הימין בצרפת (סליחה, כידוע אין "ימין" בצרפת, רק ימין קיצוני), יהא אשר יהא ימין זה, הגדיל אומנם את כוחו בבחירות האחרונות, אבל נותר הרחק מלהוות רוב בפרלמנט. כל שאר המפלגות – מרכז, שמאל ושמאל קיצוני – התאגדו יחדיו במלחמתם בו והצליחו להביסו באסטרטגיה זו. וכך, גם אם מפלגתו של מלנשון, איש שמאל רדיקלי, נעשתה קטנה במעט משהייתה, הרי בפועל כוחה גדל בהרבה, שכן מעכשיו רבות מהחלטות המדינה יישקו על פיה, כמו על פיהם של כוחות מוסלמיים רדיקליים.
היהודים בצרפת, קראתי ושמעתי, התלבטו רבות כיצד לנהוג. שהרי הימין "הקיצוני" בצרפת מכיל בתוכו אנטישמים מוכחים, ועל כן כיצד יוכלו לבחור במפלגה שכזו? משום כך רבים חשו שאין להם ברירה אלא להצביע לגוש השמאל. כך פעל הגיונם – היגיון שנבצר ממני להבינו. האם קיימת מפלגה אידיאלית כלשהי בעולמנו? האם יכולים יהודים אלה למצוא מפלגה אירופית כלשהי שהיא נקייה מאנטישמים? ובשמאל, כפי שראינו, ודאי שלא יימצאו. גם לא במפלגות המרכז.
צרפת חותכת שמאלה ומבקרת את ישראל בחריפות: ״ילדים מחפשים מחסה בבתי ספר בעזה ונהרגים"
הצהרות של מארין לה פן ושל מפלגת האיחוד הלאומי, שהיא עומדת בראשה, לא רק שאינן אנטישמיות, אלא אוהדות את מדינת היהודים ותומכות בה. לעומתן, ההצהרות של השמאל הקיצוני בצרפת, כמו גם של האסלאם הקיצוני, אינן רק אנטי־ישראליות, אלא אנטישמיות למהדרין, גם אם המילה "אנטישמיות" אינה מוזכרת במצעם. מה שמאחד בין מלנשון ומפלגתו ובין המוסלמים הרדיקליים אינו שנאת המערב בלבד והשאיפה לנפילתו, אלא במידה הולכת וגוברת גם שנאת היהודים. כוחה הפוליטי של האנטישמיות כגורם מאחד הוכח כבר בעבר הרחוק והקרוב, כמו גם בימינו. זהו דבק בעל חוזק מיוחד, שמצליח לגבור על חילוקי דעות בין פלגים פוליטיים שונים. בצרפת, חילוקי דעות כאלה אכן קיימים, ובתחומים רבים, כמו מקומה של הדת במדינה, מעמד האישה, זכויות להט"ב ועוד. אבל ככל שהנושאים הללו חשובים, מהי חשיבותם לעומת הצורך להיאבק בשטן בכבודו ובעצמו – כלומר, בנו?
בפועל, ליהודי צרפת היה טוב יותר אילו הימין (הקיצוני, כאמור) היה מנצח בבחירות. משלא ניצח, ומשהשמאל הרדיקלי והאסלאם הרדיקלי הגבירו את יכולת השפעתם על השלטון, האם יש ספק רב שמצבם של היהודים ילך ויתדרדר עוד יותר מכפי שהוא מדורדר כיום?
בין היהודים גדל מספרם של אלה השוקלים לעזוב את צרפת. כדאי שלא רק ישקלו, אלא גם יפעלו. רבים מהמתלבטים אינם מתכוונים לעלות ארצה, אלא לעזוב את צרפת למקומות אחרים. הם כנראה אינם מבינים שצרפת היא רק המבשר, ושהמערב כמעט כולו מצוי בתהליך דומה לזה שעובר על צרפת. אומנם יש בו התחזקות, פה ושם, של תנועות לאומיות (ומשום כך גם אנטי־מוסלמיות), אבל נוכח מה שקרה זה עתה בצרפת, ולפני שבוע באנגליה, זה נראה כקרב מאסף להצלת ארצות המערב. אך גם אם יתעשת המערב, כל עוד לאזרחיו לא יהיה רצון עז לשוב לחיות על פי דרכם ולהוליד ילדים רבים הרבה יותר משהם מולידים עכשיו, המערב ימשיך ללכת בדרך שבה הוא צועד זה עשרות שנים, של קליטת מהגרים בהמוניהם, כולל מהמלאי העצום המצוי בעולם המוסלמי, שרבים כל כך מהם מתנגדים לערכי המערב.
לטווח הארוך, הישועה ליהודים גם לא תבוא מהמקומות שבהם תהיה ריאקציה חזקה נגד המהגרים, שבוודאי תביא עמה תהפוכות שקשה לשער את עוצמתן. גם שם יהיו היהודים נתונים לסכנה. כי בכל מקום שבו התוהו ובוהו ישלוט בכיפה, שם תארוב ליהודים סכנת מוות. שכן האנטישמי – יהיה הוא נוצרי או מוסלמי, בעל השכלה או חסר השכלה, מהימין, מהשמאל או מהמרכז – יראה בתוהו ובוהו, כהרגלו משכבר הימים, הזדמנות להכות בו, בשטן היהודי.
הכותב הוא רופא, סופר ומחזאי