פרישת הנשיא ג'ו ביידן מהמרוץ לנשיאות בעיתוי בסמיכות לוועידת המפלגה הדמוקרטית, שאמורה הייתה לאשר רישמית את מועמדותו בחודש הבא וכל כך קרוב למועד הבחירות ב-5 בנובמבר – היא מהלך חסר תקדים בהיסטוריה האמריקאית.
זוהי אינה הפעם הראשונה שמועמד פורש לאחר שהתמנה למועמד המפלגה, כפי שקרה כבר ב-1968 עם פרישת הנשיא לינדון ג'ונסון הדמוקרטי. ג'ונסון פרש והעביר את המועמדות לסגנו יוברט המפרי, עקב כשלון ההתערבות הצבאית האמריקנית בווייטנאם ומחאות בתוך המפלגה הדמוקרטית. אבל הוא פרש במרץ ולא בסוף יולי. השינוי הזה לא עזר והמפרי הפסיד לריצ'רד ניקסון הרפובליקני.
"טוב זה לא עושה, ובטח שלא לנו": עד כמה פרישתו של ביידן תרעיד את אמות הסיפים בישראל?
מנכס לנטל: רצף האירועים שסתמו את הגולל על מועמדותו של ביידן
ביידן נאלץ לפרוש בשל לחץ עצום שהופעל עליו במשך כשלושה שבועות, לאחר שכשל בעימות הטלוויזיוני מול דונלד טראמפ. הוא ואנשיו תיארו את הכישלון כמעידה חד פעמית. הם לא הצליחו לשכנע. מועמד של מפלגה אינו יכול לזכות בבחירות לנשיאות אם כל מנהיגי המפלגה בקונגרס ומחוצה לו אומרים לו שיפסיד, ושהוא צריך לפרוש. גם העיתונים הליברליים, ובראשם הניו יורק טיימס, ניהלו נגדו קמפיין אגרסיבי ודרשו את פרישתו.
גם התורמים גדולים של המפלגה התנו את תרומותיהם בפרישת ביידן. בלי ראשי המפלגה, תמיכה תקשורתית וכסף אי אפשר לנצח. ביידן לא היה יכול להתמודד עם כל הלחץ הזה, והעביר את השרביט לסגניתו – קמלה האריס.
בשלב זה אין תשובה טובה לשאלה - האם החברה והפוליטיקה האמריקאית של היום, במצבה הרעיל והמקוטב ועוד עם מועמד קיצוני נגדי כמו טראמפ, מוכנה לקבל נשיאה שהיא אישה, שחורה (אבא מג'מייקה), אסיאתית (אמא טמילית) שקרובה לזרם הפרוגרסיבי של הדמוקרטים יותר מביידן.
הילארי קלינטון לא הצליחה במרוץ של 2016, כי נשים רבות והמיעוטים לא ראו בה מועמדת ראויה. מעניין שבקרב החלקים היותר קיצוניים במפלגה הרפובליקנית, נשמעו הסתייגויות גם ממועמדותו של ג'יימס ואנס לתפקיד סגן הנשיא של טראמפ, כי אשתו, אושה, היא כהת עור ממוצא הודי.
האריס שברה כמה תקרות זכוכית בקליפורניה ונבחרה לסגנית הנשיא הראשונה בתולדות ארצות הברית. היא לא בלטה כסגנית הנשיא, הן בשל חוסר ניסיון במערכת הפדרלית והן משום שביידן לא נתן לה, והיה יכול לתת יותר, לפחות ברמה שהוא עצמו קיבל כשכיהן שמונה שנים כסגנו של אובמה.
בשנה הראשונה, הוא נתן לה לעסוק בהגירה הבלתי חוקית ממקסיקו לארצות הברית, שהיא גם עתה בעיה מורכבת ונקודת התורפה הקשה ביותר של הדמוקרטים. לא בכדי טראמפ הקדיש לה חלק רב בנאום קבלת המינוי שלו בוועידת הרפובליקנים, שהתקיימה בשבוע שעבר. הטיפול של האריס באתגר כשל.
בשלב זה מועמדותה האריס מעלה יותר שאלות מאשר תשובות שנוגעות לתמיכה גורפת שהיא צריכה לייצר בתוך מפלגתה, ולאסטרטגיית בחירות אגרסיבית מול טראמפ וסגנו.
אין לה זמן לבזבז, והיא תצטרך למצוא את המענים במהירות רבה, אולי עוד השבוע. האריס צריכה לאחד מאחוריה את כל השורות המפוררות במפלגתה, וביחוד את המיעוטים שבדרך כלל נטו לתמוך במועמדים דמוקרטים: השחורים וההיספנים שערקו לטראמפ, האסיאתיים שהם אדישים, הנשים שעוד לא בטוחות באשה נשיאה, ואת הלבנים שחוששים בדיוק מהמהלכים האלה ומהתחזקות הפרוגרסיביים.
האריס חייבת להתרחק מחיבוק קרוב מדי של הפרוגרסיביים. הם, מוסלמים וצעירים אמרו שלא יצביעו עבור ביידן אלא אם כן יפסיק את תמיכתו בישראל. השאלה עד כמה היא תוכל להרחיק את עצמה מביידן בעניין ישראל בלי שתכעיס בוחרים יהודיים.
בחירת מועמדים לסגן נשיא היא תמיד שאלה מורכבת. בדרך כלל מועמדים לנשיאות בוחרים מועמדים לתפקיד הסגן כאלה שמשלימים אותם בתחומים כמו מדינת האם, ניסיון פוליטי, רקע חברתי, עמדות אידיאולוגיות וכדומה. בדרך כלל מועמד לנשיא בוחר סגן שהוא פחות דומיננטי ממנו. הפעם האריס תצטרך לבחור הפוך, בדומה לברק אובמה שבבחירות 2008 בחר בביידן הוותיק והמנוסה ממנו להיות סגנו. היא תצטרך לבחור מועמד דומיננטי, בעל ניסיון פוליטי משמעותי ושונה משלה, וממדינת הכרעה. יש כבר כמה כאלה. נראה במי תבחר.
השאלה היא כמה המהלכים והפעולות שהאריס תעשה בשבועיים הקרובים יעזרו לה להציג תדמית של נשיאה, לנטרל יריבים במפלגה, לגייס תמיכה ומשאבים, למחוץ את אישיות טראמפ ועמדותיו ולצמצם את הפערים ממנו בסקרים. המשימה הזו קשה בכל מצב, ביחוד בנסיבות שנוצרו. אבל לקמלה יש גם הזדמנות לשבור עוד תקרת זכוכית ולהיות הנשיאה הראשונה בתולדות ארצות הברית.
פרופ' גלבוע, איש אוניברסיטת בר אילן, חוקר ומלמד הקיץ באוניברסיטה של דרום קליפורניה בלוס אנג'לס