שירת "האזינו" (דברים, פרק ל”ב) היא שירתו של משה רבנו לעם ישראל לדורותיו, בטרם ייפרד מהם. במהלכה תופס האמוּן מקום מרכזי. מול הכינוי “אל אמונה” מכונה דור החטאים: “כי דור תהפוכות המה, בנים לא אמוּן בם”.

שותפות גורל עם ארה"ב, היום שאחרי בעזה ואיראן: עיקרי נאום נתניהו בקונגרס

שאלת האמון הניתן באנשים היא יסוד לקיום האנושי והחברתי. אין יכולת לקיים חיי זוגיות תקינים ללא אמון, אין יכולת לחנך ילדים ללא אמון הדדי, אין אפשרות לנהל מסגרת עסקית כשהאמון אינו מתקיים בין שותפיה. ודאי שאנו מנסים להסדיר כללים שונים שיקלו את שמירת האמון בינינו ויאפשרו לחשוף את המקרים בהם הוא נשבר. אבל נקודת המוצא דורשת שאנשים קרובים ברגש או בפעילות יוכלו להאמין זה לזה.

עניין זה מקבל תוקף מיוחד בכל הנוגע ליחסים שבין האזרחים לשלטון. אדם יכול לבחור במפלגה מסוימת על פי טעמו, אבל עדיין לרכוש אמון בסיסי לנציגים של מפלגה אחרת. אינךָ צריך להסכים עם מישהו כדי שיהא לך אמון מינימלי בדבריו, בהסבריו ובשיקוליו. והאמת שגם מנהיגים חייבים לרחוש אמון לאזרחיהם כדי שיוכלו להוביל בתום לב וברצון טוב.

לצערנו עלינו לומר שאבד האמון בין רוב אזרחי הארץ ובין הממשלה והעומד בראשה. מטבע הדברים עדיין ישנם נושאים של הסכמה מלאה או חלקית עִם שרים אלה ואחרים בממשלה. יש אף אנשים רבים המכירים בזכויות עבר חשובות של מר נתניהו. ועִם כל זאת, משהו משמעותי ביותר נסדק בשנת המאבק החקיקתי ונשבר בתשעת חודשי המלחמה. דווקא במצב הדרמטי הנוכחי של המדינה ודווקא בשעה שאזרחיה מתבקשים לצאת מגדרם כדי להתמודד עם אויבים מרים מחוץ ועם קשיים נתונים מבפנים, אין אמון בהנהגה.

לצערנו הפעם הדבר אינו עוצר רק בהנהגה הפוליטית, וגם התחושה כלפי חלק ממובילי כוחות הביטחון קשה. ממילא גם תחושה זאת לא תוכל לבוא לידי תיקון כל עוד ההנהגה הפוליטית הנוכחית נותרת במקומה. אין עוד מקום להיסוס מצד חברים הגונים בתוך הקואליציה, אלא חובה עליהם לפעול להקדמה מיידית של הבחירות לצורך ניסיון חיוני להחזרת האמון בהנהגה שתיבחר באופן דמוקרטי, יהיו התוצאות אשר יהיו. לא בעלמא המילים אמון, אמונה ואמת כה קשורות וכרוכות בשפתנו. כאשר האמון נשבר צריך להקשיב מחדש לשירת “האזינו” של משה רבנו “ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה”.

וישנם שני היבטים נוספים לסכנת חוסר האמון בשלטון הקיים. ציינו קודם לכן שמנהיגים מצדם חייבים לרחוש אמון לאזרחיהם. באופן טבעי מנהיג המרגיש לאורך שנים מותקף שלא בצדק (לתחושתו) עלול לפתח רגשי כעס כלפי חלק משמעותי מעמוֹ. הוא עלול לחוש “שלא מבינים אותו ועושים לו עוול”, והדבר יכול להשפיע על שיקול דעתו לרעה.

בנוסף לכך מובן שאנו מצויים בתקופה קשה ביותר, בין השאר משום שכל הפתרונות המוצעים על ידי הצדדים השונים אינם משכנעים ביותר. גם אלה הדוברים בביטחון עצמי עז אינם מצליחים להרשים. במצב זה, האמון בהנהגה חיוני עוד יותר, כדי לאפשר לה לפעול כמיטב יכולתה בלא לחשוד ללא הרף במניעיה האמיתיים.