בעוד כשבועיים, כשראש הממשלה נתניהו יעלה לדוכן הנואמים בקונגרס האמריקאי, הוא יעשה זאת בהזמנתם של ארבעה אישים, הרפובליקנים - יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון ומנהיג המיעוט בסנאט מיץ' מקונל והדמוקרטים - מנהיג הרוב בסנאט צ'ארלס (צ'אק) שומר ומנהיג המיעוט בבית הנבחרים האקים ג'פריס.
מהמעוז העוצמתי של חמאס לא נותר כלום: כתב "מעריב" בלב שג'אעייה
אהוד יערי טוען: אלו המסרים שמעביר החיזבאללה למערב
הסיבות שהביאו את הרפובליקנים להשתתף בניסיון הבריחה של נתניהו מהצרות שלו בבית אל עבר מחיאות הכפיים בקונגרס ברורות. מבחינתם מדובר בעוד חבטה בקמפיין הנשיא ביידן. אבל מדוע הדמוקרטים, בטח הסנאטור שומר, שרק לפני מספר חודשים כינה את נתניהו "מכשול לשלום" וקרא לעריכת בחירות בישראל, שיתפו פעולה עם ההזמנה הזו?
התשובה נעוצה בצמד המילים "פרו־ישראל", שהפרשנות האנכרוניסטית שלהן מטעה כבר הרבה שנים רבים מדי מהפוליטיקאים הדמוקרטים וחלק גדול מדי מהציבור היהודי בארצות הברית ובעיקר רבים מהארגונים שמנותקים מהציבור היהודי.
כמעט כל המחוקקים האמריקאים רואים את עצמם כפרו־ישראלים ומבקשים לתת לכך ביטוי במעשיהם. אבל השאלה שככל הנראה שומר וג'פריז לא שאלו את עצמם מספיק טרם הצטרפותם להזמנה, היא האם הזמנתו של נתניהו היא באמת מהלך פרו־ישראלי?
נתניהו עומד היום בראש הממשלה הקיצונית ביותר שכיהנה כאן אי פעם. ממשלה שהפקידה בידי יורשו האידאולוגי של מאיר כהנא את האחריות על אכיפת החוק במדינה. ממשלה ששר האוצר שלה עושה כל שביכולתו כדי לפרק את הרשות הפלסטינית ולהביאה לפשיטת רגל כלכלית, חברתית ומדינית.
ממשלה ששר המשפטים שלה מנסה בכל כוחו להחליש את מערכת המשפט כדי למנוע הגנה על מיעוטים. ממשלה שמונהגת על ידי דיקטטור בהתהוות שנראה שבעבורו הערך העליון היחיד הוא הישארות בשלטון והנאה ממנעמיו, ואין מחיר שהוא לא יישלם בעבורו. יש רגעים בימיה של מדינה שבהם חיזוק ההנהגה מחליש את האזרחים. רגעים שבהם פעולות הממשלה יוצאות אל מחוץ לאוהל הלגיטימיות.
מדינת ישראל נמצאת שם כעת. אזרחי ישראל הפנימו זאת. רואים זאת בתמיכה הנמוכה בממשלה, בהפגנות, ובאופן מאוד מצער באלו שוויתרו ומהגרים מכאן. הגיע הזמן שגם המנהיגים הזרים יבינו שזה המצב וינהגו בהתאם. יזכרו שתמיכה בישראל משמעותה תמיכה באזרחי ישראל, ולא בממשלת נתניהו.
ממשלת נתניהו אכן נבחרה בבחירות חופשיות, אך היא פועלת במישורים שונים כדי לוודא שאלו תהיינה הבחירות החופשיות האחרונות. מבקשת לבצע הפיכה משפטית, משטרית ותקשורתית שתסייע לה להנציח את שלטונה. העולם ידע בעבר ובהווה לחבק ולהעצים את כוחם של מתנגדי משטרים לא דמוקרטיים - לך ולנסה הפולני, נלסון מנדלה הדרום אפריקאי, אלכסיי נבלני הרוסי ורבים נוספים.
התמיכה בכל אותם מנהיגים הייתה פרו־פולנית, פרו־דרום אפריקאית ופרו־רוסית. כעת התמיכה במשפחות החטופים, במפגינים ברחובות ובפוליטיקאים שעומדים לצדם היא המעשה הפרו־ ישראלי הראוי.
כשממשלה מפסיקה לפעול למען אזרחיה, תמיכה בה איננה תמיכה במדינה, כי אם גרימת נזק לה ולאזרחים. את ההזמנה של נתניהו יתקשו שומר וג'פריז למשוך לאחור, אך מעתה טוב יעשו אם יבינו שלא נתניהו מייצג את טובת מדינת ישראל, כי אם מי שנאבקים בו וברצונו למכור את המדינה למען הישרדותו הפוליטית.
שלהיות פרו־ישראלי זה להזמין לנאום ישראלים פטריוטים כמו עינב צנגאוקר, שקמה ברסלר, יאיר גולן ולוסי אהריש, לא את ראש הממשלה נתניהו, שר האוצר סמוטריץ', שר החוץ כ"ץ וכל שאר חבורת מהרסי המדינה שעדיין נאחזים בשלטון, למרות שאיבדו את אמון העם.