מה זאת אומרת שעברו שעות כה ארוכות עד שהגורמים המוסמכים הצליחו לזהות את הגורם לפיצוץ המסתורי באישון לילה? איך ייתכן שכטב"ם מצליח לעשות דרך כה ארוכה מתימן עד לב תל אביב מבלי להיות מזוהה?
דבר אחד אני בטוח, הוא בטח לא חצה אפילו לא בטעות את אחד מהנת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית) שהתברכה בהם עירנו. כי אם כן, אני סמוך ובטוח שלא היו חולפות אפילו לא כמה דקות, עד שהמפעיל החות'י של כלי הטיס היה מקבל ישירות לביתו, אי שם בתימן, דואר רשום עם הודעת קנס מעיריית תל אביב, הכולל גם את תמונת הכטב"ם בשעת העבירה, פירוט שם הבעלים, הדגם ומספר הרישוי.
"משנכנס אדר": למרות כל הקושי, מצווה עלינו להרבות בשמחה | מנחם גערליצקי
לקראת ראש השנה: האם אתם 'ראש' או 'זנב'? | מנחם גערליצקי
כמו בחייו: גם לאחר פטירתו ממשיך הרבי מליובאוויטש להיות נקודת חיבור
וברצינות, לאן נעלמו כל מערכות ההגנה והיירוט שאמורות היו להגן עלינו ולנטרל את האיום המרחף עוד לפני שחדר לחופי ארצנו? זו הרגשה מאוד לא נעימה לגלות שניתן בקלות כה רבה להבקיע את כל המערכות המתוחכמות וחומות ההגנה שכל כך נהנו לסמוך עליהן ושהעניקו לנו תחושת ביטחון. אני יכול רק לשער שזו מן הסתם הייתה התחושה שחשו אנשי ירושלים הנצורה, ערב חורבן בית המקדש, ביום שבעה עשר בתמוז, כשהצליחו האויבים לפרוץ את חומות העיר שעליהן הם סמכו ובהן בטחו לאורך המצור הממושך, ולפתע הם מצאו את עצמם ללא כל חומת הגנה וללא כל אשליה של תחושת ביטחון.
ייתכן שזו יכולה להיות גם הבשורה הטובה שהביא בכנפיו האורח הבלתי קרוא, הכטב"ם, שהצליח להבקיע לא רק את חומות ההגנה ההיקפית הסובבות אותנו מבחוץ, אלא במידה מסוימת גם את החומות והגדרות הפנימיות, שלצערנו עדיין חוצצות פה ושם בינינו לבין עצמנו.
כיוון שאם עד כה עוד היה מקום לאשליה כלשהי שהסכנה מרחפת רק מעל חבלי ארץ מסוימים, והאיומים השונים הם נחלתן של קבוצות מסוימות באוכלוסייה בלבד, בא כטב"ם אחד קטן, ובמחי פיצוץ הזכיר לנו שכולנו בסירה אחת וכל המחיצות המדומות שכביכול מפרידות בינינו קיימות רק בדמיון, שכן אויבינו מעוניינים, ולצערנו גם מסוגלים, לפגוע בכולנו, בכל אחד ובכל מקום - בעוטף, בקריית שמונה, ואפילו בתל אביב.
"בגלל שנאת חינם נחרב בית המקדש", ואני די משוכנע שלחומות האיתנות שהקיפו את ירושלים היה חלק חשוב בשנאה הזו. כיוון שרק בצלן של חומות עבות, ובצלה של אשליית הביטחון שהן מעניקות, ניתן להתעלם מהסכנה ולהתפנק בפריבילגיה היקרה של שנאת חינם. עם פריצת החומות, שבהיעדרן נוכח היטב האיום הקיומי המשותף לכולם, אנו נאלצים, אם נרצה או לא, לשוב ולהכיר בברית הגורל המשותפת לכולנו, המאחדת אותנו בעל כורחנו, גם ללא כל סיבה ניכרת לעין.
בדיוק משום כך היא נקראת "אהבת חינם". לשם כך אנו מתענים היום, י"ז בתמוז, כדי להיזכר ש"בגלל שנאת חינם נחרב בית המקדש ורק באהבת חינם נבנהו מחדש". והכטב"ם הבא ינחת עלינו לא בתל אביב, אלא בירושלים. והוא לא יהיה "כלי טיס בלתי מאויש" אלא "כלי טיס בית מקדש" שירד אלינו כמובטח בנוי מן השמיים, במהרה אמן!
הכותב הוא שליח חב"ד ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" תל אביב.