אין ספק שהמציאות עולה על כל דמיון. רק לפני שבועות אחדים, עוד התחנן נתניהו כי יתנו לו להגיע לבית הלבן לפגישה ראשונה, מאז בחירתו, אי שם לפני כמעט שנתיים, עם הנשיא ביידן. את הופעתו בפני הקונגרס דחה עד אשר ידע בוודאות כי יפקוד שוב את הבית הלבן.
נאומו של נסראללה חשף: ההתייחסות להסכם הפסקת אש וגם ל"יום שאחרי" בלבנון
אין מקום רחוק מדי: הנשק שובר השיוויון של צה"ל שמפרק את חמאס וחיזבאללה
עתה, נקבעה סוף סוף הפגישה ונתניהו מגיע, אבל יחי ההבדל הקטן. במקום למצוא נשיא ערוך ומוכן לקרב הפוליטי המאתגר שמחכה לו, הוא סופר את נזקי השבועיים האחרונים ובינו לבין עצמו ובני משפחתו הקרובים. הוא יודע כי סיכוייו לכהונה שניה קטנים והולכים.
המכונה הרפובליקנית, מתודלקת בנסיון ההתנקשות, עם התמונות האייקוניות ועם המילים העוצמתיות ״תלחמו, תלחמו״, תדרוס כנראה את הנשיא המכהן.
נתניהו וביידן חבוקים עתה זה בזה, ותלויים האחד בשני, שמא יהיו גם תלויים. אבל לא אמשיך המשפט מחשש להסתה. כן, כך נראים כשדברים כרגע. הקשר האישי ההיסטורי, ארוך הימים, בין שני האישים הללו, הופך להיות לתקוותם האחרונה.
ביידן נאבק בכל הכוח, כולל במפלגתן שלו, בסימני השאלה המתרבים, הליכתו הקפואה, גמגומיו, טעויותיו הפומביות שהתקבלו איך שהוא על הדעת עד ממש לפני שבועיים, נראים עתה מעל לכל מסך כסימני קריאה, פיזית ומנטאלית. השאלות הרצופות של מראייני הטלוויזיה על יכולותיו השונים משקפים דאגה גדולה ולמצבו ומעבר לכך, כמובן למפלגה הדמוקרטית, למעמדה הפוליטי, וגם צריך לומר לעולם כולו, כולל ישראל.
תיכף נדבר על טראמפ. בכל מקרה ביידן מקווה כי תמונתו עם נתניהו להשיב אליו את בוחריו ותורמים היהודים, אחרי ההסתייגויות ממדיניותו, גל האנטישמיות שפשט באמריקה והנטיות האנטי ישראליות במפלגתו הליברלית - שמאלנית.
התמיכה של הכוח היהודי עדיין משמעותית. טראמפ ידע להיכנס יפה לשסע שנפער בין ביידן לישראל, בעיקר בשאלת העיכובים באספקת נשק וחימושים לישראל. הוא מיהר לתקוף את ביידן על כך ושכח כי הוא עצמו מתח ביקורת על ישראל מראשית הלחימה. ביידן בצרות גדולות והוא יודע זאת. אפשר מאד שה״נחום תקום״ שלו, כבר לא יחזור יותר.
נתניהו מגיע לוושינגטון זמן רב כל כך לאחר בחירתו המחודשת. לצד תמיכתו הפומבית בישראל, הממשל סרב לראות את שריו הימניים, הסתייג מהמהפכה המשפטית שיזם ומדחייתה בפועל של התוכנית הגדולה לעתיד המזרח התיכון.
נתניהו החדש הוא גם חלש יותר משהיה אי פעם בביקוריו בוושינגטון. המלחמה בעזה נמשכת מעבר לכל גבול הגיוני, בצפון, ישראל מתכתשת עם חיזבאללה, אבל לא מצליחה לשתק את האש. ממזרח, אויבינו משחררים מעצורים, סוריה, עיראק, תימן וכמובן איראן היו לחזיתות לחימה פעילות. תסריט שאיש לא העלה על הדעת.
