"תודה, הנשיא ביידן". זאת צריכה-חייבת להיות תגובת מדינת ישראל והעם היהודי להודעה הנשיא ג'ו ביידן על פרישתו מהמירוץ. היום, בעידן של שלטון ימני מלא-מלא, יש בישראל מי שיערערו על ההגדרה. היסטוריונים וחוקרים יסכימו ויקבעו אותה בלי שבריר של ספק. לא היה לישראל וליהודים נשיא יותר ידידותי, יותר תומך, יותר מסייע ויותר אוהב-ישראל מאשר ג'ו ביידן.
כבר בתחילה הקריירה הפוליטית שלו, באחד מביקוריו הראשונים בישראל, בשיחה עם ראש הממשלה המנוחה גולדה מאיר, אמר ביידן, "לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני". בכל תפקיד, כהונה ומשרה שמילא וקיים בלמעלה מ-60 שנים של שירות ציבורי, ג'ו ביידן הוכיח את ציוניותו ואהבתו לישראל וליהודים, ותמיד באופן הכי אמיתי, נמרץ, מסור ונאמן. גם כאשר היו לביידן מורת רוח, הסתייגויות או ביקורת ביחס למהלכים או החלטות של ממשלת ישראל – הוא ביטא זאת באופן מאופק ומפויס, כבן משפחה.
ביידן הודיע על פרישתו בתקופה קשה, מטלטלת ומאתגרת לישראל, שכמותה לא ידעה מאז היווסדה ולאורך כל שנות קיומה. עיתוי שרק מבהיר, מבליט ומאשר את עובדת היותו דייר הבית הלבן הטוב שידעה ישראל.
ביידן נחפז לטוס ארצה מיד עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל. היה לו חשוב לשהות בתוך העם שהוא כל כך אוהב ומעריך בשעת צרה ומצוקה. את נאמנותו ודאגתו לביטחונה של ישראל הוכיח מיד במשלוחי נשק ואמצעי לוחמה שנשלחו לישראל. ביידן לא הסתפק בכך. הוא גם יזם, קידם ואישר מענק מיוחד בסך 14 מיליארד דולר לישראל, כסיוע פיננסי למימון עלויות המלחמה.
עדיין מוקדם להעריך באופן ברור עד כמה תמיכתו הבלתי מסויגת בישראל הייתה מהגורמים והסיבות שהציתו והזינו את גל, סליחה צונמי הדרישות והמסקנות שמוטב שיפרוש מהמרוץ, ששטפו את הזירה הפנימית בארה"ב בשבועות האחרונים, מאז חשיפתו הכושלת בעימות הטלוויזיוני מול יריבו המועמד הרפובליקני.
יש בהערכה הזאת משהו, אך לדעתי מגזימים בניצולה. עצם העובדה שההערכה הזאת מוזכרת, רק ובעצם מוכיחה עד כמה הנשיא ג'ו ביידן היה מקובל, ידוע ומוכר כידיד ותומך בישראל. מה שברור בלי שום ספק. פרישתו היא הפסד לארה"ב, נזק לעולם החופשי וחסרון למדינת ישראל.
תודה, ג'ו ביידן. תודה מקרב לב יהודי.