פרישת ביידן מהמרוץ, ובעצם הדחתו, הכתירה את דונלד טראמפ לנשיאה הבא של ארצות הברית והחלפתו הצפויה של ביידן בקמלה האריס סגניתו (שתומכיה פעלו כנראה מאחורי הקלעים להדחתו) עוד תגדיל כנראה את סיכוייו לנצח.
להזכירכם, עד לא מזמן רבו ההשערות שעל ביידן להחליף את סגניתו כדי לשפר את סיכוייו. בעבר עוד סברו שהסתבכויותיו המשפטיות המביכות של טראמפ יעלו לו בניצחון.
אך מסתבר שהציבור מתייחס לכך בשוויון נפש ורואה באישומים בעיקר מניעים פוליטיים. "מצע" שמפלגה מפרסמת לקראת בחירות איננו מעיד על המדיניות שתינקט אחרי שמועמדה יהפוך לבעל השררה.
בכל זאת, מעיון במצע שהמפלגה הרפובליקנית אישרה בוועידתה ניתן ללמוד משהו על המנטליות במפלגה ועל הכוונות של העומד בראשה. הכותרת המנחה לכל הסעיפים היא "בחזרה להיגיון", משמע שכל או רוב מה שעשה ממשל ביידן בשנים האחרונות היה לא רק מנוגד לאינטרס הלאומי של אמריקה אלא גם בלתי הגיוני מבחינת המטרות שהממשל הציב לעצמו.
לראיה, "אמריקה מטולטלת באינפלציה גואה, הגבולות פרוצים, הפשיעה משתוללת, יש תוקפנות כלפי ילדים, סכסוכים בינלאומיים, כאוס וחוסר יציבות". סעיף אחר במצע מתייחס למצב הבינלאומי ויש בו גם עניין עבורנו: "לשקם את השלום במזרח התיכון" ו"פרישת מערכת 'כיפת ברזל' מעל כל שטחה של אמריקה".
סעיף נוסף קובע ש"קיצוניים תומכי חמאס יגורשו" ושהקמפוסים באוניברסיטאות "ישובו להיות בטוחים ופטריוטיים". גם למלחמה באנטישמיות יש אזכור, כולל "ביטול כניסה למי שתומכים בטרור ובג'יהאדיזם".
אומנם גם עכשיו יש מי שימשיכו לראות בטראמפ את "נסיך האופל" שמגלם את כל השלילה מבחינת הדמוקרטיה, אך אחרים סבורים שנאומיו בעת האחרונה, לרבות זה בוועידה, מעידים דווקא שהוא "מתמרכז" ויש גם רמזים שלא יחליף את יו"ר הבנק הפדרלי, סימן להמשכיות שמטרתה לשכך דאגות במגזר הפיננסי בעולם ובארצות הברית.
עוד לפני כן נמסר שטראמפ מסתייג מ"פרויקט 2025", תוכנית מקיפה בתחומי ממשל ומדיניות שהוכנה במכון "הריטג'" הימני קיצוני. גם בנושאים מסוימים של מדיניות חוץ, כמו לגבי סין, יש יותר המשכיות מאשר כוונה "לשבור את הכלים".
חשובה מבחינה זאת, ובמיוחד עבורנו, היא האמירה "נשקם את מערכת השותפויות שלנו (במזרח התיכון)" - רמז להמשך "הסכמי אברהם" והרחבתם, כולל סעודיה - יעד שמשקף גם את המדיניות של ממשל ביידן (ושל ישראל).
המבחן האמיתי, כפי שאומר הפתגם האנגלי, יהיה, כמובן, באכילת הפודינג ולא בהכנתו, ומבחינה זאת יש לחכות ולראות מי ימונו לתפקידי המפתח במחלקת המדינה, במשרד ההגנה, באוצר ובמועצה לביטחון לאומי.
בהקשר זה יש דאגות דווקא בחלקים מהמפלגה הרפובליקנית שמצביעים על עמדותיו והתבטאויותיו הבדלניות של סגן הנשיא המיועד ג'יי.די. ואנס, אף שמבחינת ישראל אפשר לראות חיוב באמירתו של הנ"ל שהוא רוצה בעלי ברית "שיכולים לקדם את האינטרסים שלהם בעצמם" ואמירתו הנוספת "אנחנו לא רוצים להיות מעורבים במלחמה אזורית בגלל מדינות שלא יכולות להגן על עצמן" תואמת את תורת הביטחון של ישראל שאומרת "נגן על עצמנו בכוחות עצמנו".
ברם, נטיות בדלניות לעולם לא טובות לישראל (ולעולם החופשי כולו), גם אם יש לצדן פרשנויות מילוליות מקילות. הרוח בוועידה ובמפלגה הרפובליקנית כולה הייתה פרו־ישראלית מובהקת.
אליה וקוץ בה, ואולי אפילו כמה קוצים. נושא איראן כאיום חמור מיידי לא עלה ואף שיש סיכוי שכשטראמפ ייכנס לבית הלבן הוא יתניע מחדש את המדיניות התקיפה הקודמת שלו, יש גם קולות אחרים.
אין גם סימנים ברורים כיצד ממשל טראמפ־ואנס יתייחס לסוגיה הפלסטינית והאמירה "נעמוד לצד ישראל ונחתור לשלום במזרח התיכון" יכולה להתפרש בצורות שונות, כמו גם קריאתו של ואנס שעל ישראל "לסיים את המלחמה בעזה מהר ככל שאפשר", ובפרט על רקע אמירתו
התמוהה של טראמפ שלו היה הוא הנשיא, המלחמה לא הייתה פורצת.
האמירות האלה מעלות שאלות: איך לסיים, גם מבלי שיושגו המטרות העיקריות? ללא ביטחון שהמצב, כולל בגבול מצרים, לא יחזור לקדמותו לנושאים האלה יש להניח שראש הממשלה יתייחס בדיפלומטיה המתבקשת בנאומו בקונגרס ובשיחותיו בארבע עיניים.
בעניין הבחירות בארצות הברית עומדת ישראל מול משוואה דיפרנציאלית: מפלגה דמוקרטית שבראשה עמד עד עכשיו ידיד מוכח שספק אם יהיו כמותו בעתיד, כשמפלגתו הולכת ומתרחקת מעמדותיו בעניין ישראל, ושעמדות מחליפתו הפוטנציאלית עלולות להיות שונות, בוודאי בהדגשים ובאמפתיה.
ומנגד מפלגה רפובליקנית פרו־ישראלית שהעומד בראשה לא תמיד צפוי. לא בידינו ההכרעה, אך שומה עלינו, ובפרט עד ה־20 בינואר, להימנע ממעשים או מהתבטאויות שעלולים לגרום לתקלות עם מי מהם או עם שניהם גם יחד. ועד אז, יש לזכור, ביידן עדיין הנשיא.