לא אמרנו דבר על המכה הכלכלית שהוכתה ישראל, על בידודה הגובר בעולם וכמובן החולשה מבית. ממשלה מפרפרת, שמנווטת בקושי רב בין שותפיה השונים כדי לא להתפרק מוקדם מדי.
שני מדינאים, פוליטיקאים ותיקים, שראו כבר הכל בקריירה, עליות וירידות, טרגדיות אישיות, הפסדים וזכיות, מוצאים עצמם לפתע באותו צד של המתרס, שניהם ניצבים מול יריבים החדשים - ישנים, נחושים אמנם אבל חלשים.
בעיותיהם הרפואיות הגלויות והסמויות משחקות משחק ראשי. ביידן ונתניהו אינם צעירים, עברו מחלות שונות וממשיכים לעבוד קשה תחת לחצים רבים. שמועות מתרוצצות בציבור הרחב, בשתי המדינות, באשר למצבם הרפואי האמיתי. למרות שבדמוקרטיות נהוג לעסוק בפומבי בבריאותם של ראשי מדינות ופוליטיקאים פעילים, הנטייה הרווחת ונפוצה של מנהיגים היא להסתיר קשיים רפואיים או להתעלם מהם.
בעוד שלושה-ארבעה חודשים תתבהר התמונה. אם ביידן ינצח, מה שנראה כרגע בלתי אפשרי, הוא יאסוף כח כדי לשקם את עצמו ואת מפלגתו, אבל אם יכשל יגרור את הדמוקרטים לאסון פוליטי. זאת תהיה אמריקה אחרת.
כל שלוש הרשויות ישלטו בידי הרפובליקאים, השופטת כבר היום, המחוקקת בקרוב וכמובן הזרוע המבצעת. טראמפ החדש יהיה חסר סבלנות לנתניהו, שנחשב בעיניו ל״כישלון״, שהרי לא ניצח במלחמה הזאת, בוודאי לא בהינף אחד. לטראמפ אין סבלנות או הערכה לאנשים חלשים. כשם שעלב פעם בסנטור ג’ון מקיין, גיבור מלחמה אמריקאי, אבל בעיני טראמפ היה סתם פחדן, כי נפל בשבי הוויקינג, כך גם יחסו הצפוי לישראלי.
״רוצים נשק? תקנו״, ״רוצים לריב עם שכניכם? תריבו, על חשבונכם, לא אהיה פה להציל אתכם״, וכן ״בא לכם לספח שטחים ולהגביר החיכוך המדמם עם הפלשתינאים לשנים רבות? שכם, זאת בעיה שלכם״.
כך גם יתייחס לחברות נאט״ו, לטאיוואן, שלא לדבר על זלנסקי ואוקראינה, איתם יש לו חשבון ארוך. ״תעשו דיל״, הוא יציע להם, ״כפי שאני עשיתי, תעשו גם אתם״.
התמונה הזו אינה דמיונית. היא מבוססת על מדיניותו והחלטותיו בקדנציה הראשונה, הדברים שאמר בין לבין, וכמובן טראמפ ה״חדש״ שמגיע אחוז נקמה במערכת המשפט ובמערכת הציבורית, על כל מה שגרמו לו בשנים האחרונות.
בחירתו בסנטור האלמוני ג’.די. ואנס מלמדת מה הוא חושב על מחליפו בעת צרה. זה פשוט לא מעניין אותו, והרי רק לפני יומיים היה כמעט בעולם אחר, ואז, ואנס יהיה נשיא?
המציאות מתעתעת והדברים נשמעים אבסורדים, אבל ככל שיוכל על נתניהו בביקורו הקרוב לחזק את ביידן, כמו שהדברים נראים כרגע, הוא עוד יתגעגע אליו.
ד״ר נחמן שי הוא דיקן ההיברו יוניון קולג’, המכון למדעי יהדות בירושלים, לשעבר שר התפוצות ודובר צה״ל.