לנוכח כוונת צה”ל לגייס חרדים התחרו ביניהם בימים האחרונים רבנים חרדים בהקצנה וביישור קו עם “הפלג הירושלמי”. התגובות המתלהמות לדרישה מהחרדים לשאת בנטל הביטחון מבקשות להחריף את העימות ולהרתיע מגיוס הלכה למעשה.
עובדים עלינו ישר בעיניים: הבלוף שמכונה גיוס חרדים נחשף במלואו | בן כספית
בפועל הן רק ממחישות עד כמה הסיכוי להסכמות ממשיות עם החרדים אפסי. פשרה שתהיה מקובלת על החרדים לא תביא אף חרדי נוסף לבקו”ם. לכן ברור שלא תהיה ברירה אלא לפעול לגיוס החרדים תוך הפעלת סנקציות משמעותיות, בבחינת “כופים אותו עד שיאמר רוצה אני”.
פסק הדין של בג”ץ מחייב את גיוסם של כלל החרדים. הפסיקה, והמחסור הקשה בכוח אדם הביאו את צה”ל להתחיל בגיוס 3,000 חרדים ראשונים. תגובתם של הרבנים החרדים חריפה. שורה של רבנים מובילים יצאו בקריאה למרי אזרחי. הרב דוב לנדו, “גדול הדור הליטאי”, קבע כי מאחר ש”הערכאות הכריזו מלחמה כנגד עולם התורה” הרי ש”ההוראה לבני הישיבות לא להתייצב כלל בלשכות הגיוס”. כלומר לנהוג בדרכם של קיצוני “הפלג הירושלמי”. החזיקו בדרך הזו גם חלק ניכר מחכמי “המועצת” של ש”ס שקבעו כי “החוק המוצע... משמעותו... מסירה בידיים של נשמות עם קודש לשמד” ועל כן “כל התייצבות בלשכות הגיוס אסורה על פי התורה”. במכתבם הם מוסיפים איסורים כמו גיוס לכלל המסלולים, כולל אלו החרדיים ואפילו כל משא ומתן על פשרה.
ההקצנה הזו הביאה גורמים חרדים ופוליטיים להאשים את בג”ץ, את צה”ל ואת שר הביטחון בסיכול האפשרות לגייס חרדים אי פעם. רואים, הם טוענים, עכשיו החרדים יקצינו עוד יותר והסיכוי לגייסם יפחת. אלא שהמציאות היא הפוכה. גם אחרי 22 שנה של ניסיונות לגייס חרדים, שיעורי הגיוס שלהם שוליים. הנתונים שמציג הצבא מדברים על גיוס של כ־8% מפוטנציאל המתגייסים. רבים מאלו מזמן עזבו את העולם החרדי.
העמדות שמשמיעים הרבנים החרדים בשבועות האחרונים מציגות גם אתוס חרדי מעודכן. לא עוד “תורתם אמנותם”, כלומר פטור מגיוס כדי ללמוד תורה, אלא “חרדיותם אמנותם”, כלומר פטור מגיוס רק בשל היותך חרדי. המשוואה שמציגים הרבנים בדבריהם מסוכנת לא פחות. מה שהם אומרים למעשה הוא שנכונותם לציית לחוקי המדינה ולהיות חלק ממנה מוגבלת ומותנית.
אם המדינה תיאות להמשיך ולממן את אורח החיים החרדי וכמובן לפטור אותם מגיוס, הם יצייתו לחוק. אם המדינה תחליט חלילה לדרוש מהם את מה שנדרש מכל צעיר יהודי־ישראלי, הם “יתגייסו” או “ילכו לכלא” או “יעזבו את הארץ” ולא יתגייסו.
למעט החרדים, כך מראים סקרים רבים, כל שאר הישראלים סבורים שיש לגייס את החרדים. נכון, כל ישראלי ששלמות החברה הישראלית והאחדות חשובות לו מייחל לגיוס החרדים שיתרחש בהידברות ובהסכמה. אלא שהשנים האחרונות, וביתר שאת הימים האחרונים, ממחישים שהסיכוי להגיע להסכמה כזו הוא אפסי. טענות כמה מנהיגים חרדים ואחרים שאם רק נניח להם לנפשם חלקם יתגייסו, אולי, בעתיד, הם מקסם שווא.
מדינת ישראל לא יכולה לקבל ציות לחוק בעירבון מוגבל מצד קבוצה שצפויה להיות שליש מהישראלים. בנוסף, כדי לענות על האתגר הביטחוני הגדול וארוך הטווח שאנחנו ניצבים בפניו חייבים לגייס גם את החרדים. לכן, אין מנוס מלפעול בנחישות, ותוך הטלת סנקציות כלכליות וכמו־פליליות על החרדים. זה מכאיב אבל זה הסיכוי האחרון לשנות את המגמות הקיימות ולשרוד כאן.
הכותב הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה בכיר למשפטים במרכז האקדמי “פרס"