האסון במג’דל שמס דוחה בשלב זה עיסוק בכל נושא אחר. דוחה אך לא מבטל. אדרבה, השלכותיו הצבאיות והמדיניות תחייבנה התייחסות נוספת לשיקולים הביטחוניים והמדיניים שעומדים בפני ישראל, הן לטווח המיידי והן לטווח הרחוק - ומבחינה זאת הבטחת בסיס לשיתוף פעולה עם הגורמים הפוליטיים השונים בארצות הברית היא תנאי הכרחי.
קרב הגרסאות נמשך: ישראל או חמאס מערימות קשיים במו"מ?
לאחר שעות: המפגינים פרצו לבסיס, עימותים ברחבת בית הדין בבית ליד
ביקור נתניהו בארצות הברית, פגישותיו עם הנשיא ביידן והמועמדת הדמוקרטית לרשתו קמלה האריס וכן עם דונלד טראמפ, נועדו להבטיח את המשך הקשרים ההדוקים בין ישראל לארצות הברית בכל מצב פוליטי שייווצר. קדם לכך נאומו של ראש הממשלה בקונגרס שנגע בכל הנושאים הרלוונטיים למלחמה ולמצב שאחריה וכן לגורל החטופים והשבויים. לא נאום של קואליציה או אופוזיציה אלא נאום של ישראל כולה.
לאירוע בקונגרס האמריקאי היה ממד נוסף: הפגנת התמיכה בישראל הכמעט מלאה בשני חלקי הבית ובציבור האמריקאי - כשההפגנות הפרועות של מיעוט אנטי־אמריקאי ואנטי־ישראלי בסביבת הקפיטול עוד הדגישו את זה. על המושבים הצטופפו הנציגים הרפובליקנים ורוב גדול מהדמוקרטים (רק כרבע מחברי בית הנבחרים הדמוקרטים נעדרו). הנוכחות המלאה הזאת באולם לא נעלמה גם מהתקשורת האמריקאית ורשתות הטלוויזיה העיקריות פוקס ו־CNN שידרו את הנאום מתחילתו ועד סופו, דבר שבהחלט איננו שכיח. חשובה מבחינה פוליטית ועניינית הייתה הכרת התודה בנאום לביידן ולטראמפ.
קטע מרכזי בנאום התייחס לאיום האיראני. על אף שקהילת המודיעין האמריקאית מגדירה את איראן כאיום חמור על ביטחון ארצות הברית, אין בין הגורמים הפוליטיים אחדות דעים לגבי השאלה כיצד לטפל בכך וסוגיות מרכזיות כגון חידוש הסכם הגרעין, החמרת הסנקציות או לחילופין חתירה לפתיחת דף חדש ביחסים עמה או היתרונות והחסרונות בעימות כולל עמה שנויות במחלוקת.
ואכן, בשולי ועידת נאט”ו שנערכה לאחרונה בוושינגטון התקיים דיון בקשרים המתרחבים בין איראן, סין ורוסיה ובהשלכות האסטרטגיות והגיאופוליטיות שמציאות זו מציבה בפני ארצות הברית והמערב בכלל. לדעת המשתתפים בדיון, מומחים לאזור, רוסיה וסין אינן רוחשות אומנם הערכה רבה לאיראן, אך משתמשות בה לקידום מטרותיהן נגד ארצות הברית והמערב.
רנטה ברטי, ראש המחקר המדיני ליד מזכ”ל נאט”ו, אמרה שהארגון מודע לשיתוף הפעולה האסטרטגי הגובר בין השלוש (בנוסף לצפון קוריאה) ובוחן את השלכותיו על “הביטחון האטלנטי” (כלומר אירופה וארצות הברית) - אך ביטחונה של ישראל לא הוזכר בהקשר זה. לדבריה, בנאט”ו מקווים שתמיכה מסיבית באוקראינה במלחמתה ברוסיה תשלח מסר מרתיע גם לאיראן. אחת המטרות של נאום נתניהו בקונגרס הייתה איפוא להדגיש את חוסר הפרופורציה בין ההצהרות על האיום האיראני לצורך בהחלטות מעשיות.
בשבוע שעבר כתבתי ש”פרישת ביידן מהמרוץ מכתירה את טראמפ לנשיאה הבא של ארצות הברית”. עכשיו יש להוסיף לכך כוכבית - לא מפני שהאריס היא מועמדת מזהירה במיוחד או שאין מאחוריה רשימה של כישלונות ברוב עיסוקיה הציבוריים עד כה, אלא מפני שהיא אחרת. אחרת מביידן ואחרת מטראמפ. אם יוקר המחיה ירד עד לבחירות היא תקצור את התהילה, בניגוד לביידן שהואשם באחריות למצב הקשה בכיסי האזרחים. זו דרכה של פוליטיקה - אובמה וטראמפ היו אחראים לאסון באפגניסטן, אך ביידן (שהתנגד לפעולה האמריקאית) בצר את הענבים הבאושים.
האריס איננה נחשבת למבינה גדולה בענייני חוץ, וזה גם לא היה צפוי ממנה כסגניתו של ביידן, אך אם תיבחר היא תקבע את הכיוון הכללי של מדיניות החוץ האמריקאית, כולל לגבי ישראל והמזרח התיכון. היא אומנם איננה שייכת לקבוצה השמאלית הקיצונית והאנטי־ישראלית במפלגה הדמוקרטית, אך היא נציגה אופיינית של הזרם הליברלי הסן־פרנסיסקואי שלפעמים מתיישר עמה, בניגוד לביידן שעמד כחומה בצורה ברוב הנושאים שנגעו לישראל.
בנוגע לאיראן, האריס גינתה בזמנו את חיסול קאסם סולימני ויזמה חקיקה לאיסור פעולות צבאיות נגד מטרות ואישים איראנים, אך נכשלה בכך. היא קוראת להפסקה מיידית, עם דגש על ה”מיידית”, של המלחמה בעזה מבלי להתייחס לעמדות ישראל ועלולה לסכן בכך גם את גורל החטופים. עם זאת, אם תיבחר יש להניח שלפחות בתקופה הראשונה תמשיך בקווים כלליים את המדיניות של ביידן, אם כי לא תמיד באותם הדגשים ובאותה אמפתיה.
התחנה הבאה של נתניהו הייתה מאר־א־לגו שבפלורידה, לפגישה עם טראמפ. איננו יודעים מה היה בשיחה בארבע עיניים, אך יש להניח שבנוסף להבהרת מספר אי־הבנות מהעבר הם שוחחו גם על איראן. הצהרות לפני בחירות נכתבות בדיו נעלמת ואין להתבסס עליהן יתר על המידה, אך ביקור ראש־הממשלה ודווקא בתקופה הסחרורית הנוכחית בפוליטיקה האמריקאית, היווה צעד משמעותי בהידוק הקשרים בין שתי המדינות ולהמשך הדיאלוג ביניהן.