אנו בעיצומם של יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים, שלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים בחורבן בית שני, לצום תשעה באב, היום שבו חרבו שני בתי המקדש. בחלוף כעשרה חודשים מאז 7 באוקטובר, שבו לקינו בתסמונת העיוורון והקיבעון המחשבתי, המילה מחדל היא קטנה, מצמצמת ומגמדת את הכשל האסטרטגי. היה כאן ליקוי מאורות קולוסלי של ראשי המדינה והצבא.
קרב הגרסאות נמשך: ישראל או חמאס מערימות קשיים במו"מ?
לאחר שעות: המפגינים פרצו לבסיס, עימותים ברחבת בית הדין בבית ליד
לימים אלו של בֵּין הַמְּצָרִים נודעת השנה משמעות יתירה. אנו פוגשים היום את אותה תסמונת של המנהיגות בימים ההם. התלמוד במסכת גיטין מתאר לנו את התסמונת הזאת בסיפורי ערב חורבן הבית. אחד הסיפורים הוא על אודות תרנגול ותרנגולת, שבו מוצגת המנהיגות, בכשלי החלטותיה האסטרטגיות כתוצאה מהקיבעון המחשבתי, הנעילות והסגירות, אי־הטלת ספק ואי־הקשבה לזוטרים בהיררכיה, המתריעים מפני האסון שעלול להתרגש.
בתלמוד כבר נאמר: "דאמר רבי יוחנן, לא חרבה ירושלים, אלא על שדנו בה דין תורה... שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין". הדברים מכוונים לאלו שנושאים באחריות לאסון 7 באוקטובר. שעד לאותו בוקר שחור היו נתונים בקיבעון מחשבתי בדמותה של קונספציה שהם התאהבו בה. הם היו כה בטוחים בעצמם ומשוכנעים שהאמת היא רק בידם. רק הם הצודקים והאחרים רק טועים.
היה קשה להם לקבל ביקורת ופעמים רבות הורידו מסך כנגד עובדות העלולות לשבש את נחרצותם וביטחונם המלא. רק עמדתם, רק השקפתם ורק דעתם, הן הנכונות, הצודקות והקובעות. מילים כמו "אקשיב", "אלמד", "אשקול הדבר", "יש לי ספק", "אולי טעיתי" ו"אולי עלי לשנות החלטתי ודעתי" - כל אלה לא היו במילון המושגים שלהם. הם זלזלו בביטול בדרגים זוטרים שהציפו עובדות ומידע שכביכול ערערו על הקונספציה המקודשת שאחזה בהם, שזלזלה בכוונות וביכולות של חמאס.
הנה התנ"ך מספר לנו על אודות בלק מלך מואב ששכר את שירותיו של בלעם, נביא אומות העולם, לקלל את ישראל. שתי דמויות אלו צרובות בתודעה כגיבורי הפרשה. אבל בעיון נוסף, ניווכח שהגיבורה האמיתית היא דווקא אתונו של בלעם, הזוכה שאלוקים פותח את פיה ומעניק לה את בוחן המציאות וכוח הדיבור של בני האדם. בלעם אדונה לוקה באי־יכולת ראיית המציאות ותנאי הדרך המשתנים והמורכבים.
הוא דבק בדרכו שלו שאין בילתה ומגיב באלימות מילולית ואחר כך פיזית כנגד אתונו, שבוודאי לא מבקשת את רעתו, אלא רק את קיום הדיאלוג ביניהם: "וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ". האתון פונה לבלעם - אנא, פתח עיניך וצא מנעילותך, סגירותך ונחרצותך והטל ספק. זאת לא חולשה. עליך להקשיב לי ולא לזלזל בי, גם אם אני שייכת למעמד הנמוך של החֲמוֹרִים.
כך לימדנו הסופר האמריקאי אמברוז בירס בהקשר לחובת הטלת הַסָּפֵק: "במקום שבו קיים סָּפֵק קיימת אמת. הַסָּפֵק הוא צילה של האמת". ימי בין המצרים תשפ"ד קוראים תיגר על התסמונת של הקיבעון המחשבתי, הדבקות העיוורת בקונספציה וחטא היוהרה.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת מלב"ב וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא, מייסודו של דוד בן־גוריון