לא לחינם נאמר על עם ישראל שהוא עם סגולה, עם יחיד ומיוחד. זה ניכר והורגש היטב בשבוע האחרון. שעות בודדות בלבד לאחר הנאום ה”כובש” וה”מרגש” של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי נוצרה כאן תחושה שבעקבות הנאום הזה חברו זו לזו השכינה ורוח הקודש וירדו אל עם ישראל כשהן מותירות כאן תחושת אילוזיה נפלאה.
כמו אין כאן מלחמה שלא רואים את סופה, כמו אין לנו למעלה מ־1600 הרוגים, 115 חטופים, אלפי פצועים ו־100 אלף עקורים מהדרום ומהצפון שטרם חזרו לבתיהם ולשדותיהם, כמו אין כאן אלפי עסקים קורסים. בקיצור, הרגשה שמעולם לא היה כאן יותר טוב.
זה עם שלא שוכח לרגע את עברו העגום, גם את מה שאירע לו לפני כ־3,000 שנה, כגון חורבן בית ראשון ושני. זה עם שיודע לציין אירועים קשים כאלה באבל ובתענית כמו צום י”ז בתמוז וצום תשעה באב.
ופה, כבמעשה נס, נאום אחד של נתניהו מלך ישראל באנגלית מצוחצחת, מלווה בהצהרות מנותקות מהמציאות, מוכרות וממוחזרות, והנה יש לנו מהפך.
אופוריה במחנה הימין. “ביבי מלך ישראל חי וקיים”. הסקרים מצביעים על שלושה מנדטים פלוס מינוס שחזרו לליכוד. בהתאמה לראשות הממשלה נתניהו מצמצם פערים מול בנט וגנץ.
מי אמר שלמילים אין השפעה? לא חשוב מה אמר אלא איך אמר, באיזו אינטונציה, באיזו שפה, באיזו מימיקה, ובעיקר אם השמיע את מה שרצו לשמוע ממנו. עזבו עכשיו עובדות ואמת.
זה, מסתבר בימים אלה, ממש לא רלוונטי. נתניהו הצליח להוכיח בשנות כהונותיו הרבות שיש פער אדיר בין הנאומים וההבטחות שלו למעשיו
ויכולותיו ושהוא היה ונותר אותו נתניהו שמפזר מילים ללא כיסוי.
ב־1967, ערב מלחמת ששת הימים, כשמדינות ערב התאחדו להשמיד את ישראל, ראש הממשלה היה לוי אשכול. מנהיג נאמן ומסור מאוד, אבל אפור ורחוק מזוהר וממנהיגות כריזמטית וכובשת, שדאג לפני הכל לאחד את העם, כשצירף את מנהיג הימין מנחם בגין לממשלתו, ולא מסיבות פוליטיות.
ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה, בשיא הלחץ והדאגה במדינה שהייתה בתחושה של ערב חורבן בית שלישי, הגיע אשכול ל”קול ישראל” כדי לנאום לאומה. אלא שאשכול, שלא היה מהמצטיינים באמנות הנאום והיה נרגש מאוד, גמגם במהלך נאומו, והעלה במידה ניכרת את מפלס הפחד והדאגה בישראל.
למרות הגמגום, כעבור שלושה ימים יצא צה”ל למלחמת ששת הימים, בה זכה להישג הגדול ביותר של צבא ישראלי בשדה הקרב, עם השמדת היכולות של חילות האוויר הערביים, כיבוש חצי האי סיני, רמת הגולן ויהודה ושומרון.
היום יש לנו ראש ממשלה שהוא מהנואמים הטובים והמבריקים בעולם, אבל הוביל ומוביל את ישראל אל הלא נודע, כשהמצב הולך ומחריף משעה לשעה. הגיע הזמן שאותו חלק בעם שעדיין לא מבין ולא קולט או לא רוצה לקלוט, יבין שבנאומים ובמילים לא מנהיגים עם ומדינה. המילים והטריקים הכי מוצלחים אינם תחליף למנהיגות אמת, עם כל המשתמע מכך.
הנאום ה”כובש” של נתניהו היה וליום שעזר לכמה שעות בלבד ל”מכורים” לביבי - אלה שאינם מוכנים לקבל את האמת. ביבי דואג רק לביבי, להישרדותו הפוליטית ומאחורי המילים והנאומים של נתניהו אין כלום.