יש מוסד פרלמנטרי בישראל שהוא גרוע יותר מהקואליציה הימנית־קיצונית ומעורר אכזבה ותסכול יותר מהממשלה המטורללת. שמו של המוסד: אופוזיציה. הרוב הגדול של הביקורת, הכעס והלעג באמצעי התקשורת בישראל מכוון נגד הממשלה ושריה.
בצדק. לעומת ונוכח ממשלה ימנית־חרדית קיצונית, שגרמה וגורמת נזקים אדירים למעמדה של ישראל בעולם, במיוחד בבירות של מעצמות
וארצות ידידותיות, האופוזיציה בכנסת היא מלא־מלא שתיקה ושיתוק.
זאת שתיקה לא רועמת. היא מבישה. הקואליציה והממשלה סופגות בצדק קיתונות של ביקורת ולעג. השרים והשרות המכהנים בממשלה אינם מתאימים ואינם כשירים למלא את תפקידיהם.
חמור מכך - הם מנצלים את מעמדם ואת האמצעים שכהונותיהם מציעות להם בנדיבות ליוזמות, למהלכים, לתוכניות וכמובן להצהרות שרק
חושפים ביתר שאת את עליבותם.
הפוליטיקאים באופוזיציה אינם מצטיינים ברמה, בכישורים וביכולות מיוחדים. אין בהם דמות שתואמת בלי עוררין את ההגדרה "משכמה ומעלה". אבל הם נורמליים, הגונים, רובם ותיקים בפוליטיקה ולאחדים מהם ניסיון ועבר עשיר בתפקידים בכירים בצה”ל.
בקרב ראשי האופוזיציה אין אף דמות שמתקרבת לנלעגות של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ’, לאטימות של עמיחי שיקלי או לצרחנות של גלית דיסטל־אטבריאן.
חברי הכנסת באופוזיציה הם אנשים נורמטיביים, שיכולים ומסוגלים לתרום הרבה לטובת המדינה, במיוחד בתקופה כל כך קשה ומאתגרת
שישראל חווה מאז פרוץ המלחמה. אבל נציגי האופוזיציה הבכירים אינם מבטאים במעשים את פוטנציאל היכולת, המסוגלות והכושר שהם ניחנים בו.
הם אינם אופוזיציונרים פעילים, הם אינם מזוהים כמי שאינם נחים לרגע כדי להפגין את נוכחותם האופוזיציונית, לא עושים רושם של מי שעושים את המוות לממשלה הכושלת בתולדות המדינה, לא מבטאים את הפירוש המקובל של המונח אופוזיציה כמוסד, כישות וכנוכחות שמזכירים לעם בלי הרף ”אנחנו קיימים, אנחנו כאן במטרה להחליף שרים ושרות שהם בושה וכלימה לישראל”.
לפיד נואם בהפגנות. ליברמן מתבטא בראיונות. בנט מקבל כותרת. לגנץ כישרון מיוחד לנסח הצהרות שמתחילות בביקורת על הממשלה ומסתיימות בצורך להמשיך ולתמוך בה. איזנקוט מופיע בראיון נוקב ונעלם. הדבר הנורא הוא שהפוליטיקאים האלו אינם מסוגלים להתאחד, ולהפוך את האופוזיציה שהם נמנים עמה לגורם פרלמנטרי מאוחד, פעיל, משפיע ומוביל.
הם אינם מסוגלים להתכנס בחדר אחד, לשוחח, לדון, להתווכח, להתנצח ולסיים עם עשן לבן פורח מהארובה: הגענו להסכמה, אנחנו אופוזיציה אחת. לא נשקוט ולא ננוח עד שנסלק את הממשלה ההרסנית מהשלטון.
בחירות שהתקיימו לאחרונה בארצות דמוקרטיות הניבו מהפכות. לא כולן חיוביות, אבל הן ערערו והדיחו את השלטון הישן. בדיוק מה שאופוזיציה
במדינה דמוקרטית אמורה לעשות. לא בישראל. הממשלה הקלוקלת תמשיך להתקיים. נציגי האופוזיציה ימשיכו לחזר אחרי כותרות. מי שמרוויח מאופוזיציה מגוחכת ומגחיכה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו.