הדרך השנייה האפשרית היא באמצעות "וועידה פתוחה". ועידה כזו הייתה נהוגה לפני שיטת הפריימריז, ובה הגיעו כל המועמדים הפוטנציאליים והציגו את עצמם בפני הצירים, בניסיון לשכנע אותם לבחור בהם כמועמדים לנשיאות.
ישנם כמה מקרים מפורסמים בהיסטוריה של ועידות פתוחות שבהם מועמדים יחסית אנונימיים הצליחו לשבות את לב הוועידה ולהפוך למועמדי המפלגה לנשיאות. הדוגמה המפורסמת ביותר היא של ויליאם ג'נינגס ברייאן, שבוועידת המפלגה הדמוקרטית בשיקאגו נשא את נאום "צלב הזהב". ברייאן, שהיה אז בן 36 בלבד, נשא נאום מלא תשוקה שבו דחק במפלגה הדמוקרטית לאמץ את מדיניות הבימטאליזם ולנטוש את סטנדרט הזהב.
בנקודת השיא של נאומו, הכריז ברייאן את המשפט הזכור ביותר: "לא תכבידו על מצחם של העובדים את הכתר הזה של קוצים, לא תצליבו את האנושות על צלב הזהב". נאום זה הפך את היוצרות ובן לילה, ברייאן הפך למועמד הדמוקרטים לנשיאות ב-1896. למרות הנאום, ברייאן הפסיד בבחירות.
בפוליטיקה האמריקאית, אחד הפקטורים החשובים ביותר להצלחתו של מועמד הוא זכירות השם (Name Recognition). כאשר מועמד יחסית אנונימי עולה לזירה הפוליטית, יש לו זמן מוגבל מאוד לייצר חשיפה ציבורית משמעותית ולבסס את עצמו כמועמד ראוי. במקרה של ועידה פתוחה, מסלול ההמראה הקצר העומד לרשות המועמד - כחודשיים בלבד לפני הבחירות - מהווה אתגר גדול.
בפרק זמן כה קצר, קשה למועמד לייצר את ההנעה לפעולה והשכנוע הנדרש כדי להביא את הבוחרים לקלפיות. כמו כן, יש לזכור שבחלק מהמדינות, כמו פנסילבניה, ההצבעה המוקדמת מתחילה כשבועיים בלבד לאחר הוועידה הדמוקרטית. המשמעות היא שמועמד שמונה בוועידה פתוחה עומד בפני חלון זמן צר ביותר שבו עליו לבנות את בסיס התמיכה שלו, להניע קמפיין אפקטיבי ולהגיע למצב שבו מספיק בוחרים מכירים אותו וסומכים עליו כדי להצביע עבורו.
זכירות השם היא לא רק עניין של פרסום אלא גם של בניית אמון. מועמד ידוע כמו ביידן, שיש לו היסטוריה ארוכה בזירה הציבורית, נהנה מאמון מסוים ומתמיכה רחבה יותר בזכות הכרת הציבור אותו. לעומתו, מועמד אנונימי יחסית יצטרך לעבוד קשה מאוד ובמהירות רבה כדי להשיג את אותה רמת אמון ותמיכה.
בנוסף, ההנעה לפעולה והשכנוע להצבעה דורשים משאבים רבים - כספיים ואנושיים. קמפיין קצר ומואץ יתקשה לגייס את כל המשאבים הדרושים בזמן כה קצר. לכן, למרות ההזדמנות שהוועידה הפתוחה עשויה להציע למועמדים חדשים, היא גם מציבה אותם בפני אתגרי זמן ומשאבים משמעותיים שעלולים לפגוע ביכולתם להצליח בבחירות הכלליות.
כאמור, האפשרות השנייה (מעבר לראשונה שבה ביידן רץ עד הסוף) של ועידה פתוחה היא רחוקה ומסובכת לביצוע, אך היא עדיין קיימת כאפשרות תיאורטית. האפשרות השלישית היא "ללכת עם ולהרגיש בלי". תרחיש זה מתייחס להחלפת סגנית הנשיא קאמלה האריס, אשר נחשבת לאחת הסגניות עם אחוזי התמיכה הנמוכים ביותר בהיסטוריה.
על פי תרחיש זה, תוחלף האריס במועמד אחר, רצוי מועמדת אפרו-אמריקאית, והאריס תועבר לתפקיד מזכירת המדינה. תרחיש כזה יכול לעודד את הבוחרים להצביע בהרגשה שאם חלילה הנשיא לא יוכל להמשיך בתפקידו, המחליף או המחליפה שלו יהיו יותר מקובלים על דעת הציבור.
לסיכום, הדרך להחלפת ביידן כמועמד הדמוקרטי לנשיאות היא מורכבת ודורשת את הסכמתו המפורשת של ביידן לוותר על המועמדות. נכון לעכשיו, נראה כי ביידן נחוש להמשיך ולרוץ לנשיאות, והאתגר הגדול יהיה להתמודד עם החששות הציבוריים ולהוכיח את יכולתו לכהן בתפקיד בצורה מיטבית.
ד"ר קובי ברדה הוא מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית וליחסים בינלאומיים, וחוקר בכיר בחממת חיפה לחקר דתות של אוניברסיטת חיפה ובעל ההסכת "אמריקה בייבי".